מלרון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אטובקוון פרוגואניללועזית: atovaquone/proguanil), הידועה גם בשם המסחרי מלרון (בלועזית: malarone), היא תרופה המשמשת לטיפול ומניעה של מחלת המלריה.[1] התרופה מאושרת על ידי ארגון ה-FDA האמריקאי.[2]

אטובקוון/פרוגואניל הידרוכלוריד מוכר בשמו המסחרי "מלרון". התרופה היא שילוב של תרופות במינון קבוע מראש, המיועדת לטיפול במחלת המלריה הנגרמת על ידי עקיצת יתוש.[3]

כמו כן מלרון ניתנת עבור שימוש מקדים למניעה.[1]

הטיפול מועיל גם עבור אזורים בהם זני המלריה עמידים לתרופת הכלורוקווין ותרופת המלרון נמצאה יעילה ברוב המקרים.

תרופה זו נחשבת לנוגדת טפילים, הנלקחת דרך הפה לאחר ארוחה שומנית או משקה חלבי, לשם ספיגה יעילה שלה במעיים.[1]

התרופה טובה לטיפול במחלה חריפה אך אינה מומלצת במתן דרך הפה לחולים במלריה בדרגה חמורה.[1]

כמו כן, לא מיועדת לטיפול במלריה צרבלרית (עם מעורבות מוחית), או התפתחות חמורה ומסובכת של המחלה כמו למשל במצב של היפר-פרזיטמיה, בצקת ריאות, כשל כלייתי.[4]

מלרון שייכת לקבוצת תרופות הנקראות תכשירים נגד מלריה, וכוללת שני מרכיבים פעילים: אטובקוון ופרוגואניל הידרוכלוריד.[5]

  • אטובקוון – מעכב סלקטיבי של שרשרת העברת אלקטרונים במיטוכונדריה של הטפיל עצמו.[5]
מבנה כימי של אטובקוון
  • פרוגואניל – משפיע בעיקר על המטבוליט ציקלוגואניל, מעכב של האנזים הטפילי דיהידרופולאט רדוקטאז, המוביל להפרעה בסינתזת דאוקסיתימידילאט הקשור בסינתזת חומר גנטי – דנ"א.[5]
מבנה כימי של פרוגואניל

מחלת המלריה

מחלת המלריה מתפשטת על ידי עקיצה של יתוש נגוע (אנופלס), המעביר את טפיל המלריה (פלסמודיום פלציפרום) לזרם הדם. התרופה מלרון מונעת מלריה באמצעות כך שמשמידה את הטפיל גם מזרם הדם וגם בתאים בהם הוא מתאכסן.

גם באנשים הנגועים כבר במלריה, מלרון מסייעת בהשמדת הטפילים.

תופעות לוואי של התרופה

תופעות לוואי אצל מספר מטופלים זעום יחסית, באזור ה-10% מהמטופלים המדווחים על התסמינים:

כאב בטן, עליה באנזימי טראנסאמינזות, כאב ראש, הקאה, בחילה.[6]

בין בין 1%-10% מהמטופלים: חולשה, חוסר אנרגיה וכוח, שלשול, גירוד בעור, חוסר תיאבון / תחושת מלאות ושובע, סחרחורת, דלקת אקוטית בקיבה.[6]

פחות מ-1% מהמטופלים: חום ושיעול.[6]

אזהרות

הספיגה עלולה להיות מופחתת במטופלים אשר סובלים מהקאות או שלשולים, יש לנטר ולעקוב אחר הנטילה והשימוש ולהתחשב בלקיחת תרופות נוגדות הקאה, באם זה מחמיר יש לקחת תרופה אנטי-מלריה שונה מתרופה זו.

באם נוטלים טיפול למניעה, מומלץ לא להפסיקו בטרם עת, עלולים להתרחש מקרים של מלריה מאוחרת מזן פלציפרום.

טיפול מניעתי מלא כולל טיפול, ביגוד מגן נגד יתושים בצבעים בהירים המכסים את רוב הגוף, דוחי יתושים על אזורי עור חשופים, לישון בחדר עם רשתות למיטה.

מומלץ לסגור את החלונות והדלתות עם השקיעה אם הם אינם מרושתים.

יש לקחת בחשבון שאף טיפול תרופתי מונע מקדים – לא הוכחה יעילותו ב-100%, עדיין אפשר לחלות במלריה לאחר נקיטת אמצעי זהירות נחוצים.

ישנם זנים מסוימים של זיהומים ממלריה שעלול לקחת להם זמן מה עד להופעת התסמינים, המחלה עשויה להתחיל רק לאחר מספר ימים, שבועות או אפילו חודשים לאחר החזרה מחו"ל, לכן נדרש לפנות לטיפול וייעוץ רפואי עבור כל מחלת חום שמתרחשת בזמן זה. למשל חום גבוה, עייפות, כאב ראש ורעד לאחר השיבה הביתה.

הריון ונטילת התרופה

ההמלצה היא להשתמש בזהירות ובהתייעצות עם הרופא המטפל, שכן יש לשקול האם היתרונות עולים על הסיכונים.

מחקרים בבעלי חיים מראים סיכון, בבני אדם המחקרים אינם זמינים או שלא נעשו מספיק והושלמו עד תום.

לגבי הנקה – התרופה פרוגואניל מופרשת לחלב אם בכמויות קטנות, אך לגבי הפרשת אטובקוון אין עדיין מידע, יש לשקול את השימוש בזהירות.

תגובות בין-תרופתיות

ככל הידוע אין תרופות שמהוות התווית-נגד באופו חד משמעי בנוגע ללקיחת התרופה, עם זאת יש תרופות הפועלות במנגנון דומה ואז יש להחליפה בתרופה אחרת הפועלת נגד טפיל המלריה.

ביניהן:

כמו כן באם יש רגישות יתר לחומרים בתרופה, או תפקודי כליות ירודים יש לשקול את מתן התרופה.

אם היה אירוע הקאה בשעה הסמוכה לאחר לקיחת התרופה, יש לקחת מנה חוזרת. במטופלים גריאטריים יש להיזהר עם בחירת המינון משום שקיימת ירידה בתפקוד הכבד, הכליות, הלב וקיימת עליה סיסטמית בחשיפה לציקלוגואניל.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35408539מלרון