מיקולוגיה

פטריות

פטרייה

מיקולוגיה (באנגלית: Mycology; מן המילה היוונית μύκης שמשמעותה "פטרייה") היא חקר הפטריות, התכונות הגנטיות והביוכימיות שלהן, סיווגן, והשימוש בהן בבני האדם לצרכים רפואיים (לדוגמה פניצילין), במזון (לדוגמה בבירה, יין, גבינות, פטריות מאכל) וכאנתאוגנים, כמו גם הסכנות שהן טומנות כגון, הרעלה או זיהום. מן המיקולוגיה התפתח תחום הפיטופתולוגיה, חקר המחלות אצל צמחים, ושני התחומים הללו קשורים האחד בשני, מכיוון שמרבית הפתוגנים אצל צמחים הם פטריות. ביולוג החוקר מיקולוגיה נקרא מיקולוג.

רקע

מבחינה היסטורית, מיקולוגיה הייתה ענף בתחום הבוטניקה (מבחינה אבולוציונית, פטריות קרובות יותר לבעלי-חיים מאשר לצמחים, אך לא הכירו בעובדה זו עד לפני מספר עשורים). המייסדים והחלוצים בתחום המיקולוגיה כללו את אליאס מאגנוס פריאס, כריסטיאן הנדריק פרסון, אנטון דה בארי, ולואיס דייוויד פון שווייניטץ .

כיום, הפטריות הנחקרות ביותר לעומקן והקלות ביותר להבנה הן השמרים, שמר האפייה ושמר הביקוע.

רבות מן הפטריות מייצרות רעלנים, אנטיביוטיקה ומטבוליטים משניים. לדוגמה, הפוסריום (המשתרע על פני מרבית כדור הארץ) ורעלניו, אשר שותפים להתפרצות הקטלנית של רעלן העיכול אלאוקיה בבני האדם, נחקרו בהרחבה על ידי ד"ר אברהם יפה. הפטריות מהוות תנאי יסודי לחיים בכדור הארץ מתוקף היותן סימביוטיות, לדוגמה, במסגרת מיקוריזה (סימביוזה בין שורש הפטריה לשורש של צמחים מורכבים יותר), במסגרת סימביוזה בין חרקים וצמח החזזית כמו כן, בפוטנציה שלהן בפירוק ביומולקולות אורגניות מורכבות כמו הליגנין (הרכיב היציב בעץ) כמו גם בקסנוביוטיקה, שהוא שלב קריטי במחזור הפחמן בטבע.

פטריות ואורגניזם אחרים אשר מוכרים כפטריות, כגון האומיקטס (Oomycetes) והמיקסומיקטס (ריריות), נושאים לעיתים קרובות בחשיבות חברתית וכלכלית גדולה, שכן הם גורמים למחלות בקרב בעלי חיים (כגון ההיסטופלסמוסיס) כמו גם בצמחים (כגון מחלת הבוקיצה ההולנדית, והמגנפורטה גריסה).

מפגשי שדה למציאת מינים מעניינים של פטריות ידועים גם בכינוי 'פשיטה' (Forays), לאחר פגישה ראשונה מסוג זה אשר אורגנה על ידי מועדון הוולהופ של חוקרי הטבע בשנת 1868 וכונה "הסתערות בין הפטריות".

מספר פטריות עלולות לגרום לחולי בקרב בני אדם או אורגניזם אחרים. המחקר בפתוגנים הפטרייתים נקרא גם מיקולוגיה רפואית.

ראו גם

• אש השועל
• מיקרוביולוגיה