מלון ססיל

מלון ססיל (באנגלית: Cecil Hotel) ומלון סטיי אין מיין (באנגלית: Stay on Main) הם שני מוסדות דיור במרכז העיר לוס אנג'לס, החולקים בניין משותף, הנהלה משותפת ובעלים משותפים. מאז שנת 2017, רק סטיי אין מיין משמש כבית מלון, ואילו מלון ססיל משמש כמוסד דיור מוגן, עבור דיירים קבועים בתשלום נמוך מאוד, שאי אפשר היה לפנותם מבניין המלונות.

עד שנת 2007, כל הבניין שימש למלון ססיל בלבד, שהיה בית מלון זול מאוד, עם שירות ברמה נמוכה, ומוניטין רע. אי אפשר היה להעלות את המחירי שירות המלון ואיתם את רמת שירותו, בשל הסכמים עם הרשויות. לכן הוקם באותו ביניין בית מלון נוסף, מלון סטיי אין מיין, שהיה חופשי מהסכמים אלו. למלון סטיי אין מיין הייתה כניסה נפרדת מזו של מלון ססיל והיה לובי נפרד. היו לו גם קומות נפרדות משלו בביניין. אולם המעליות היו משותפות לשני המלונות. כך שאנשים מפוקפקים היו יכולים לעבור בקלות ממלון אחד לשני, דרך הבניין.

כתובת מוסדות דיור אלו היא 640 S. Main Street. דהיינו, רחוב מיין 640, דרום. מלון ססיל הוקם שם בשנת 1924, כמלון מהודר בן 700 חדרים, לאנשים עם תקציב נמוך. חדרי השירותים והמקלחות היו משותפים לכל קטע מסדרון, ולא היו פרטיים או צמודים לכל חדר. בנוסף לזאת, בכל חדר ניתן היה לשכן מספר אורחים, שלא היה ביניהם קשר מוקדם. בסטנדרטים ישראליים בני ימנו, מדובר ברמת אירוח של אכסניה מפוארת. (בעבר סטנדרט זה נקרא בישראל "מלון שני כוכבים").

בשנת 1929 הגיע המשבר הכלכלי הגדול, ולכל ענף המלונאות בארצות הברית חסרו אורחים. אלא שהבעיה של מלון ססיל הייתה קשה בהרבה. השכונה בה נמצא המלון, סקיד רו התמלאה בנוודים חסרי בית, שנשארו בה במשך עשורים רבים, והפכו את השכונה לשכונת מצוקה ופשע. לכן גם בחלוף המשבר, לא היה ביקוש מספק לשירותי המלון. כדי לשרוד, מלון ססיל נאלץ גם להוריד את מחיר ואיכות שירותיו וגם להגיע להסכם סבסוד עם הרשויות, שניסו לשכן את דרי הרחוב, במלון.

במלון, כמו בשאר השכונה, התגוררו גם פושעים. הוא היה משכנם ריצ'רד רמירז ויוהאן "ג'ק" אנטרווגר, שיצאו ממנו למעשי רצח סדרתיים.

יתרה מזאת, עד שנת 2015, נהרגו שמונה עשר אורחים של המלון באופן לא טבעי:

שבעה אנשים בנפילה מקומה גבוהה של המלון, מסיבה לא מוסברת.
אחד, ככל הנראה נפל מקומה גבוהה של המלון, גם מסיבה לא מוסברת.
שלושה אורחים מתו מהרעלות, כולל מנת יתר של סמים משכרים.
שניים מאורחי המלון נרצחו. אחד בדקירה ואחד בזריקה מהחלון.
ארבעה מאורחי המלון התאבדו: אחד בקפיצה מקומה גבוהה, שניים בייריה ואחד בשיסוף גרון עצמי.
אורחת נוספת, אליסה לאם, טבעה בדודי המים שעל גג המלון, כאשר התחבאה מאויב שהזתה, בעת התקף פסיכוזה. עובדי המלון התרגלו לאורחים מפוקפקים, ולכן, כשאליסה לאם התחילה להתנהג באופן לא שפוי, הם רק נתנו לה חדר נפרד מהאורחות שהתלוננו עליה. הם לא צלצלו למשפחתה. גם לא לשירותי הבריאות. מנהלת המלון טוענת, שהשכונה כל כך מפוקפקת ומלאה באנשים ספק שפויים, עד שסביר להניח, שגם אם הייתה מתקשרת לשירותי הבריאות, הם לא היו מגיעים. למשטרת לוס אנג'לס לקח כחמישה חודשים לפענח את נסיבות מותה של לאם, ובינתיים, המקרה שלה תפש תסומת לב בין לאומית, והיה כר פורה להפצת תיאוריות קשר.