מלחמת המקלות
 | ||||||||||
| מותו של לוטננט רודולף פון ורדט במהלך המצור על ברן ב-18 בספטמבר 1802, פרק של השטקליקריג. רישום מאת קרל לודוויג זהנדר, 1805. | ||||||||||
| תאריכים | אוגוסט 1802 – 26 באוקטובר 1802 (כ־12 שבועות ו־3 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הרפובליקה ההלווטית | |||||||||
| תוצאה |
ניצחון הפדרליסטים
| |||||||||
| ||||||||||
.svg){kind=small}
מלחמת המקלות (בגרמנית: Stecklikrieg) הייתה מלחמת אזרחים בשווייץ בשנת 1802 שהביאה לקריסת הרפובליקה ההלווטית, לכיבוש הצרפתי המחודש של שווייץ ובסופו של דבר לחוק הגישור שהכתיב נפוליאון בונפרטה ב-19 בפברואר 1803. הסכסוך עצמו היה בין מורדים, שנמשכו ברובם מהאוכלוסייה הכפרית, לבין הכוחות הרשמיים של הרפובליקה ההלווטית. המונח "Stäckli", או "מועדון עץ", שממנו שואב הסכסוך את שמו, מתייחס לנשק המאולתר של המורדים.
רקע
בעקבות הסכם לינוויל משנת 1801, כוחות צרפתים עזבו לפתע את שווייץ בסוף יולי 1802, וכתוצאה מכך נגרם ערעור מהיר של המדינה.[1] חוסר היציבות הזה הגיע לשיא באוגוסט, עם מרד גלוי של פדרליסטים שווייצרים נגד הרפובליקה ההלווטית המאוחדת.[1] מקור המרד במרכז שווייץ והתרכז סביב הערים ציריך וברן, קנטון באדן, וכן חלקים כפריים של השפלה השווייצרית בקנטונים ארגאו וזולותורן.[1] בסופו של דבר היא תתפשט לרוב תשעה עשר הקנטונים של הרפובליקה.
מהלך המלחמה
המלחמה החלה עם קרב ב-Rengg Pass ב-28 באוגוסט, שם הובסו חיילי הממשלה על ידי פדרליסטים מנידוולדן, ולאחר מכן התקפות ארטילריה לא מוצלחות על ציריך בין ה-10 ל-13 בספטמבר על ידי כוחות הממשלה.[1] המורדים כבשו במהרה את ברן, שגם היא הופגזה לזמן קצר.[1] הממשלה ההלווטית, בראשות לנדמן יוהאן רודולף דולדר, נכנעה צבאית ב-18 בספטמבר, אך הצליחה לנהל משא ומתן על נסיגה מברן ללוזאן לפני שהתמוטטה לחלוטין.[1] [2]
למעט לימן ופריבור, הכוח הביצועי הוחזר לממשלות הקנטונליות ודיאט פדרלי בשווייץ בראשות אלואיס פון רדינג.[1] ב-30 בספטמבר הוציא הקונסול הראשון נפוליאון בונפרטה את ההכרזה של סן-קלוד, שקראה לחזור לסדר החוקתי והזמין את שני הצדדים לוועידת פיוס בפריז, המכונה "הקונסולטה ההלווטית". ניקלאוס פרנץ פון בכמן, המפקד העליון של הצבא הפדרלי, הנחיל תבוסה סופית לצבא ההלווטי בפאוג ב-3 באוקטובר.[1] בונפרטה פתח אז בהתערבות צבאית תחת הגנרל מישל נה כדי להרגיע את המדינה, לפרק את הפדרליסטים מנשקם ולהחזיר את הרפובליקה ההלווטית.[3] תחת לחץ צרפתי, הדיאט הפדרלי בשווייץ הודיע על פירוקו ב-26 באוקטובר, והביא לסיום המלחמה.[3]
עם הסדר הליברלי יותר של הרפובליקה ההלווטית, עלה הסנטימנט האנטי-יהודי, כאשר הופיעו האשמות שיהודים מרוויחים בצורה לא הוגנת מהסדר החדש הלא פופולרי. ב-21 בספטמבר 1802 הגיעו השנאה והטינה לשיא במה שנקרא "Zwetschgenkrieg" או מלחמת שזיפים. בהתפרצות של אלימות, שעוררה שמועות אנטישמיות, עדר חמוש של 800 חקלאים, בעלי מלאכה וכמה פטריקיים תקפו את יהודי סורבטל, בזזו והרסו את בתיהם וחפציהם. ההתקפה לא הייתה לגמרי בלתי צפויה, המתיחות הצטברה במשך מספר ימים, והתושבים הנוצרים של אנדינגן ולנגנאו לא הושפעו במידה רבה. היהודים לא קיבלו פיצוי על הנזקים, והמבצעים לא נשאו בתוצאות. [4] [5]
לאחר מכן
נפוליאון היה מודאג מכך שחוסר היציבות של שווייץ עלולה להדביק את אירופה בכללותה, והיה מורשה לנהל משא ומתן על הסדר בין הצדדים המתקוטטים. חוק הגישור שלו העניק ויתורים לדרישות המורדים, ונטש את המבנה הריכוזי של הרפובליקה ההלווטית לטובת גישה פדרליסטית יותר. הוא גם הצהיר שהמצב הטבעי של שווייץ הוא פדרלי וכי ניסיונות לכפות עליהם כל שיטה אחרת אינם חכמים. [6]
התגובה הבריטית
ההתערבות הצרפתית היוותה הפרה של הסכם אמיין, אשר שימש כתירוץ על ידי בריטניה לחידוש מלחמתה נגד צרפת ב-18 במאי 1803. המעורבות הצרפתית בענייני הפנים של השווייצרים הייתה מופת לדאגתה של בריטניה כי יהיה לה תפקיד הולך ופוחת בענייני היבשת. למרות שהבריטים ניסו לעיתים קרובות להתרחק מהמאבקים הפנימיים של היבשת, פעולותיה של צרפת של נפוליאון איימו להפר את הסדר הקיים ובכך את עליונותה הכלכלית הקיימת של בריטניה. [7] בעוד שחוק הגישור שנאכף על ידי התערבות צרפתית לא הרגיז במיוחד את הסדר השווייצרי, ולמעשה החזיר חלק ניכר מהמסורות והצורות הקיימות של ממשל שווייצרי מלפני הפלישה הרפובליקנית הצרפתית, זו הייתה הפרה טכנית של חוזה אמיין, אשר אסר על התערבות זרה כזו על ידי צרפת. [8]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 מלחמת המקלות באתר מילון היסטורי של שווייץ (בגרמנית)
- ^ Switzerland, Markus G. Jud, Lucerne. "History – All About Switzerland". swiss-government-politics.all-about-switzerland.info. נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 מישל נה באתר מילון היסטורי של שווייץ (בגרמנית)
- ^ "Zwetschgenkrieg gegen die Juden". 15 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bergmann, Werner (2020). Tumulte ― Excesse ― Pogrome: Kollektive Gewalt gegen Juden in Europa 1789-1900 (בגרמנית). Wallstein. p. 134. ISBN 978-3-8353-3645-2.
- ^ PM, Andreas Fankhauser /. "Médiation". HLS-DHS-DSS.CH (בצרפתית). נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Englund, Steven (2008). "xxMONSTRE SACRÉ: THE QUESTION OF CULTURAL IMPERIALISM AND THE NAPOLEONIC EMPIRE". The Historical Journal. 51 (1): 215–250. doi:10.1017/S0018246X07006656.
- ^ "Treaty of Amiens | France [1802]". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-12 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה)
38969983מלחמת המקלות