מכון הטבק
מכון הטבק היה איגוד סחר שהוקם על ידי תעשיית הטבק מארצות הברית בשנת 1958. המכון עסק בלובי פוליטי, פרסום מודעות לגבי טבק והצגת טענות לא מדויקות שהיו כביכול מענה למחקרים מדעיים על השפעות בריאותיות של עישון טבק.
המכון פורק בשנת 1998 במסגרת "Tobacco Master Settlement Agreement" - הסכם הבוררות בתביעה בין תובעים ממדינות שונות בארצות הברית לבין חברות הטבק.
מכון הטבק נוסד על ידי חברות הטבק הגדולות והקטנות שפעלו באותן שנים. כמות הכסף שהושקעה במכון הייתה בהתאם לנתח השוק של כל חברה בשוק הטבק בארצות הברית. עבודתו העיקרית הייתה לתקשר את נקודת המבט של תעשיית הטבק לציבור הרחב ולממשלה בנושאים הקשורים לבריאות וכלכלה, בעיקר על ידי הסברה ולובי.[1]
המכון נועד בתחילה להשלים את העבודה של "הוועדה למחקר של תעשיית הטבק" Tobacco Industry Research Committee (TIRC), שהפכה מאוחר יותר ל"המועצה לחקר הטבק". עבודת גוף זה הייתה מוגבלת לתקיפה של מחקרים מדעיים שהציגו את הטבק באור שלילי. בעוד מכון הטבק ניסה לקדם משימה רחבה יותר - לצייר את תעשיית הטבק באור חיובי, ובמיוחד לייצר "חדשות טובות" בתחום הכלכלי.[2] המכון עסק גם בתקיפה של מחקרים מדעיים, במיוחד על ידי נטיעת ספק לגבהים, במקום מתן מענה בצורה ישירה. הוא גם עסק בתחום של לובי פוליטי מול הקונגרס של ארצות הברית.
דרכי פעולה
במשך עשרות שנים חברות הטבק עסקו בהכחשת נזקי העישון -הכחשה והטעיה לגבי נקודות מרכזיות הנוגעות לטבק, כמו לטעון כי העישון אינו ממכר, כי העישון אינו מסוכן לבריאות, כי תעשיית הטבק אינה מכוונת פרסומים לילדים ולבני נוער, וכי אין נזק בעישון פאסיבי. דבר זה בוצע למרות הידע של החברות כי מודבר בשקרים. מידע רב לגבי הפער בין הידע הפנימי של חברות הטבק לבין מצג השווא שהן הציגו לציבור התפרסם רק בעקבות חשיפת מסמכים פנימיים של החברות, שהושגו על ידי תביעות מולן ופרוסמו בהמשך על ידי רופאים, היסטוריונים ומסמכים של ארגון הבריאות העולמי.
בספר תורת ההונאה מאת הכלכלנים ג'ורג' אקרלוף ורוברט שילר מתאורות חלק משיטות הפעולה של מכון הטבק בהקשר של גיוס מדענים כדי לנסות לטעת בציבור רושם מוטעה או לבצע נטיעת ספק לגבי המסר כי עישון מזיק לבריאות. חברות הטבק חיפשו עד שהצליחו למצוא מדענים שהיו בדעה שהייתה מספיק קרובה לדעתם. אחד מהם היה קלרנס ליטל (Clarence Cook "C.C." Little), ביולוג ידוע שהיה משוכנע שסרטן נגרם אך ורק כתוצאה מגנטיקה. ליטל מונה להיות המנהל המדעי של הוועדה המדעית של "המועצה לחקר הטבק" שמימנה מחקרים של מאות חוקרים, במטרה להראות שעישון אינו מסוכן לבריאות. עד יום מותו בשנת 1969 ליטל עדיין טען שאין קשר סיבתי בין עישון לסרטן. שיטת פעולה אחת של מכון הטבק הייתה קטיף דובדבנים - כלומר התייחסות רק לממצאים שלא מצאו קשר בין טבק לבין בריאות והתעלמות ממצאים שכן מצאו קשר.
מכון הטבק פרסם מספר רב של "מסמכים לבנים" ארוכים. עותקים סרוקים של רבים מהם זמינים בספריית "Truth Tobacco Industry Documents". רוב המסמכים הללו מתחו ביקורת על מחקרים מדעיים שהציגו את נזקי העישון לבריאות. דוגמה לכך הייתה מענה לדו"ח "המנתח הכללי של ארצות הברית" משנת 1979 על "עישון ובריאות" יום אחד לפני פרסום הדו"ח הזה.
בעבר העישון היה מותר בכל המרחב הציבורי - כולל במטוסים, במסעדות, בבתי קולנוע ועוד. רופאים וארגוני בריאות פעלו להפחתת העישון במרחבים אלה. חברות הטבק נאבקו נגד חקיקה זו. מכון הטבק פרסם מודעות פרסומת בעיתונות שיועדו לציבור הרחב. בשנת 1979, פרסם המכון מודעה בעיתונות של שני עמודים זה ליד זה, עם הכותרת "מילה למעשנים (על לא-מעשנים ואנטי-מעשנים)" ו"מילה ללא-מעשנים (על מעשנים)". הפרסומת מתארת את המצב של עישון במרחב הציבורי על ידי הקבלה שלו לקונצרט ג'אז - כלומר הכי טוב שתהיה "הרמוניה" בין מעשנים ללא מעשנים - וכך שמעשנים יוכלו להמשיך לעשן בכל מקום ציבורי ללא כל הגבלה. העישון מוצג כ"בחירה אישית" או "פולחן קטן" כמו בחירה של מוזיקה או סגנון לבוש. אין אזכור בפרסום לא לנזקי העישון לבריאות ולא להתמכרות לטבק. כמו כן הפרסום מציג את מתנגדי העישון במרחב הציבורי כמיעוט קטן, גס-רוח ולא רציונלי.
בין פעולות המכון היה פרסום גם חדשות שבועיות (ניוזלטר) המכוונות לרופאים ולרופאי שיניים כמו "טבק ובריאות - 1964–1979 - המחלוקת המתמשכת" פרסום זה נוטע את הרושם כאילו יש ויכוח מתמשך בין שני צדדים שווי מטרה, כל אחד מהם נחוש למצוא את האמת בשאלה האם עישון באמת מסרטן או לא, וכאילו המחלוקת המדעית עדיין נמשכת. זאת כאשר מחקרים מקיפים על נזקי העישון בוצעו כבר בשנות ה-50, ובשנת 1964 הכיר בכך הממסד הרפואי והממשלתי במדינות רבות כולל בארצות הברית, בריטניה וישראל.
עמדות לגבי סוגיות שונות
נזקי העישון לבריאות
בשנת 1972, פרד פנצר (Fred Panzer), סגן נשיא מכון הטבק מ-1971 עד 1980, כתב תזכיר פנימי בשם "“The Roper Proposal”". בתזכיר, פנצר הזכיר כיצד יצרה תעשיית הטבק ספק ציבורי לגבי המדע הקושר בין עישון למחלות, וכיצד המכון צריך להתאים את השיטות והמסרים שלו כדי לשמור על המחלוקת הזו עוד שנים רבות.[3] [4]
עד אז, פעלו חברות הטבק על שילוב של מספר מסרים:
- יצירת ספק לגבי הסכנות הבריאותית של העישון, מבלי להכחיש זאת בפועל.
- תמיכה בזכות הציבור לעשן, מבלי לקרוא לו לעשן.
- טענה שהם בעד עידוד מחקר מדעי אובייקטיבי כדרך היחידה לפתור את שאלת הסכנה הבריאותית.
פנצר טען כי טיעונים אלה אינם טובים מספיק וכי יש להוסיף להם מסרים נוספים:
- אנשים שמעשנים הם בעלי מסורת שונה, אורח חיים שונה, וחווים לחץ שונה.
- המחקר ממשיך לחשוף גורמים אחרים שעלולים לגרום לבעיות בריאות שמיוחסות לטבק - כמו זיהום, תוספי מזון, וירוסים, לחץ נפשי.
שני מסרים אלה היו אמורים להעביר מסר לפיו "ייתכן כי עישון סיגריות לא מהווה את הסכנה הבריאותית שאנשים נגד עישון אומרים שהוא, בגלל שחלופות אחרות הן סבירות לפחות באותה מידה" [5]
מכון הטבק יישם את המסמך. לדוגמה בשנת 1972 סרט מטעם המכון טען כי ניתן להסביר את הקשר בין עישון לבין מחלות לב על ידי תכונות אישיות של המעשנים. עשרות שנים לאחר מכן שימש המסמך בתהליכים משפטיים נגד חברות הטבק. [6]
התמכרות לעישון טבק
כבר בשנות -60 ידעו חברות הטבק ידעו כי הניקוטין בטבק ממכר.[1] מנהלים בחברות טבק היו מודעים לקושי שדבר זה יוצר לפעילות ההסברה והלובי שלהן. לדוגמה במסמך משנת 1980 אומר מנהל כי[2]
"כל עניין ההתמכרות הוא הנשק החזק ביותר שיכול להיות לעורך דין תובע במקרה של סרטן ריאות/סיגריות. אנחנו לא יכולים להגן על המשך עישון כ"בחירה חופשית" אם האדם היה מכור."
ב-1988 פרסם ראש שירותי בריאות הציבור של ארצות הברית דו"ח על התמכרות לניקוטין. דו"ח זה פורסם יותר מ-25 שנה לאחר שחברות הטבק דנו באופי הממכר של ניקוטין. בתגובה לדו"ח טען מכון הטבק כי הסיגריות אינן ממכרות. לפי המכון הטענה כי סיגריות ממכרות נוגדות את "השכל הישר" ומדובר בהסלמה ברטוריקה נגד העישון ללא ביסוס מדעי. הם גם טענו כי חלק מהמעשנים הצליחו לוותר על עישון ודבר זה מראה כי הסיגריות אינן ממכרות.[3]
סופו של המכון
עד שנות ה-90, מכון הטבק איבד את תפקידו הבולט בלובי לטבק לחברה המובילה בשוק, פיליפ מוריס, אך המשיך לאסוף מודיעין על רגשות נגד עישון ופעולות חקיקה. המכון המשיך להכחיש את הנזק הבריאותי של טבק עד גם בשנת 1998. [7]
בשנת 1998 פורק המכון כחלק מהסדר התביעה נגד חברות הטבק. יחד איתו פורקו מוסדות "מחקר" נוספים שהוקמו על ידי חברות הטבק - כמו "המרכז לחקר איכות האוויר" (Center for Indoor Air Research) ו"המועצה לחקר הטבק".
בתרבות המכון מוצג בספר ובסרט "תודה שעישנתם" תחת השם "האקדמיה לחקר הטבק". המכון נחשב עד היום כדוגמה חשובה לפסאודו-מדע וניסיון להציג צוות חשיבה בעל מטרה ברורה כמכון מחקר אובייקטיבי ומדעי.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ R.N. Proctor, Golden Holocaust: Origins of the cigarette catastrophe and the case for abolition. 2011. Berkeley: University of California Press
- ^ Paul. C. Knopick, U.S Exhibit 21,275, Memo, re: Technical review of the conference discussing adding “Addictive” to the warning label, Tobacco Institute, 9 September 1980, Bates no: USX012707-USX012708
- ^ Tobacco Institute, Claims That Cigarettes are Addictive Contradict Common Sense, 16 May 1988, Bates no: 300564502,
