ממלכת לאוס
.svg) | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | ויינטיאן |
| היסטוריה | |
| ישות קודמת |
.svg){kind=small} הפרוטקטורט הצרפתי של לאוס  הודו-סין הצרפתית |
| ישות יורשת |
 הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס .svg){kind=small} הממשלה המלכותית של לאוס בגולה |
ממלכת לאוס הייתה צורת הממשל בלאוס מ-1947 עד 1975. הממלכה הייתה ממוקמת בדרום-מזרח אסיה בלב הודו-סין, היא גבלה בבורמה ובסין בצפון מערב, בצפון וייטנאם במזרח, בקמבודיה בדרום מזרח ובתאילנד במערב ובדרום מערב. המדינה נשלטה כמונרכיה חוקתית החל עם עצמאותה ב-9 בנובמבר 1953. היא התקיימה עד דצמבר 1975, כאשר המלך האחרון, סיסאונג ואטנה, מסר את כס המלכות לפאת'ט לאו במהלך מלחמת האזרחים בלאוס, שביטל את המלוכה לטובת מדינה מרקסיסטית-לניניסטית בשם הרפובליקה העממית הדמוקרטית של לאו, ששלטה מאז בלאוס.[1]
בהינתן שלטון עצמי עם החוקה החדשה ב-1947 כחלק מהאיחוד הצרפתי ופדרציה עם שאר הודו-סין הצרפתית,[2] הסכם צרפת-לאוס משנת 1953 כונן לבסוף לאוס ריבונית ועצמאית, אך לא קבע מי ישלוט במדינה. בשנים שלאחר מכן, שלוש קבוצות, בראשות מה שנקרא "שלושת הנסיכים", התמודדו על השלטון: הנייטרליסטים תחת הנסיך סובנה פומה, מפלגת הימין תחת הנסיך בון אום מצ'מפאסק, והשמאלנים, בתמיכת צפון וייטנאם - תמכו בפאת'ט לאו תחת הנסיך סופאנובונג וראש הממשלה לעתיד קייסון פומביהאן.
בסופו של דבר פאת'ט לאו יצאו מנצחים במלחמת האזרחים בלאוס והקימו את הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס ב-1975.
היסטוריה
ממלכת לאוס הוכרזה רשמית כאשר החוקה החדשה הוכרזה ב-1947, כחלק מהאיחוד הצרפתי הקולוניאלי,[2] וקיבלה עצמאות מלאה ב-1953. המלוכה נמשכה עד 2 בדצמבר 1975, כאשר המלך האחרון סיסאונג ואת'אנה ויתר על כס המלוכה לפאת'ט לאו, שביטל את הממלכה והכריז על לאוס כמדינה קומוניסטית.
ממשלה
בעקבות הסכם צרפת-לאוס משנת 1953, שהעניק ללאוס עצמאות, ממשלת לאו המלכותית השתלטה על המדינה. הסכם זה כונן מונרכיה חוקתית, עם סיסבאנג וונג כמלך והנסיך סובנה פומה כראש הממשלה.
ניסיונות רבים נעשו על ידי שלושת הנסיכים והמלך סבאנג ואטנה להקים ממשלת קואליציה. הממשלה הראשונה של אחדות לאומית הוקמה ב-1958 תחת הנסיך סובנה פומה, אך קרסה לאחר חודשיים. ראש הממשלה, שעל פי החוקה מינה את שריו וקיבל עצות מהמלך, עשה עסקה עם אחיו הנסיך סופאנובונג.
סובנה פומה העניקה לקומוניסטים שני מושבים בקבינט, ובתמורה ישלב סופאנובונג 1,500 מתוך 6,000 חייליו הקומוניסטים בצבא המלכותי. הנסיך סופאנובונג קיבל את תפקיד שר התכנון, השיקום והעיור, בעוד חבר אחר במפלגה הקומוניסטית מונה לשר הדתות והאמנויות.
בית המחוקקים של הממלכה היה דו-ביתי.
צבא
ממלכת לאוס חולקה לחמישה אזורים צבאיים. הכוחות המזוינים המלכותיים של לאו היו אחראים להגנת המדינה, שכללו שלושה זרועות שירות: צבא לאו המלכותי, הצי המלכותי של לאו וחיל האוויר המלכותי של לאו, שהיה בשליטת משרד ההגנה בוויינטיאן.
ארצות הברית סיפקה לצי המלכותי של לאו עשרים סירות סיור נהרות ושש עשרה ספינות נחיתה אמפיביות. בין 1962 ל-1971, ארצות הברית סיפקה ללאוס סיוע צבאי מוערך ב-500 מיליון דולר.
יחסי חוץ
לממשלת לאו המלכותית היו יחסים הדוקים עם ארצות הברית, שנתנה למדינה סיוע וסייעה לה במערכה נגד פאת'ט לאו והתנועה הקומוניסטית של צפון וייטנאם. במהלך 1957, ארצות הברית הוציאה יותר לנפש על סיוע חוץ ללאוס מאשר על כל מדינה אחרת. זה הסתכם ב-150 דולר לכל לאוטי, פי שניים מההכנסה השנתית של האדם הממוצע. חלק מהכסף הלך לתמיכה במועמדים פרו-אמריקאים בבחירות, בעוד כסף אחר הלך לתוכנית לתמיכה במטבע המקומי, הקיפ.[3]
המלך סבונג ואטנה ביקר בארצות הברית בשנת 1963 כדי להיפגש עם הנשיא קנדי.
לאוס נתמכה גם על ידי צרפת, אוסטרליה, בורמה, תאילנד ויפן.
פלישה צפון וייטנאמית ללאוס ומלחמת אזרחים
בשנת 1960, בתוך סדרה של מרידות, פרצו קרבות בין צבא לאו המלכותי לבין פאת'ט לאו הקומוניסטי, הנתמך על ידי ברית המועצות, ממשלה זמנית של אחדות לאומית שנייה שהוקמה על ידי הנסיך סובנה פומה ב-1962 התבררה כלא מוצלחת, והמצב לאחר מכן הידרדר בהתמדה כאשר הסכסוך בלאוס הפך למוקד יריבות בין מעצמות-על. במהלך הפלישה הצפון-וייטנאמית ללאוס, הפאת'ט לאו קיבלו גיבוי צבאי על ידי צבא העם של וייטנאם (PAVN) והוייטקונג.
לאוס נגררה גם למלחמת וייטנאם לאחר שחלקים מלאוס נפלשו ונכבשו על ידי צפון וייטנאם לצורך שימוש כנתיב אספקה למלחמתה נגד דרום וייטנאם. בתגובה, ארצות הברית יזמה מסע הפצצות נגד עמדות צפון וייטנאם, תמכה בכוחות אנטי-קומוניסטיים סדירים ובלתי סדירים בלאוס, כולל אלו בראשות הגנרל המונג ואנג פאו, ותמכה בפלישות של צבא הרפובליקה של וייטנאם ללאוס. היא גם סיפקה אספקה, הכשרה ומימון לממשל המרכזי.
בשנת 1968, ה-PAVN פתח במתקפה רב-דיוויזיונית כדי לעזור לפאת'ט לאו להילחם בצבא לאו המלכותי. התקיפה הביאה לכך שהצבא התפרק ברובו, והותיר את הסכסוך לכוחות לא סדירים שגייסו ארצות הברית ותאילנד.
הפצצה אווירית מסיבית נגד כוחות פאת'ט לאו ו-PAVN בוצעה על ידי ארצות הברית. דווח כי לאוס נפגעה ממטען B-52 אחד בממוצע כל שמונה דקות, 24 שעות ביממה, בין 1964 ל-1973. מפציצים אמריקאים הטילו על לאוס בתקופה זו יותר תחמושת מאשר הוטל במהלך כל מלחמת העולם השנייה. מתוך 260 מיליון הפצצות שירדו, במיוחד על מחוז שיאנגקואנג בעמק הכדים, כ-80 מיליון לא התפוצצו והם ממשיכים לפצוע ולהרוג תושבים עד היום.[4]
לאוס היא המדינה המופצצת ביותר, לנפש, בעולם. מכיוון שהיא הושפעה במיוחד מפצצות מצרר במהלך המלחמה הזו, לאוס הייתה תומכת נמרצת של האמנה בדבר חימוש מצרר לאסור את הנשק ולסייע לקורבנות, ואירחה את המפגש הראשון של המדינות שהן צד לאמנה בנובמבר 2010.
ב-1975, הפאת'ט לאו, יחד עם ה-PAVN ובגיבוי של ברית המועצות, הפילו את ממשלת לאו המלכותית, ואילצו את המלך סבאנג ואטנה להתפטר ב-2 בדצמבר 1975.
נפילת הממשלה
הפסקת אש הושגה לבסוף בפברואר 1973, בעקבות הסכמי השלום בפריז בין ארצות הברית לצפון וייטנאם. באפריל 1974 הוקמה ממשלה זמנית נוספת של אחדות לאומית, עם הנסיך סובנה פומה כראש הממשלה. עם זאת, בשלב זה, כוחות פאת'ט לאו שלטו באזורים נרחבים במדינה, ולאחר נפילת סייגון ופנום פן לידי הכוחות הקומוניסטיים באפריל 1975, הסירו כל סיכוי להקמת ממשלת קואליציה בלאוס.[5] בעקבות הניצחונות הקומוניסטיים בשתי המדינות, הם התקדמו לוויינטיאן.
ב-2 בדצמבר 1975 בויינטיאן, הנסיך וונג סבאנג הגיש את מכתב ההתפטרות של המלך סבונג ואטנה לפאת'ט לאו. הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס הוקמה עם הנסיך סופאנובונג כנשיא. קייסון פומביהאן שימש כראש הממשלה והמזכ"ל של המפלגה המהפכנית העממית של לאוס.
לאחר מכן
כ-30,000 עד 40,000[6] אזרחים וחברי הממשלה הישנה, כולל משפחת המלוכה, נלקחו למחנות חינוך מחדש באזורים מרוחקים של לאוס. המלך, המלכה ונסיך הכתר מתו כולם בשבי.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "About this Collection - Country Studies". loc.gov. נבדק ב-21 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 "Library of Congress - Laos - The Kingdom of Laos". loc.gov. נבדק ב-21 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ John Holt (2009).
- ^ MacKinnon, Ian (3 בדצמבר 2008). "Forty years on, Laos reaps bitter harvest of the secret war". The Guardian. London. נבדק ב-7 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Laos". state.gov. נבדק ב-21 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Laos under communism". אורכב מ-המקור ב-2013-08-28. נבדק ב-2012-04-25.
- ^ "Laotian Royal Family Died in Prison Camp". The New York Times. 8 בפברואר 1990. נבדק ב-20 ביוני 2023.
{{cite news}}: (עזרה)
38837917ממלכת לאוס