מלחמת השפות הפינית
מלחמת השפות הפינית הוא כינוי למאבק ציבורי שהתחולל בפינלנד במהלך כמה עשרות שנים, מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-30 של המאה ה-20, על מעמדה של השפה הפינית לעומת השפה השוודית. בעקבות המאבק הציבורי התחזק מעמדה של השפה הפינית, והיא הפכה לשפה העיקרית של פינלנד, אך התגבשה מדיניות דו-לשונית שבה לשפה השוודית יש מעמד רשמי והיא מקצוע לימוד חובה במערכת החינוך הפינית. השריד היחיד שנותר למלחמת השפות הוא הוויכוח שמתעורר מדי פעם האם להוסיף ולחייב לימודי שוודית בבתי ספר שבהם לומדים דוברי פינית.
רקע
השפה הפינית היא שפתם של רוב אזרחי פינלנד, אך יש במדינה מיעוט לא מבוטל של דוברי שוודית. שתי השפות שונות מאוד זו מזו ושייכות למשפחות שונות בסיווג המקובל בבלשנות היסטורית, אך דוברי שתי השפות מקיימים קשרים הדוקים מזה מאות שנים. במאה ה-13 הפכה פינלנד לחלק מממלכת שוודיה. בעקבות זאת, הפכה שוודית לשפת הממשל והחינוך הגבוה לצד הלטינית. בנוסף, החלה הגירה של איכרים שוודים אל אזור החוף של פינלנד. מרבית האוכלוסייה הוסיפה לדבר פינית, אך האליטה הפינית השתמשה בשוודית כשפה גבוהה, וכמו כן נוצר בתוך האוכלוסייה הפינית מיעוט גדול ששפת אמו שוודית. בשנת 1809 נאלצה שוודיה לוותר על פינלנד, ולהעביר את השלטון בה לרוסיה בעקבות מלחמת פינלנד שהתחוללה באותה שנה בין שוודיה לרוסיה. פינלנד קיבלה מעמד של דוכסות גדולה בתוך האימפריה הרוסית.
התחזקות התנועה הלאומית הפינית
שינוי השלטון לא ערער בתחילה את מעמדה של האליטה הפינית ואת מעמדה של השפה השוודית, אולם התנועה הלאומית הפינית, שהחלה להתפתח במאה ה-18, התחזקה, והגבירה את מאבקה למען השימוש בשפה הפינית בכל תחומי החיים. חלק ממנהיגי התנועה החליפו את שמותיהם משמות שוודיים לשמות פיניים והטיפו למען יצירת זהות פינית ייחודית. התנועה הלאומית הפינית כללה, בין היתר, גם אנשים ששפת אמם הייתה שוודית וגם אנשים מהאליטה הדו-לשונית, אך הם שאפו להתנער מהזהות השוודית ולאמץ זהות פינית. התנועה סיכמה את האידאולוגיה שלה במילים: "איננו שוודים עוד ולעולם לא נוכל להיות רוסים, אם כן הבה נהיה פינים".
העובדה שהתנועה הלאומית כללה גם אנשי אליטה דוברי שוודית הקנתה לה השפעה רבה, אולם קמה לה אופוזיציה של תומכים בהמשך הדומיננטיות של השפה השוודית. ב-1863 השיגה התנועה הלאומית את הישגה המשמעותי הראשון, כשהשפה הפינית הוכרזה שפה רשמית בפינלנד, במעמד שווה למעמדה של השפה השוודית.
עצמאות פינלנד
מלחמת העולם הראשונה הביאה למלחמת האזרחים הפינית, שבה נלחמו תומכי הבולשביקים במתנגדיהם שנתמכו בידי גרמניה. בשנת 1917, עוד בטרם הסתיימה מלחמת האזרחים, הכריז הפרלמנט הפיני על עצמאות פינלנד עקב החשש מתוצאות מהפכת אוקטובר ברוסיה. הימים הראשונים לעצמאות לוו במתיחות עם שוודיה עקב מלחמת האזרחים והמשבר באיי אולנד. איי אולנד נכללו בדוכסות הגדולה של פינלנד, אך מרבית תושביהם הם ממוצא שוודי. תושבי איי אולנד לא היו מעוניינים להשתייך לפינלנד העצמאית, ותבעו שתוכר זכותם הנפרדת להגדרה עצמית. החוקה הראשונה של פינלנד שהתקבלה ב-1919 שימרה את מעמדה של השפה השוודית. "מלחמת השפות" נמשכה, אם כן, והתמקדה בשינוי החוקה כך שהשפה הפינית תקבל מעמד עדיף. בנוסף דרשו אנשי התנועה הלאומית הפינית להרחיב את הלימודים בשפה הפינית באוניברסיטאות. בעקבות מלחמת החורף ב-1939 התיישבו 420 אלף פליטים מחבל קרליה בתוך פינלנד, ועוררו את חששם של דוברי השוודית משינוי המצב הדמוגרפי וערעור מעמדם. "מלחמת השפות" הסתיימה אחרי מלחמת העולם השנייה, במידה רבה הודות למדיניותו המתונה והפרגמטית של ראש הממשלה (ולימים נשיא פינלנד) יוהו קוסטי פאסיקיבי. אף על-פי שהשתייך לתנועה הלאומית הפינית (שמו המקורי היה שוודי: יוהאן גוסטף הלסטן, והוא המיר אותו בשם פיני), הוא נקט מדיניות מתונה, ופתר את משבר פליטי מלחמת החורף בכך שיישב אותם בתחומי פינלנד מבלי לפגוע בזכויות דוברי השוודית. במהלך כהונתו התייצבה המדיניות הדו-לשונית המאפיינת את פינלנד עד היום, שעל-פיה עיקר חיי המדינה מתנהלים בפינית, אך השפה השוודית זוכה למעמד משמעותי ונכבד, וזכויותיו של המיעוט הדובר שוודית נשמרות.
המדיניות כיום
כיום השפה הפינית היא השפה העיקרית שבה מתנהלים ענייניה של הרפובליקה הפינית, אך השפה השוודית מוכרת כשפה רשמית. בתי הספר מחויבים ללמד פינית ושוודית כמקצועות חובה תוך התחשבות בשפת אמם של התלמידים. הכוונה היא שלימוד שפת האם יהיה שונה במתכונתו מלימוד שפת המדינה הנוספת. איי אולנד זכו לאוטונומיה שבה השפה הרשמית היחידה היא שוודית, אך הם נותרו כפופים לרפובליקה הפינית. הרשויות המקומיות בפינלנד רשאיות להחליט האם הן דוברות פינית, שוודית או דו-לשוניות. המדינה מחויבת לספק שירותים כלל-ארציים בשתי השפות. המתיחות בין פינלנד לשוודיה הסתיימה לאחר מלחמת העולם השנייה ומאז שנות ה-50 שורר שיתוף פעולה כלכלי ופוליטי בין שתי המדינות. פועלים פינים רבים יצאו לעבוד בשוודיה והפיקו תועלת מלימוד השפה השוודית. עם זאת, הוויכוח לגבי חובת לימודי השוודית נותר בעינו, ועד היום יש הקוראים לבטלה.
מצבה של קהילת דוברי השוודית
שיעורם של הפינים שוודים הדוברים שוודית כשפת אם באוכלוסיית פינלנד ירד במשך השנים: בשנת 1610 היה שיעורם 17.5% מהאוכלוסייה, ב-1900 - 12.9%, ב-1920, זמן קצר לאחר הכרזת העצמאות, היה שיעורם 11%, וכיום עומד שיעורם באוכלוסייה על 5.5% בלבד - כ-290 אלף נפש. מבין הדוברים שוודית, 9% חיים באיי אולנד, 6% חיים בערים דוברות שוודית (על-פי ההגדרה הרשמית), ו-79% חיים בערים דו-לשוניות. על השפעתם של הדוברים שוודית על תרבותה של פינלנד אפשר ללמוד מכך שכמה מאנשי הרוח הפינים הבולטים שייכים לקהילה הזו. הסופרת והציירת טובה ינסון, למשל, שכתבה את ספרי המומינים, היא פינית דוברת שוודית שכתבה את ספריה בשוודית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 הייתה הגירה משמעותית של פינים לשוודיה, בעיקר מסיבות כלכליות. ההערכה היא שמספר המהגרים לאורך התקופה הזאת הגיע לכ-540 אלף נפש, מהם 60 אלף דוברי שוודית.
ראו גם
