ממלכת טונדו
ממלכת טונדו (נקראת גם ממלכת לוזון) הייתה ממלכה פיליפנית (עיר-מדינה) קטנה ומבוצרת היטב בעידן הפרהקולוניאלי שנמצאה באזור שמכונה בימינו מפרץ מנילה. הממלכה היא הגוף המדיני הידוע העתיק ביותר שהתקיים בפיליפינים. הממלכה מוזכרת בין השאר גם בחיקוק צלחת הנחושת של הלגונה. בשיא עוצמתה ידוע שקיימה קשרים עם שושלת מינג ששלטה בסין באותו זמן והייתה שחקן מרכזי בתנועת המסחר באזור. בד בבד נחלשה הממלכה עם פלישתו של הסולטאן החמישי של ברוניי בולקיה והגיעה לסופה עם בואם של הספרדים. לאחר מכן כללו הספרדים את שטח הממלכה בעיר החדשה מנילה. כתוצאה מכך איבדה ממלכת טונדו את עצמאותה והפכה ללא יותר ממחוז במנילה.
היסטוריה
שחזור ההיסטוריה של ממלכת טונדו הוא בעייתי ולוקה בחסר עקב חוסר גדול ביותר של עדויות כתובות. למרות זאת מהתעודות המועטות הכתובות בלשונות הפיליפיניות (ובשפות נוספות) ובעיקר מכתביה ההיסטוריים של שושלת מינג. אפשר לשחזר לפחות חלקים מההיסטוריה של ממלכת טונדו. האיזכור הראשון בהיסטוריה לממלכת טונדו מופיע בחיקוק צלחת הנחושת של הלגונה. שם מסופר על אדם בשם נאמוואראן אשר נוקה מחובו כלפי מנהיגה של טונדו.
עוד מוזכרים בחיקוק מספר שמות נסיכויות ומנהיגיהם. למרות זאת לא ברור מהחיקוק יחסיה של טונדו עם אותם נסיכויות ומעמדה. אך הסברה הרווחת בקרב החוקרים היא שלטונדו היה המעמד הגבוה ביותר.
הקשרים עם סין
האיזכור השני וגם המשמעותי ביותר של ממלכת טונדו בא מכתבי ההיסטוריה של שושלת מינג. זהו גם האזכור הסיני הראשון בהיסטוריה של ממלכת טונדו ושל ממלכה פיליפינית בכלל. הכתובים עוסקים במתרחש ב-1373 לספירה עת הגעתו של שגריר מממלכת טונדו לחצרה של שושלת מינג. מהכתבים עולה ששליטי שושלת מינג והאצולה הסינית הסתכלה על ממלכת טונדו לא כעוד נסיכות שבטית אלא כממלכה מאורגנת וחזקה לכל דבר שראוי לקיים איתה מגעים וקשרי מסחר.
בקרב החוקרים ישנה תאוריה הגורסת כי קשרי מסחר ותרבות מוגבלים בין סין לדרום מזרח אסיה היו קיימים עוד בימים פרהיסטוריים ובתחילת ימי קדם שבהם דרום מזרח אסיה אוכלסה לראשונה אולם ראיות ממשיות לקיומם של מגעים כלשהם בין סין לאזור שמוכר כיום כפיליפינים מגיעים לראשונה רק בתקופות השושלות טאנג וסונג בצורת חיקוק צלחת הנחושת של הלגונה ובצורת קדרות (בעיקר שברי חרסינה) מאוחר הרבה יותר מאשר התאוריה מציעה.
מאוחר יותר כאשר שושלת מינג עלתה לשלטון החלו מתיישבים סינים להגר לאזור הפיליפינים. הם השתלבו היטב עם המקומיים והתחתנו איתם בנישואי תערובת. הדבר הוביל לבסוף ליצירת המראה הפיליפיני כפי שאנו מכירים אותו כיום.
קשרי סין-טונדו היו חשובים מספיק לסינים כדי לשמר אותם אפילו כאשר חוקקו את חוקי חאי ג'ין אשר אסרו על סין לקיים מסחר ימי. אולם לאחר הוצאת החוקים לפועל המסחר בין שתי המדינות התקיים במסווה של מחווה ובעיקר באמצעות רשת מסחר שהתנהלה בסודיות. כתוצאה מהגבלת קשרי המסחר של הסינים עם מדינות זרות הפכה טונדו למרכז להחלפת סחורות סיניות לכל אזור דרום מזרח אסיה.
אולם השפעתו של המצב החדש במאה ה-16 חרג קצת אפילו מעבר לדרום מזרח אסיה ונוכחותה החזקה של טונדו כשותפת המסחר המועדפת על סין הורגשה אפילו ביפן. ניתן לומר בוודאות שממלכת טונדו באותה תקופה הייתה מועמדת עדיפה בהרבה בעיני הסינים על יפן שכן לטונדו הסינים הרשו לפחות לסחור עימם פעם בשנתיים. הסוחרים היפנים לעומת זאת נאלצו להאבק קשה על מנת לסחור עם סין פעם בעשר שנים. עד כדי כך היה הקושי שלעיתים נאלצו הסוחרים היפנים לעסוק במסחר פיראטי על מנת להשיג את הסחורות הסיניות הנחשקות כמו משי וחרסינה.
כל הקושי העצום הזה במסחר עם סין הוביל את הסוחרים היפנים לפתוח נציגויות מקומיות בטונדו.
תחילת שקיעתה של טונדו
אושרה ומעמדה של טונדו בתחילת המאה ה-16 משכו את תשומת לבן של שכנותיה, ובמיוחד את סולטנות ברוניי, דבר שהוביל לתקיפתה מאוחר יותר. בשנת 1500 תקפה סולטנות ברוניי את ממלכת טונדו וייסדה בחלק מהשטח הכבוש עיר חדשה בשם סלורונג. סלורונג בתורה תהווה את הבסיס לעיר מנילה המודרנית. מנגד ממלכת טונדו הצליחה לשמר לפחות חלק מכוחה ושליטיה נסוגו לחלק אחר של נהר פסיג שם הצליחו לשמר את התואר לאקאנדולה.
סופה של ממלכת טונדו
בשנת 1570 הופיעו הספרדים הראשונים באזור האי סבו והקימו בו התיישבות. המושל הספרדי של ההתיישבות החדשה הגנרל מיגל לופס דה לגאספי חיפש עוד אזורים מתאימים להתיישבות באיים. בעקבות שמועה שהגיעה לאוזניו על ממלכה מוסלמית עשירה באי לוזון, הוא שלח שליח שיברר את אמיתותן של השמועות. השליח מרטין דה גויטי גילה שם סולטנות שמנהיגה היה ואסל של סולטנות ברוניי. שליט הסולטנות (וגם של ממלכת מנילה) באותה העת ראג'ה סולימאן סירב לדרישותיו של דה גויטי להיכנע ולמסור את השלטון לידי הספרדים. הסרוב נתן לדה גויטי את האמתלה לתקוף ולהביס את כוחותיו של סולימאן. לאחר הניצחון הכריז דה גויטי על האזור ובמיוחד על ממלכת מנילה כשטח ששייך למלך ספרד ולאחר מכן חזר על מנת לדווח על ניצחונו למושל לגאספי.
מאוחר יותר הופיע לגאספי עצמו עם כוח צבאי ספרדי מלא על מנת ליישם את הכרזתו של דה גויטי ולכבוש את האזור. כשהמקומיים שמעו שהספרדים עומדים להגיע הם נתקפו פחד שרפו את כל המבנים בממלכת מנילה וברחו (כולל סולימאן השליט) בהמוניהם לממלכת טונדו ולאזורים הסמוכים.
לגאספי וכוחותיו התיישבו באזור שהיה פעם מנילה, הקימו בו מבצר ושלחו הצעת הידברות וכינון קשרי ידידות לשליטה של ממלכת טונדו באותה העת ראג'ה לקנדולה שבתורו קיבל את ההצעה. דבר שמאוד לא מצא חן בעיני סולימאן ששהה בטונדו באותה עת. סולימאן ניסה לגייס תמיכה בטונדו, בפאמפאנגאן ופאנגאסינאן (נסיכויות פיליפיניות) על מנת לצאת למלחמה בספרדים אך לשווא.
בפעולת ההתנגדות אחרונה תקפו לוחמים פיליפינים בפיקודו של סולימאן את הכוחות הספרדיים בקרב בנגקוסאי. בקרב הובס סולימאן ונהרג. תבוסתו סימנה למעשה את סופם של כל הנסיכויות הפיליפיניות באזור הפסיג כולל ממלכת טונדו ששליטה לאקאנדולה מסר את השלטון לידי הספרדים שהקימו באזור את בירתם החדשה מנילה.
