מלחמת הברונים הראשונה
 | ||||||||||
| תאריכים | 1215–1217 (כשנתיים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תוצאה |
ניצחון לממלכת אנגליה
| |||||||||
| ||||||||||
מלחמת הברונים הראשונה (באנגלית: First Barons' War) הייתה מלחמת אזרחים שהתנהלה באנגליה בין השנים 1215–1217 בין הברונים בראשות רוברט פיצוולטר (אנ'), אשר נתמכו על ידי צבא צרפת בפיקודו של לואי, לימים מלך צרפת, לבין כוחותיו של ג'ון, מלך אנגליה.
המלחמה פרצה בשל סירובו של המלך ג'ון לקיים את הסכם "המגנה כרטה" עליו חתם ב-15 ביוני 1215.
רקע
ב-15 ביוני 1215 אילצו הברונים האנגלים את המלך ג'ון לחתום על מסמך המפרט את זכויות הברונים, ובתמורה ב-19 ביוני באותה שנה חידשו הברונים את שבועת הנאמנות שלהם כלפי המלך. ההסכם קיבל תוקף רשמי כאשר ב-15 ביולי נחתמה ה"מגנה כרטה" המפרטת את מחויבות הצדדים זה לזה.
בהסכם נכלל תנאי לפיו יכולים כל 25 ברונים לבטל את החלטתו של המלך. על אף חתימתו על ההסכם, סירב המלך להסכים לתנאי זה, ובמהרה החלה לוחמה גלויה בין תומכי הברונים לתומכי המלך.
מהלך המלחמה
הזמנת לואי לאנגליה
כוחות הברונים, מחשש מצבאות המלך, פנו לעזרת הנסיך לואי (לימים לואי השמיני, מלך צרפת), יורש העצר של כס המלוכה הצרפתי ובנו של המלך פיליפ אוגוסט, מלך צרפת.
בעקבות פניית הברונים שלח לואי, בנובמבר 1215, יחידה של אבירים להגן על העיר לונדון. זמן קצר לאחר מכן הסכים לבוא בעצמו בראש צבא לסייע לברונים (וזאת על אף התנגדות אביו, והתנגדות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי). ב-23 במאי 1216 נחת לואי בראש כח נחיתה בחוף קנט. המלך ג'ון נמלט לוינצ'סטר (בירת הממלכה בתקופה הסקסונית) ולואי נכנס לעיר לונדון בלא התנגדות, ולשמחת תושביה אשר תמכו בו. לואי צעד בראש תהלוכה לקתדרלת סנט פול, ושם הוכרז כמלך אנגליה.
ב-14 ביוני כבש לואי את וינצ'סטר (ג'ון נמלט ממנה זמן קצר לפני כן), ובמהרה שלט במחצית שטחי אנגליה.
המצור הראשון על דובר
בעוד שמרבית השטחים הפתוחים נפלו לידיו של לואי בלא התנגדות, נותרה העיר המבוצרת דובר בשליטת ג'ון, וכן המצודות המלכותיות טירת קנטרברי וטירת רוצ'סטר.
ב-19 ביולי יצא לואי לעבר טירת דובר, אשר הייתה מוכנה לקראת המתקפה. לואי צר על המצודה והצליח למוטט את מגדל העוז שלה ואת שערי הטירה, אולם יוברט דה בורג, מפקד הטירה הצליח להדוף את אנשיו של לואי, וחסם את הפרצה בחומה באמצעות גזעי עצים גדולים.
המצור על הטירה נמשך כשלושה חודשים, במהלכם המשיך לואי את כיבושיו ברחבי קנט, תוך שהוא נאבק בכוחות גרילה של קשתים שבראשם ויליאם מקאסינגהאם.
ב-14 באוקטובר, לאחר שלושה חודשי מצור, הסיג לואי את כוחותיו, שב ללונדון והכריז על הפסקת אש, וזאת מבלי לכבוש את הטירה.
טירת וינדזור
טירת נוספת שעמדה בפניו כוחותיו הצרים של לואי הייתה טירת וינדזור. 60 קשתים מתומכי המלך ג'ון הצליחו לעמוד בפני כוחותיו הצרים של לואי במשך כחודשיים (וזאת על אף שלואי הצליח לכבוש את חלקה התחתון של הטירה).
טירת רוצ'סטר
מפקד טירת רוצ'סטר, רג'ינלד דה קורנהיל תמך בברונים, ולכן פתח את שעריה בפני כוחות הברונים שבראשם ויליאם ד'אובני, ואפשר להם לתופסה בלא קרב בקיץ 1215. באוקטובר 1216, כאשר העביר המלך ג'ון את כוחותיו מדובר בדרכו ללונדון הוא מצא את הטירה בידי הברונים והחל לצור עליה ב-11 באוקטובר.
הברונים קראו לסיוע מלונדון, אולם ג'ון הרס את הגשרים המובילים לטירה, הצליח להרוס חלק מביצוריה בראשית נובמבר ולהיכנס לחלקה התחתון. ב-15 בנובמבר 1215 הצליח ג'ון למוטט את המגדל הדרום מזרחי של הטירה. מגני הטירה הצליחו להתגונן עוד זמן קצר בטרם נכנעו, בשל מחסור במזון.
ג'ון רצה להוציא להורג את הברונים המורדים בתליה אולם אחד ממפקדיו, סאבארי די מולאון, שכנע אותו להימנע מכך (מאחר שהדבר ימנע ממורדים להיכנע בעתיד), ולבסוף הוצא להורג רק קשת אחד, והיתר נכלאו בטירת קורף.
מותו של המלך ג'ון
ב-18 באוקטובר 1216 מת המלך ג'ון בלינקולנשייר, ובכך נמוגה למעשה הסיבה העיקרית למרד הברונים. בנו בן התשע של ג'ון, הנרי, לא היווה כל סיכון לכוחם של הברונים, ואילו לואי היווה איום על שליטתם באנגליה.
פייר דה רושה, בישוף ונצ'סטר, וכן מספר ברונים מיהרו להמליך את הנרי כמלך אנגליה. מאחר שלונדון הייתה בשליטתו של לואי, לא ניתן היה לבצע את טקס ההכתרה במנזר וסטמינסטר כמקובל, ולכן הובא הנרי ב-28 באוקטובר 1216 לקתדרלת גלוסטר ובה נערך טקס ההכתרה בנוכחות נציג האפיפיור גואלה ביקיירי, ובהיעדר הכתר המלכותי, הוכתר הנרי ב"כתר" העשוי משרשרת זהב.
ב-12 בנובמבר 1216 ניתן צו בשמו של הנרי לפיו הוא מסכים מחדש למגנה כרטה (למעט סעיף 61 המאפשר ל-25 ברונים לבטל כל החלטה שלו) וההסכם נחתם בשמו של המלך על ידי העוצר ויליאם מרשל, רוזן פמברוק.
בעוד מזרחה של אנגליה נותר נאמן לנסיך לואי, תמך אזור המידלנדס (דרום מערב המדינה) בהנרי. מרשל טען בפני הברונים שהמלך הילד לא צריך להיענש בשל חטאי אביו, והתחייב כי העוצרים ימשלו בהתאם למגנה כרטה. במקביל הטיל האפיפיור חרם על לואי ותומכיו.
התבוסה של לואי השמיני
אט אט הצליח ויליאם לשכנע את הברונים להעביר את תמיכתם מלואי להנרי, ובמשך כשנה המשיכו הצדדים להילחם זה בזה. ב-6 בדצמבר 1216 כבש לואי את טירת הרטפורד, אולם הרשה לאבירים האנגלים שהגנו על הטירה לעזוב אותה על סוסיהם ונשקם. מספר ימים לאחר מכן כבש את טירת ברקהמסטד ושוב הרשה למגניה לסגת עם סוסיהם ונשקם.
בראשית 1217 החליט לואי לשוב לצרפת כדי להביא אספקה ותגבורת לכוחותיו, אולם בדרכו לצרפת נאלץ להילחם בתומכי הברונים בקנט ובססקס, ורבים מאנשיו נפגעו במארב שהוכן לו בלווס.
לאחר שובו מצרפת הגיע לואי לדובר והחל בשנית לצור עליה. מחנה הצרפתים שנותר במקום הותקף ונשרף על ידי ויליאם מקסינגהאם, ולכן נאלץ לואי לנחות בסנדוויץ' ולצעוד לעבר דובר. המצור השני על הטירה החל ב-12 במאי 1217. מאחר שכוחות רבים צרו על העיר הצליחו ויליאם מרשל, רוזן פמברוק ופוקס דה ברוטה לתקוף את טירת לינקולן אשר תמכה בלואי ולכבוש אותה ב-15 במאי (או, לפי מספר מקורות ב-20 במאי) 1217).
בעקבות ניצחונו בלינקולן יצא ויליאם מרשל לעבר לונדון מתוך כוונה לצור עליה, אולם באותה עת נחל לואי תבוסה בקרב דובר ובקרב סנדוויץ', ונאלץ לסגת.
הסכם השלום
בעקבות נסיגתו ויתר לואי על טענתו לזכותו לכתר האנגלי, וב-11 בספטמבר 1217 נחתם הסכם למבת' בו ויתר לואי על טענותיו בתמורה לסכום סמלי ושב לביתו.
לואי, מלך אנגליה
אמנם לואי לא הוכתר כמלך אנגליה ורק הוכרז כמלך, אולם גם מלכים נוספים ובהם אדוארד החמישי ואדוארד השביעי לא הוכתרו אלא רק הוכרזו. כמו כן, הכירו 19 מתוך 24 הברונים בסמכותו של לואי כמלך אנגליה, כמו גם הלורד ראש העיר של לונדון ואנשי העיר, וכן מלך סקוטלנד הכירו בסמכותו. על כן ניתן לומר כי לואי היה בפועל מלך אנגליה במשך כשנה, ולכן ניתן להתייחס אליו כאל "לואי הראשון, מלך אנגליה".
הנצחה
מוזיאון "חוויית 1216" (The 1216 Experience) הממוקם בטירת דובר מתאר את מצור 1216 ואת מצור 1217 כמו גם את קרב סנדוויץ' שנערך בשנת 1217.
במוזיאון העיר רוצ'סטר מוצגים דגמים של המצור על טירת רוצ'סטר על ידי המלך ג'ון.
קישורים חיצוניים
- ג'ון גודול, "טירת דובר ומצור 1216'"
37145792מלחמת הברונים הראשונה