מלחמת גאורגיה–ארמניה
| תאריכים | 7 בדצמבר 1918 – 31 בדצמבר 1918 (3 שבועות ו־4 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מזרח גאורגיה/מזרח ארמניה | |||||||||
| תוצאה | ניהול אדמיניסטרטיבי משותף של שני הצדדים על מחוז בורצ'לו | |||||||||
| ||||||||||
|
סיום הלוחמה היה בהתערבות הבריטים, שהכריזו על הפסקת אש ב-31 בדצמבר 1918. | ||||||||||
מלחמת גאורגיה–ארמניה הייתה מלחמת גבולות שהתחוללה בשנת 1918 בין הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה לבין הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה, באזור מחוז ג'אוואחתי (כיום בגאורגיה) ומחוז לורי (כיום ארמניה), והאזורים הסמוכים להם, שהיסטורית הם דו-תרבותיים (ארמניים-גאורגיים), והיו מאוכלסים ברוב גדול של ארמנים במאה התשע-עשרה.
בסוף מלחמת העולם הראשונה, נכבשו חלק מאזורים אלה על ידי האימפריה העות'מאנית. כשנטשו את האזור, ביקשו שני הצדדים, הגאורגים והארמנים, לשלוט באזור. הוויכוח התדרדר להתנגשות חמושה ב-7 בדצמבר 1918. העוינות המשיכה עם הצלחות משתנות של שני הצדדים עד ל-31 בדצמבר של אותה שנה, יום בו התערבו הבריטים והכריזו על הפסקת אש. הם הותירו את החלק הנתון בוויכוח של מחוז בורצ'לו תחת שליטה מנהלית משותפת גאורגית-ארמנית, שהחזיקה מעמד עד לייסודו של השלטון הסובייטי בארמניה בשנת 1920.
רקע
במהלך השלבים האחרונים של מלחמת העולם הראשונה החלו הגאורגים והארמנים להתכונן להגנה מפני תקיפה עות'מאנית. ביוני 1918, במטרה לעכב את ההתקדמות העות'מאנית הצפויה מראש לכיוון טביליסי, כבשו הגאורגים (באופן זמני למראית עין בלבד) את מחוז לורי, שהיה מאוכלס באותם ימים ברוב של 75% ארמנים. לאחר הפסקת האש של מודרוס ונסיגת העות'מאנים, נשארו הכוחות הגאורגיים בלורי. המנשביק הגאורגי איראקלי צרתלי הציע כי הארמנים יהיו בטוחים יותר מפני עוינות טורקית כאזרחים גאורגים. הגאורגים הציעו ועידה מרובעת בהשתתפות גאורגיה, ארמניה, אזרבייג'ן והרפובליקה ההררית של צפון הקווקז, שתדון בהצעה הגאורגית. הארמנים דחו לחלוטין את ההצעה והוועידה. בדצמבר של אותה שנה התעמתו הגאורגים במרידה שהחלה בכפר אודזון (Օձուն) שבצפון מחוז לורי. בתוך ימים החלה העוינות בין שתי הרפובליקות.
מהלך המלחמה
_-_Drastamat_Kanayan_(Dro),_01.jpg)
ב-5 בדצמבר 1918 שלחו הארמנים כוחות להשתלט על נפות בורצ'לו ונפת אחלכלכי (אחלכלכי). העימות הצבאי הראשון התרחש ב-9 בדצמבר של אותה שנה. שלושה ימים לאחר מכן זכו הארמנים לניצחון בכפר סאנאהין (בצפון מחוז לורי), השתלטו על הכפר וסביבותיו, לאחר ביצוע התקפת פתע. מטרת הארמנים הייתה לבנות עמדות הגנה יעילות כנגד הגאורגים. הכוח הפורץ העיקרי נעצר והצבא הגאורגי הרכוב הגיב במתקפת נגד וזכה בניצחון, ב-29 בדצמבר של אותה שנה, בקרב בשולאוורי. לאחר ההצלחה הנחרצת, החליט מטה הצבא הגאורגי לצעוד לכיוון ירוואן כמסע ענישה, אולם העוינות הסתיימה בכפר סָדַחלוֹ בליל ה-31 בדצמבר, כאשר הצדדים הלוחמים הסכימו על הפסקת אש בתיווך בריטי.
במהלך העוינות בין הצדדים, ב-12-14 בדצמבר, נערכו שיחות משולשות בטביליסי, בין גאורגיה ארמניה ובריטניה. בעקבות שיחות אלה נחתו ב-15 בדצמבר חיילים בריטים בנמל פותי וב-25 בדצמבר הגיעו החיילים הבריטים לטביליסי והחליפו את החיילים הגרמנים. השלמת הפינוי הרשמית של הגרמנים מהעיר הייתה רק ביום שלאחר מכן. נוכחותם של החיילים הבריטים באזור אפשרה לבריטים לכפות הסכם הפסקת אש והסכם שלום בסופו של דבר.
אחרית דבר
בתחילת ינואר 1919 חתמו שני הצדדים על הסכם שלום בתיווך הבריטים. הממשלה הארמנית ביטלה את תביעותיה על מחוזות אחלכלכי וארדהאן באופן רשמי, כאשר הגאורגים הסכימו לממשל משותף על פרובינציית לורי של מחוז בורצ'לו. ההסכם הותיר את שני הצדדים לא מרוצים ומלאי חשדנות הדדית. סיום המלחמה, שעלותה הייתה יקרה עבור שתי הרפובליקות החדשות, גרם לבעיות תחבורה קשות בין שתי המדינות. אף על פי ששתי המדינות סבלו יחדיו תחת השלטון העות'מאני, הן פנו אחת כנגד השנייה לאחר שקיבלו עצמאות ממנה בעוד ששאר העולם ליקק את פצעי מלחמת העולם הראשונה.
קישורים חיצוניים
- אנדרו אנדרסן, ארמניה/קרבאך:1918-1920, (באנגלית)
- דייוויד מרשל לאנג (1962), גאורגיה החופשית (1918-1921), מתוך ההיסטוריה המודרנית של גאורגיה, (באנגלית)
- פיירוז קאזמזאגאה (1951), המאבק על טרנס-הקווקז, 1917-1921, (באנגלית)
29408034מלחמת גאורגיה–ארמניה