מלחמת דאמר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלחמת דאמר 1722-1725 ( אנגלית: The Dummer's War )הידועה גם בשם מלחמת האב רייל. [1] הייתה סדרה של קרבות בין אנשי ניו אינגלנד והקונפדרציה של שבטים אינדיאנים וואבנקי שהייתה קשורה בברית עם צרפת החדשה. הגזרה המזרחית של המלחמה התנהלה בעיקר לאורך הגבול בין ניו אינגלנד לאקדיה במיין, כמו גם בנובה סקוטיה. הגזרה המערבית הייתה בצפון מסצ'וסטס ורמונט בגבול בין קנדה (צרפת החדשה) וניו אינגלנד. במהלך תקופה זו, מיין וורמוט היו חלק ממסצ'וסטס. [2]

הגורם העיקרי לסכסוך בגבול מיין נגע לגבול בין אקדיה לניו אינגלנד, שהגדירה צרפת החדשה כנהר קנבק בדרום מיין. [3] [4] [5]נובה סקוטיה נכנסה לשליטת בריטניה לאחר המצור על פורט רויאל בשנת 1710 והסכם אוטרכט בשנת 1713. צרפת החדשה הקימה מיסיונים קתוליים בארבעת הכפרים האינדיאנים הגדולים באזור: אחד על נהר קנבק ( נוררידג'וק ), אחד צפונה יותר על נהר פנובסקוט ( שמורת האי פנובסקוט ), אחת על נהר סנט ג'ון ( מבצר מדוקטיק ),[6] [7] ואחד בנובה סקוטיה (מיסיון סנט אן). [8] באופן דומה, צרפת החדשה הקימה שלושה מבצרים בגבול ניו ברנזוויק במהלך מלחמתו של האב לה לוטר כדי להגן עליה מפני מתקפה בריטית מנובה סקוטיה.

הסכם אוטרכט סיים את מלחמת המלכה אן, אך הוא נחתם באירופה ולא היה מעורב בו אף אחד מחברי הקונפדרציה של וובנאקי. הוובנאקי חתמו על חוזה פורטסמות' משנת 1713 ובאותה העת המיקמאק החל לבצע פשיטות על דייגים והתנחלויות בניו אינגלנד.[9] המלחמה החלה בשתי חזיתות כתוצאה מהרחבת התנחלויות ניו אינגלנד לאורך חופי מיין ובקאנסו, נובה סקוטיה.

את האנגלים הנהיג מושל מסצ'וסטס ויליאם דאמר, מושל נובה סקוטיה ג'ון דוקט, וקפטן ג'ון לאבוול. הקונפדרציה וואבנקי והשבטים האינדיאניים האחרים הונהגו בעיקר על ידי האב סבסטיאן רייל ואחרים.

במהלך המלחמה נהרג האב רייל על ידי הבריטים בנורידווגוק. האוכלוסייה האינדיאנית נסוגה מהנהרות קנבק ופנובסקוט וניו אינגלנד השתלטה על שטח גדול במיין.

רקע כללי

מלחמת המלכה אן הסתיימה עם חוזה אוטרכט בשנת 1713. הגבולות הקולוניאליים של צפון אמריקה עוצבו מחדש כתוצאה מכך, אך האמנה לא הביאה בחשבון טענות אינדיאניות לאותו אזור. אזור אקדיה הצרפתית נמסר לבריטניה שהקימה שם מחוז נובה סקוטיה. האזור שנמצא במחלוקת על ידי המעצמות האירופיות כלל אדמות בין נהר קנבק (החלק המזרחי של מיין ) לחצי האי של צ'יניקטו (כל המחוז הקנדי של ניו ברונזוויק ). הארץ הזו נכבשה על ידי מספר שבטים אינדיאנים דוברי אלגונקיה, בעלי ברית בקונפדרציה וובנאקי, שטענו גם הם על ריבונות ברוב השטח הזה וכבשו חלקים מהארץ לפני הקולוניסטים.

מושל מסצ'וסטס ג'וזף דודלי אירגן ועידת שלום גדולה בפורטסמות', ניו המפשייר. במשא ומתן שם ובמפרץ קאסקו, הוובנאקי התנגדו לטענות הבריטיות שלכאורה הצרפתים ויתרו את שטחם לבריטניה במזרח מיין ובניו ברונזוויק, אך הם הסכימו לאשר את הגבולות בנהר קנבק ולהקמת תחנות סחר המנוהלות על ידי הממשלה בטריטוריה שלהם.[10] אמנת פורטסמות אושררה ב -13 ביולי 1713 על ידי שמונה נציגים של הקונפדרציה וובנאקי, בשנה שלאחר מכן חתמו מנהיגי השבטים האחרים על האמנה, אך לא חתם עליו נציג מאנשי המיקמאק ולא על כל הסכם אחר עד שנת 1726. [11]

יישובים וביצורים

בעקבות השלום התרחבו ההתנחלויות בניו אינגלנד ממזרח לנהר קנבק, ומספרים משמעותיים של מתיישבים אנגליים החלו לדוג במימי נובה סקוטיה. הם הקימו כפר דייגים קבוע בקאנסו שהרגיז את שבט המיקמאק המקומי, שהחל לפשוט על היישוב ולתקוף את הדייגים. [12] בתגובה לפעולות האיבה בנובה סקוטיה, בנה המושל ריצ'רד פיליפס מבצר בקאנסו ב -1720. מושל מסצ'וסטס בנה מבצרים נוספים סביב השפך של נהר קנבק.[13] הצרפתים בנו במקביל כנסיות ובתי מיסיון בשטח שהיה נתון לחסותם. [14][15]

בפגישה שנערכה במיין בשנת 1717, ניסו המושל שוטה ונציגי הוובנאקי להגיע להסכמה כלשהי. האינדיאנים התנגדו לכך שהקולוניסטים יקימו התנחלויות ויבנו מבצרים. הם תבעו את הריבונות על הארץ, ואילו המושל ציין את זכות המושבות להתרחב בשטחן. [16] אנשי הוובנאקי היו מוכנים להצטרף להסכם אם יתוחם גבול ברור, שמעבר לו אסור להתיישב.[17]

במהלך השנים הבאות המשיכו תושבי ניו-אינגלנד להתיישב בשטחי הוובנאקי ממזרח לנהר קנבק, ואלה הגיבו בגניבת בעלי חיים. קאנסו, נובה סקוטיה הוקמה כישוב דייגים שנוי במחלוקת על ידי הצדדים. הוא היה ישוב מבוצר שנכבש - אנשי המיקמאק וכוחות צרפתים תקפו אותו בשנת 1720, והעלו עוד יותר את המתח.[18] המושל מחה על נוכחות של צרפתית של הכומר סבסטיאן רייל, שחי בשבט קנבק במרכז במיין.

לאחר מכן, אנשי הוובנאקי הפיצו מסמך בכתב המאשר את טענותיהם הריבוניות על אזורים שבמחלוקת ואיימו באלימות אם יחדרו לשטחם.[19] מושל מסצוסטס ביטל את המכתב כ"חוצפני ומאיים" ושלח כוחות מיליציה לאררוסיץ'. :[20] [21] הוא גם קבע שטענות הוובנאקי הם חלק מתכסיס צרפתי, המבוסס על השפעתו של רייל, שהעיד לטובתם.

מלחמה לא מוצהרת

המושל שוטה היה משוכנע כי הצרפתים עומדים מאחורי טענות וובנאקי, ולכן הוא שלח משלחת צבאית בפיקודו של קולונל תומאס ווסטברוק מתומסטון כדי לתפוס את האב רייל בינואר 1722.[22] רוב השבט לא היה במקום. ווסטברוק וחייליו הקיפו את הכפר נוררידג'וק כדי ללכוד את רייל, אך הוא הוזהר ונמלט ליער. עם זאת, הם מצאו את ארגז הציוד שלו, שהכיל תא סודי. בתוך התא הם מצאו מכתבים שהעידו כי רייל היה סוכן של ממשלת קנדה, והבטיח לאינדיאנים לספק תחמושת כדי לגרש את הקולוניסטים מישוביהם. [23]

מונומנט מעץ לזכר צ׳יף גריי לוק בורמונט

בתגובה למתקפה של אנשי ניו אינגלנד על האב רייל בנוררידג'וק במארס 1722, לוחמים משבטי מיקמאק ומליסאט התאספו במינאס (גרנד פרה, נובה סקוטיה ) כדי להטיל מצור על אנאפוליס רויאל. סגן המושל ג'ון דוקט לקח עשרים ושניים לוחמי המיקמאק כבני ערובה במאי 1722 כדי למנוע את תקיפת בירת המחוז. [24] ביולי חסמו האינדיאנים את הגישה לאנאפוליס רויאל מתוך כוונה להרעיב את הבירה. האינדיאנים כבשו 18 ספינות דיג ולקחו אסירים בפשיטותיהם. [25]

ב־25 ביולי 1722 הכריז המושל שוטה רשמית על מלחמה באינדיאנים מהשבטים ההם.[26] סגן המושל וילאם דאמר ניהל את המעורבות של מסצ'וסטס במלחמה, [27] לאחר חצי שנה, שוטה הפליג חזרה לאנגליה כדי להתמודד עם סכסוכים מתמשכים שהיו לו עם אספת הנבחרים במסצ'וסטס.

במזרח: מיין וניו המפשייר

בין 400 ל -500 אינדיאנים בסנט פרנסיס (אודאנק, קוויבק) ואנשי מיקמאק התקיפו את היישוב אררוסיץ', מיין ב -10 בספטמבר 1722, בשיתוף עם האב רייל בנורידווק. תושבי הכפר נסוגו לתוך המצודה, והותירו את הכפר ל״חסדי״ האינדיאנים. הם שחטו 50 ראשי בקר והציתו 26 בתים מחוץ למבצר, ואז תקפו את המצודה והרגו את אחד התושבים.

באותו לילה הגיעו אל"ם וולטון והסרן הרמן עם 30 חיילים, אליהם נוספו כ -40 גברים מהמצודה. הכוח המשולב של 70 איש תקף את האינדיאנים, אך הם היו המומים מכמותם. המתיישבים והחיילים נסוגו למבצר. האינדיאנים נסוגו בסופו של דבר במעלה הנהר. במהלך חזרתם לנורידג'וק תקפו האינדיאנים את פורט ריצ'מונד. במצור של שלוש שעות. הם שרפו בתים והרגו ראשי בקר, אך המצודה החזיקה מעמד. הם הרסו את ברונזוויק והתנחלויות אחרות בסמוך לשפך של נהר קנבק.[28]

ב־9 במרץ 1723 הוביל אלוף-משנה תומאס ווסטברוק 230 אנשים לנהר פנובסקוט עד לכפר פנובסקוט. הכפר היה פנוי והחיילים שרפו אותו עד היסוד. [29] הקונפדרציה של השבטים וובנאקי, מאזור אקדיה ביצעה 14 פשיטות נגד עיירות לאורך הגבול של ניו אינגלנד במהלך 1723, בעיקר במיין. הפשיטות החלו באפריל ונמשכו עד דצמבר, במהלכן נהרגו או נלקחו בשבי 30 איש. התקפות האינדיאניות היו כה עזות לאורך גבול מיין, עד שדאמר הורה לתושבים להתפנות באביב 1724. [30] באביב 1724 ערכה הקונפדרציה וובנאקי עשר פשיטות על גבול מיין שהרגו, פצעו או כלאו יותר מ -30 בני ניו-אינגלנד. הם עלו במדרון בנמל קנבונק וטבחו את כל הצוות.[31]

המושל ויליאם דאמר

באביב 1724 לקח סרן ווינסלו את הפיקוד על מבצר סנט ג'ורג' בתומסטון. הוא היה אחיו הגדול של ג'ון ווינסלו .[32] ב־30 באפריל 1724, ווינסלו והסמל הארווי עזבו את המבצר עם 17 גברים בשתי סירות, וירדו במורד הנהר כמה קילומטרים לאי גרין. למחרת, שתי סירות נפרדו וכ -200 עד 300 אינדיאנים תפסו על סירתו של הארווי, והרגו את כל אנשיה. קפטן ווינסלו הוקף ב 30 עד 40 סירות קאנו שהגיעו משני צידי הנהר ותקפו אותו. לאחר שעות של לחימה, ווינסלו ואנשיו נהרגו למעט שלושה אינדיאנים ידידותיים שנמלטו חזרה למצודה.

ביוני, אינדיאנים פשטו על דובר, ניו המפשייר ולקחו את אליזבת הנסון בשבי.[33] תוך שבועות ספורים הם תפסו עשרות כלי שיט, הרגו 22 בני ניו אינגלנד ולקחו אסירים נוספים. הם גם עשו מצור לא מוצלח על מצודת סנט ג'ורג'.

במחצית השנייה של 1724 ניו אינגלנדים פתחו במערכה אגרסיבית במעלה נהרות קנבק ופנובסקוט.[34] ב־22 באוגוסט הובילו ג'רמיה מולטון וג'ונסון הרמון 200 חיילים לנורידג'וק כדי להרוג את האב רייל ולהשמיד את היישוב. היו בכפר למעלה ממאה איש, שרבים מהם בחרו לברוח ולא להילחם. לפחות 31 בחרו להילחם, ורובם נהרגו. רייל נהרג ברגעי הפתיחה של הקרב, וכן כעשרים נשים וילדים. [35] לקולוניסטים היו נפגעים משני אנשי מיליציה. הרמון השמיד את היישוב של האבנאקי, ואלה שנמלטו נאלצו לנטוש את הכפר שלהם ולעבור צפונה לכפרים אחרים.[36]

בהמשך אותה שנה הקפטן ג'ון לאבוול ערך שלוש משלחות נגד האינדיאנים בסוף 1724 ראשית 1725, הם הרגו ותפסו מספר אינדיאנים באזור אגם ויניפסאקי בניו המפשייר.

המשלחת השלישית של לאבוול כללה 46 אנשים ויצאה ב־16 באפריל 1725. הם בנו מבצר באוסיפי, ניו המפשייר. ב־9 במאי הם גילו לוחם אינדיאני בודד, ויצאו לרדוף אחריו, בינתיים לוחמים אינדיאנים נוספים הכינו מארב, והכוח של לאבוול עלה על המארב, ולאוובל וכמחצית מאנשיו נהרגו. הצ׳יף פאוגוס האינדיאני וחלק מאנשיו נהרגו גם הם בקרב., שקיבל את השם קרב פווקווקט.

במערב: ורמונט ומערב מסצ'וסטס

ב־13 באוגוסט 1723 נכנס המנהיג האנידיאני גריי לוק למלחמה כשביצע פשיטה על נורת'פילד, מסצ'וסטס, שם נהרגו ארבעה לוחמים ושני אזרחים. למחרת, הם תקפו את ג'וזף סטיבנס וארבעת בניו ברוטלנד, מסצ'וסטס. סטיבנס ברח, שניים מהנערים נהרגו ושני הבנים האחרים נלכדו. ב־9 באוקטובר 1723, פגע גריי לוק בשני מבצרים קטנים סמוך לנורת'פילד, תוך שהוא גורם לנפגעים ותפס שבוי אחד.

הארגז האישי של האב רייל, עם תא הסתרים בו הוסתרו מסמכים צרפתיים.

בתגובה, המושל דאמר הורה על בניית פורט דאמר בורמונט. המבצר הפך לבסיס עיקרי של פעולות לביצוע תצפיות ומסעות עונשיים כנגד של שבט אבנאקי.[37] פורט דאמר היה היישוב הקבוע הראשון של ורמונט, שנערך בפיקודו של סגן טימותי דווייט. ב־18 ביוני 1724 תקף גריי לוק קבוצת גברים שעבדה בשדה ליד האטפילד, מסצ'וסטס. לאחר מכן הוא המשיך להרוג אזרחים בדהירפילד, נורת'פילד ווסטפילד במהלך הקיץ. בתגובה לפשיטות, הורה דאמר להביא עוד חיילים ליישובים נורת'פילד, ברוקפילד, דירפילד וסנדרלנד, מסצ'וסטס . ב־11 באוקטובר 1724, 70 אנשי שבט האבנאקי תקפו את פורט דאמר והרגו שלושה או ארבעה חיילים. [36] בספטמבר 1725 נשלחה מפורט דאמר חוליה של שישה חיילים, גריי לוק ואנשיו ארבו להם ליד נהר קונטיקט, הרגו שניים ולכדו שלושה נוספים. אדם אחד נמלט, שנים מהתוקפים נהרגו.

גזרת נובה סקוטיה

מושל נובה סקוטיה פתח במבצע לסיים את המצור של המיקמאק על אנאפוליס רויאל בסוף יולי 1722. הם הצילו כמאה אסירים אנשי ניו אינגלנד שנלקחו בשבי על ידי האינדיאנים. אחת הפעולות הללו הביאה לקרב על ווינפנג בו נהרגו 35 אינדיאנים וחמישה מאנשי ניו-אנגלנד.[38]

הרגע הגרוע ביותר של המלחמה עבור אנשי אנאפוליס רויאל הגיע ב -4 ביולי 1724 כאשר קבוצה של 60 אנשי מיקמאק פשטה על העיר. הם הרגו סמל ופצעו ארבעה חיילים נוספים והטילו אימה על היישוב. הם שרפו בתים ולקחו אסירים. [39] בני ניו-אינגלנד הגיבו בהוצאתו להורג של אחד מבני הערובה מאנשי המיקמאק באותה נקודה בה נהרג הסמל. הם גם שרפו כנקמה שלושה בתים אינדיאנים באזור אקדיה. כתוצאה מהפשיטה, נבנו עמדות להגנה על העיירה. הם קירבו את הכנסייה למבצר כך שניתן יהיה לפקח עליה ביתר קלות. בשנת 1725, שישים אינדיאנים פתחו במתקפה נוספת על קאנסו, הרסו שני בתים והרגו שישה אנשים. [40]

משא ומתן לשלום

ראשי השבטים של פנובסקוט הביעו נכונות לפתוח בשיחות שלום עם סגן המושל דאמר בדצמבר 1724. הם נתקלו בהתנגדות הרשויות הצרפתיות, שהמשיכו לעודד את הסכסוך. אך סגן המושל דאמר הודיע ​​על הפסקת פעולות האיבה ב־31 ביולי 1725 בעקבות משא ומתן מחודש מרץ. [41] דאמר והצ'יף לורון וונמוט ניהלו משא ומתן על תנאי ההסכם המקדמי הזה, אשר חל תחילה רק על שבט פנובסקוט. הם הורשו להחזיק בכמרים ישועים, אך שניי הצדדים לא הסכימו לגבי האדמות והריבונות הבריטית על שבט הוואבאנקי. הישועי הצרפתי אטיין לאוברג'ט תרגם את ההסכם הכתוב לשפת האבנאקי. ראש השבט דחה את ההסכם, באופן ספציפי את טענות הריבונות הבריטית עליו.

למרות אי הסכמתו, לורון ראש השבט שאף לשלום, וניסה לשכנע מנהיגי שבטים אחרים. שליחיו לא הצליחו להגיע אל גריי לוק, שהמשיך במסעות הפשיטה. הסכמי שלום נחתמו במיין ב־15 בדצמבר 1725 ובנובה סקוטיה ב־15 ביוני 1726 בהם היו מעורבים מספר רב של ראשי שבטים. השלום אושר על ידי כולם מלבד גריי לוק בכינוס גדול בפאלמות׳ בקיץ 1727.

פעילותו של גריי לוק הגיעה לסיומה בשנת 1727, לאחר מכן הוא נעלם מהתיעודים ההיסטוריים.

השלכות

כתוצאה מהמלחמה, האוכלוסייה האינדיאנית פחתה לאורך הנהרות קנבק, ופנובסקוט, ומערב מיין בהם האחיזה הבריטית הייתה חזקה יותר. תנאי אמנת דאמר אושרו מחדש בכל ועידת חדשה גדולה במשך 50 השנים הבאות, אך לא היה שום סכסוך גדול עד למלחמת המלך ג'ורג'.

בניו ברונזוויק ונובה סקוטיה, אמנת דאמר סימנה שינוי משמעותי ביחסי בריטניה עם המיקמאק ושבטים נוספים, שסירבו להכריז על עצמם כנתינים בריטים. הצרפתים איבדו את דריסת הרגל שלהם במיין, בעוד ניו ברונזוויק נותרה בשליטה צרפתית במשך מספר שנים. השלום בנובה סקוטיה נמשך 18 שנה. [42] הבריטים השתלטו על ניו ברונזוויק בסוף מלחמתו של האב לה לוטר, עם התבוסה של לה לוטר בפורט ביושאג'ור. זו הייתה המלחמה היחידה שנלחמו הוואבנאקים נגד הבריטים בתנאים שלהם ומסיבותיהם שלהם, ולא בתמיכה באינטרסים הצרפתיים.

העיירה לאבוול, מיין, נקראת על שם ג'ון לאבוול. מפרץ פאוגוס, העיירה פאוגוס (חלק מאלבני, ניו המפשייר ), והר פאוגוס בניו המפשייר נקראים על שם הצ'יף פאוגוס. [43] אתר הכפר קנבק, נורידגווק, הוכרז בשנת 1993 כאתר לאומי היסטורי, נמצא כיום באולד פוינט במדיסון, מיין.[44]

מקורות

  • Belmessous, Saliha (2011). Native Claims: Indigenous Law Against Empire. New York: Oxford University Press. ISBN 9780199794850. OCLC 703871436.
  • Calloway, Colin. The Western Abenakis of Vermont, 1600-1800: War, Migration, and the survival of an Indian people (University of Oklahoma Press, 1990)
  • Day, Gordon. In Search of New England's Native Past: Selected Essays (Amherst: University of Massachusetts Press, 1998)
  • Day, Gordon M. (1974). "Gray, Lock". In Halpenny, Francess G (ed.). Dictionary of Canadian Biography. III (1741–1770) (online ed.). University of Toronto Press.
  • Dunn, Brenda (2004). A History of Port-Royal-Annapolis Royal, 1605-1800. Nimbus. ISBN 978-1-55109-740-4.
  • Eaton, Cyrus. Annals of the Town of Warren[1]
  • Faragher, John Mack (2005). A Great and Noble Scheme: The Tragic Story of the Expulsion of the French Acadians from Their American Homeland. W.W Norton & Company. ISBN 978-0-393-05135-3.
  • Grenier, John (2008). The Far Reaches of Empire: War in Nova Scotia, 1710-1760. University of Oklahoma Press. ISBN 978-0-8061-3876-3.
  • Grenier, John (2005). The First Way of War: American War Making on the Frontier, 1607–1814. Cambridge University Press. ISBN 978-1-139-44470-5.
  • Haviland, William; Power, Marjory. The Original Vermonters: Native Inhabitants, Past and Present (University Press of New England, 1994)
  • Haynes, Mark. The Forgotten Battle: A History of the Acadians of Canso/ Chedabuctou. British Columbia: Trafford. 2004
  • Morrison, Kenneth (1984). The Embattled Northeast: The Elusive Ideal of Alliance in Abenaki-Euramerican Relations. University of California Press. ISBN 978-0-520-05126-3. OCLC 10072696.
  • Rawlyk, George (1973). Nova Scotia's Massachusetts. Montreal: McGill-Queen's University Press. ISBN 978-0-7735-0142-3. OCLC 1371993.
  • Wicken, William C. (2002). Mi'kmaq Treaties on Trial: History, Land and Donald Marshall Junior. University of Toronto Press. ISBN 978-0-8020-7665-6.
  • Wicken, William (2004). "Mi'kmaq Decisions: Antoine Tecouenemac, the Conquest, and the Treaty of Utrecht". In John G. Reid; et al. (eds.). The 'Conquest' of Acadia, 1710: Imperial, Colonial, and Aboriginal Constructions. University of Toronto Press. pp. 86–100. ISBN 978-0-8020-8538-2. JSTOR 10.3138/9781442680883.10.
  • Williamson, William D. (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, 1602, to the Separation, A. D. 1820, Inclusive. Vol. II. Glazier, Masters & Company.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת דאמר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Wicken (2002), p. 71.
  2. ^ John Grenier. The Far Reaches of Empire: War in Nova Scotia 1710-1760. University of Oklahoma Press. 2008.
  3. ^ Williamson, William Durkee (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, A.D ..., Volume 2.
  4. ^ Griffiths, N.E.S. (2005). From Migrant to Acadian: A North American Border People, 1604-1755. McGill-Queen's University Press. p. 61
  5. ^ Campbell, Gary. The Road to Canada: The Grand Communications Route from Saint John to Quebec. Goose Lane Editions and The New Brunswick Heritage Military Project, 2005. p. 21.
  6. ^ "Meductic Indian Village / Fort Meductic National Historic Site of Canada". Parks Canada. Archived from the original on June 27, 2012. Retrieved December 20, 2011.
  7. ^ Grenier, John, The Far Reaches of Empire. University of Oklahoma Press, 2008.
  8. ^ "Recent Projects: Mission Sainte-Anne". Northeast Archaeological Research. 2003. Archived from the original on October 11, 2012. Retrieved December 21, 2015.
  9. ^ Wicken (2004), p. 96
  10. ^ Morrison, Kenneth (1984). The Embattled Northeast: The Elusive Ideal of Alliance in Abenaki-Euramerican Relations. University of California Press.162-163
  11. ^ Wicken (2004), pp. 97–98.
  12. ^ Wicken (2004), p. 96.
  13. ^ Williamson, William Durkee (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, A.D ..., Volume 2.
  14. ^ "Meductic Indian Village / Fort Meductic National Historic Site of Canada". Parks Canada. Archived from the original on June 27, 2012. Retrieved December 20, 2011.
  15. ^ Grenier, John, The Far Reaches of Empire. University of Oklahoma Press, 2008., 10
  16. ^ Hay, Douglas (1979) [1969]. "Wowurna". In Hayne, David (ed.). Dictionary of Canadian Biography. II (1701–1740) (online ed.). University of Toronto Press.
  17. ^ Morrison, Kenneth (1984). The Embattled Northeast: The Elusive Ideal of Alliance in Abenaki-Euramerican Relations. University of California Press.174-176
  18. ^ Rawlyk, George (1973). Nova Scotia's Massachusetts. Montreal: McGill-Queen's University Press. p.129
  19. ^ Wicken (2004), p. 97.
  20. ^ Morrison, Kenneth (1984). The Embattled Northeast: The Elusive Ideal of Alliance in Abenaki-Euramerican Relations. University of California Press., 184
  21. ^ , Belmessous, Saliha (2011). Native Claims: Indigenous Law Against Empire. New York: Oxford University Press., 119
  22. ^ Morrison, Kenneth (1984). The Embattled Northeast: The Elusive Ideal of Alliance in Abenaki-Euramerican Relations. University of California Press.
  23. ^ Williamson, William Durkee (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, A.D ..., Volume 2., 109
  24. ^ Grenier, John, The Far Reaches of Empire. University of Oklahoma Press, 2008
  25. ^ Murdoch, Beamish. History of Nova Scotia or Acadia, p. 399
  26. ^ Morrison, Kenneth (1984). The Embattled Northeast: The Elusive Ideal of Alliance in Abenaki-Euramerican Relations. University of California Press., 185
  27. ^ Morrison, Kenneth (1984). The Embattled Northeast: The Elusive Ideal of Alliance in Abenaki-Euramerican Relations. University of California Press., 186-188
  28. ^ Williamson, William Durkee (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, A.D ..., Volume 2., 119
  29. ^ Williamson, William Durkee (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, A.D ..., Volume 2., 120
  30. ^ Grenier, John. The First Way of War: American War Making on the Frontier, 1607-1814. 2003
  31. ^ Williamson, William Durkee (1832). The History of the State of Maine: From Its First Discovery, A.D ..., Volume 2., 125
  32. ^ "Genealogy of Edward Winslow of the Mayflower, and his descendants, from 1620 to 1865".
  33. ^ Drake, Samuel Gardner. Tragedies of the wilderness, or True and authentic narratives of captives ... p. 144
  34. ^ Wicken (2002), p. 80.
  35. ^ "Recent Projects: Mission Sainte-Anne". Northeast Archaeological Research. 2003. Archived from the original on October 11, 2012. Retrieved December 21, 2015., 84
  36. ^ Wicken (2002), p. 81.
  37. ^ Calloway, Colin. The Western Abenakis of Vermont, 1600-1800: War, Migration, and the Survival of an Indian People (University of Oklahoma Press, 1990)
  38. ^ Plank, Geoffrey, An Unsettled Conquest, p. 78
  39. ^ Faragher (2005), pp. 164–165
  40. ^ Dunn (2004), pp. 124-125.
  41. ^ Wicken (2002), p. 83.
  42. ^ Faragher (2005), p. 167
  43. ^ "History of the Kancamagus Highway in NH". The Kancamagus Highway: The Unofficial Guide to the Kanc. Kancamagus Highway.com. Retrieved December 21, 2015.
  44. ^ "NHL Summary listing for Norridgewock Archeological District". National Park Service. Archived from the original on 2010-09-23. Retrieved 2013-01-17.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26671379מלחמת דאמר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מלחמת_דאמר&oldid=891200"