מלחייה

מלחייה

מלחייה היא כלי לאחזקת מלח בישול (הנקרא אף מלח שולחן) בצורתו הגרוסה ולזרייתו על גבי מזון.

המלחייה הנה כלי שימושי בעת ארוחה, על כן מניחים אותה על שולחן האוכל. לעיתים נוסף לה ערך אסתטי ועיצובי: קיימים מתקנים המחזיקים את המלחייה בצמוד לפלפלייה (כלי לאחזקת התבלין פלפל שחור בצורתו הגרוסה), או למטחנת הפלפל. בשל כך העיצוב של מטחנת הפלפל קשור לעיצוב המלחייה. בדומה למטחנת הפלפל, ניתן להשיג אף מטחנת מלח, זאת שומרת על צורת המלחייה ועל אופן שימושה. מלחייה הנחשבת יוקרתית בימינו, היא לרוב בעלת גוף עץ.

המלחייה הנפוצה היא בעלת גוף שקוף (מזכוכית או פלסטיק), כך שניתן לאמוד על יתרת כמות המלח שבה. בחלקה העליון מספר נקבים, והוא בדרך כלל מוברג לגוף המלחייה. ישנן גם מלחיות שבהן ההברגה היא בתחתית המלחייה. לעיתים החלק העליון והתחתון עשויים מחומרים שונים. למשל, זכוכית ומתכת. יש הנוהגים להוסיף למלח השולחן גרגירי אורז יבשים, כדי למנוע הדבקות של גרגרי המלח לאחר שספחו לחות ובכדי להסיר את הגרגירים הלחים מצידי המלחייה. את המלחייה הפיתח בשנת 1858 הממציא האמריקאי ג'ון מייסון.

קדמה למלחייה, ככלי לאחזקת מלח, הממלחה - שבה חסרו החורים שדרכם זורים את המלח. הממלחה הייתה כלי פתוח או בעל מכסה, המלח היה מוסף למזון באמצעות נטילתו עם היד או עם כפית קטנה.

בבתים רבים, מוחזקות ממלחות במטבח בסמוך לכירי הבישול, לרוב הן נטולות עיצוב. יש המעדיפים לרכוש אריזות מלח מפלסטיק המגיעות בצורה של מלחיות ולהחזיק את המלח שם.

בימי הביניים וברנסאנס הייתה הממלחה כלי הגשה מסוגנן, בהיות המלח תבלין יקר ונחשב. דוגמה לממלחה יוצאת דופן ביופייה, היא הממלחה של בנוונוטו צ'ליני, ממלחה עשוית זהב, הנחשבת ליצירת אמנות.

גודל הנקבים וספיקת המלח

גודלם של הנקבים שבראש המלחיה מותאם לגודלם של גבישי המלח כך שטילטולה למעלה ולמטה משחרר ממנה כמות מלח קטנה (ולא ספיקה קבועה). עקרון הפעולה הוא שבכל הנפה של המלח שבמלחיה משתחררים גבישים בודדים מכל נקב ומיד לאחריהם נחסם הנקב על ידי גבישים החוסמים זה את זה. טלטול המלחיה למעשה מפנה את הנקבים מהגבישים החוסמים עד לנפילתם הבאה ולשחרור גבישים נוספים. יש נוהגים להוסיף גרגירי אורז למלחיה למניעת התגבשות המלח וע"י כך מניעת חסימת החורים.