מישל ברנשטיין
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
מישל ברנשטיין (בצרפתית: Michel Bernstein; 13 בינואר 1906 - 15 באוגוסט 2003) היה מוכר ספרים, פעיל סוציאליסטי, זייפן ולוחם רזיסטנס, עיתונאי ועורך עיתונים, אספן ספרים נדירים, בנו של לאון ברנשטיין ואביה של מישל ברנשטיין.
הוריו של מישל ברנשטיין היו מהגרים יהודים מהאימפריה הרוסית, פליטים שחיו בצרפת מאז 1899. אביו, ליאון ברנשטיין, היה הציר הצעיר ביותר בקונגרס הבונד השני. האב השתתף בהקמת הבונד בווילנה, ליטא, כעיתונאי, הוא גם הקים עיתון איגוד מקצועי ביידיש. אמו של מישל, טטיאנה טאובמן[1], מוצאה היה ממוסקבה. שניהם ירדו למחתרת לפני שעזבו לשווייץ, ממנה גורשו בגלל פעילות נגד שלטון הצאר הרוסי, ומשם לצרפת. הם התיישבו בעיר ליון, שם נולד מישל. האב תרגם לרוסית יצירות צרפתיות חשובות והיה לעיתונאי ב-Progrès de Lyon ובהמשך עברו לפריז, שם שמרו ההורים על קשריהם עם הגולים הרוסים[2]. האב היה הכתב לענייני רוסיה בכתבי עת צרפתים והכתב לענייני צרפת בכתבי עת רוסיים.
מישל ברנשטיין החל את לימודיו בפריז, בבית הספר הגבוה לואי לה גראן, ולאחר מכן בבית הספר המזרחי, לימודים שנטש בשנת 1925, כדי לעזור בכלכלת המשפחה - לאחר המהפכות ברוסיה - ברית המועצות, האב איבד חלק נכבד מעבודתו. בעזרת ידידי העבר של האב, בהם גם דוד ריאזנוב, שהגיעו למשרות חשובות בברית המועצות, התמנה מישל למזכיר משלחת הצי המסחרי של ברית המועצות, משרה בה החזיק עד 1932 והתפטר ממנה, לאחר הדחת ריאזנוב וחילוקי דעות אידאולוגיים עם הקו של ברית המועצות באותה תקופה. בשנות העשרים, כשריאזנוב עמד בראש המכון הסובייטי לחקר המרקסיזם, אבי מישל, לאון ברנשטיין, היה לשליח המכון בצרפת ועסק ברכישת ספרים בתחום עבור המכון. מישל התלווה לאביו, בזמנו החופשי, בחיפוש אחר כתבים ישנים על תולדות המרקסיזם וכך הכיר את התחום. לאחר עזיבת המשרה הסובייטית, מישל החל לעבוד כמוכר ספרים ברובע ה-6 של פריז, והתמחה בספרים עתיקים, בכלכלה פוליטית ובהיסטוריה חברתית. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוא הכין כמה מסמכים מזויפים עבור אנטי-נאצים גרמנים ועבור מתנדבים של הבריגדות הבין-לאומיות. כפעיל בהסניף הצרפתי של אינטרנציונל הפועלים (SFIO) ולאחר מכן במפלגת הפועלים והאיכרים הסוציאליסטית (PSOP), הוא גורש בעוון "חרחור מלחמה"; ברנשטיין אכן היה עוין לפציפיזם של הסכם מינכן.
ספטמבר 1939 גויס ברנשטיין והוצב במרכז הגיוס למתנדבים של לגיון הזרים, משום שהיה אחד המתורגמנים היוגוסלביים הבודדים. בשובו לפריז, לאחר שחרורו, פגש מחדש את מוניק רולין. מוניק הפכה לבת זוגו וחברתו לחיים ובהמשך חייהם, ב-17 לדצמבר 1977 הם התחתנו[3]. בהיותו מאוים על ידי רדיפות אנטישמית ופחד להיעצר, הוא עבר להתגורר בביתה של בת זוגו ברחוב מזארן, בפריז, משנת 1941 ולמשך תקופת המלחמה. חייהם היו באותה תקופה, קשורים לחלוטין לתנועת ההגנה של צרפת. למעשה, בעזרתה של שרלוט נדל, שחלקה את אותם שורשים רוסיים, הוטלה על מישל ברנשטיין ומוניק רולין המשימה להקים בית מלאכה חשאי לייצור מסמכים מזויפים מפברואר 1942 ואילך[4]. התשואה, שהייתה נמוכה בתחילה, גדלה ככל שבית המלאכה שכלל את הטכניקה שלו: מהשימוש בג'לטין, ועד לתנובה הנמוכה, הניירות המזויפים נעשו באמצעות חריטה פוטוגרפית (בולים צולמו ולאחר מכן שוכפלו בפורמט הנכון)[5].
מחויבותו של ברנשטיין כלוחם התנגדות זיכתה אותו בלגיון הכבוד ובמדליה הצבאית[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- BERNSTEIN Michel (בצרפתית)
- Collection des Documents de Michel Bernstein (בצרפתית)
הערות שוליים
- ↑ Family Tree (באנגלית)
- ↑ AUXERRE A HONORÉ MICHEL BERNSTEIN (1906-2003) (בצרפתית)
- ↑ ROLLIN Monique (בצרפתית)
- ↑ Charlotte Nadel (בצרפתית) (באנגלית)
- ↑ https://www.fondationresistance.org/documents/lettre/LettreResistance090.pdf La résistance corse (בצרפתית)
- ↑ 80 ans de la Libération : Auxerre met en avant la poète Marie Noël et le résistant Michel Berstein (בצרפתית)
מישל ברנשטיין40455708Q98836841