מילי ויטקופ
| לידה |
3 במרץ 1877 אוקראינה זלטופול |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1955 (בגיל 78) ארצות הברית |
מילי ויטקופ(-רוקר) (באנגלית: Milly Witkop; 3 במרץ 1877 – 23 בנובמבר 1955) הייתה סופרת ופעילה אנרכו-סינדיקליסטית יהודיה ופמיניסטית. הייתה אשתו של רודולף רוקר. בנם של בני הזוג פרמין רוקר (Fermin Rocker) היה אמן.
נעוריה והתקופה בלונדון
ויטקופ נולדה בשם ויטקופסקי בשטעטל האוקראיני זלטופול למשפחה יהודית. היא הייתה הבת הגדולה בין ארבע בנות. אחותה הצעירה רוז נעשתה, אף היא, אנרכיסטית מפורסמת. ב־1894 עזבה ויטקופ את אוקראינה ונסעה ללונדון. בעשורים שאחרי רציחתו של הצאר אלכסנדר השני ב־1881 עזבו יהודים רבים את רוסיה בשל הפוגרומים שהתחוללו ברחבי האימפריה. רוב היהודים היגרו לאנגליה או ארצות הברית.[1]
בלונדון היא עבדה בסדנת יזע כחייטת וחסכה מספיק כסף כדי לממן את נסיעת הוריה ואחיותיה לאנגליה. תנאי העבודה הקשים גרמו לה להטיל ספק באמונתה. מעורבותה בשביתת האופים הביא אותה למעורבות בקבוצה שסביב העיתון האנרכיסטי ארבעטער פריינד. היא הושפעה מחיבוריו של התאורטיקן האנרכיסטי פטר קרופוטקין. ב־1895 היא נפגשה, לראשונה, עם רודולף רוקר במהלך פעילותה הפוליטית. במאי 1898 הזמין אותה רוקר ללוות אותו לניו יורק, שם הוא קיווה למצוא עבודה. אבל, שניהם לא קיבלו אישור כניסה למדינה משום שהם סירבו להינשא באופן חוקי והוחזרו לאנגליה באותה אנייה בה הגיעו לארצות הברית. העניין קיבל כיסוי עיתונאי מסוים שתקף את הזוג שאינו מסכים לנישואים.[2] מאוקטובר 1898 ערכו רוקר וויטקופ ביחד את ארבעטער פריינד. במרץ 1900 הם התחילו להוציא לאור את העיתון זשערמינאל שהתרכז יותר בנושאים תרבותיים. ב-1907 נולד בנם פרמין.
רוקר וויטקופ התנגדו למלחמת העולם הראשונה שפרצה ב־1914. זאת בניגוד לעמדתם של אנרכיסטים אחרים כמו קרופוטקין שתמכו במדינות ההסכמה.
כדי להקל על העוני והמחסור שנגרם כתוצאה מהאבטלה שליוותה את המלחמה פתחו ויטקופ ורוקר מטבח בו חילקו מרק. אבל בדצמבר1914 נעצר רוקר, כמו גרמנים ואוסטרים רבים אחרים באנגליה, כנתין מדינת אויב. ויטקופ המשיכה בפעילות האנטי-מלחמתית שלה עד שגם היא נאסרה ב־1916. היא נשארה בכלא עד סתיו 1918. אז היא עזבה את אנגליה והצטרפה לבנה ובן זוגה בהולנד.[1]
גרמניה
בני הזוג קידמו, בתחילה, בברכה את מהפכת פברואר ומהפכת אוקטובר ברוסיה אבל אחרי תפיסת השלטון על ידי הבולשביקים הם התחילו לבקר את האטטיזם והטוטליטריזם בברית המועצות. בנובמבר 1918 הם עברו לברלין. רוקר הוזמן על ידי יושב הראש של ההתאחדות החופשית של איגודים מקצועיים גרמניים (Freie Vereinigung deutscher Gewerkschaften - FVdG) פריץ קאטר להתלוות אליו בבניית מה שנעשה אחר כך האיגוד החופשי של הפועלים של גרמניה (Freie Arbeiter Union Deutschlands - FAUD).[3]
אחרי ייסודו החל ויכוח על תפקידן של נערות ונשים באיגוד. הארגון שנשלט על ידי גברים התעלם, בתחילה, מנושאי מגדר, אבל במהרה החלו נשים לייסד איגודים משלהן שאורגנו במקביל לאיגודים הרגילים אבל, עדיין היו חלק מ- FAUD. ויטקופ הייתה אחת המנהיגות המובילות של איגוד הנשים בברלין ב־1920. ב-15 באוקטובר 1921 קיימו איגודי הנשים קונגרס לאומי בדיסלדורף והקימו את איגוד הנשים הסינדיקליסטי (Syndikalistischer Frauenbund). זמן לא רב אחרי כן כתבה ויטקופ את חיבורה Was will der Syndikalistische Frauenbund? (מה רוצה איגוד הנשים הסינדיקליסטי?) שהיווה מצע לאיגוד. מ-1921 הוציא האיגוד נספח לביטאון FAUD בשם Frauenbund. ויטקופ הייתה אחת הכותבות המרכזיות בו.
ויטקופ סברה שנשים פרולטריות נוצלו לא רק על ידי הקפיטליזם כמו פועלים גברים, כי אם גם על ידי שותפיהם הגברים. לכן, היא טענה, שנשים צריכות להיאבק בצורה פעילה למען זכויותיהן, כפי שהגברים צריכים להיאבק בקפיטליזם על שלהם. היא גם עמדה על כך שנשים צריכות לקחת חלק במאבק בין המעמדות. עקרות בית יכולות להשתמש בחרם כדי לתמוך במאבק זה. מכאן היא מסכמת שיש צורך ארגון נשים אוטונומי בתוך FAUD. ויטקופ גם טענה שיש להעריך עבודת בית כשוות ערך לעבודה בשכר.[4]
ארצות הברית
ויטקופ הייתה פעילה לא רק בתנועה הסינדיקליסטית ובאיגודי הנשים כי אם פעלה גם במלחמה בגזענות ובאנטישמיות. לעיתים קרובות הייתה מתוסכלת על מה שהיא החשיבה כחוסר רצון להילחם באנטישמיות בתנועת העבודה. עליית המפלגה הנאצית בגרמניה בסוף שנות השלושים הטרידה מאוד את ויטקופ. אחרי שריפת הרייכסטאג בפברואר 1933 נמלטו ויטקופ ורוקר מגרמניה לארצות הברית דרך שווייץ, צרפת ואנגליה. בארצות הברית המשיך הזוג להרצות ולכתוב על נושאים אנרכיסטיים. בזמן מלחמת האזרחים בספרד מ־1936 עד 1939 הם התחילו במערכה על התודעה הציבורית כדי לחנך את האמריקאים על האירועים בספרד. ב־1937 עברו בני הזוג לקומונה במוהגאן (Mohegan) ליד אגם מוהגאן בקרומפונד, ניו יורק. אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה תמכו בני הזוג בבעלות הברית משום שחשבו שאי אפשר לנצח את הנאציזם באמצעים פציפיסטיים.[1]
אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה לויטקופ אהדה מסוימת לתנועה הציונית אבל היא הייתה ספקנית באשר לשאלה אם המדינה היהודית תוכל לפתור את "השאלה היהודית". היא העדיפה את הרעיון של דו-לאומיות שפותח על מרטין בובר ואחד העם.
ויטקופ נפטרה ב-3 בנובמבר 1955. היא סבלה מקשיי נשימה במשך כמה חודשים.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 |Wolf, Siegbert: Witkop, Milly in Datenbank des deutschsprachigen Anarchismus. Retrieved September 20, 2016.
- ^ Fishman, 1974, 235-238
- ^ Vallance, Margaret (ביולי 1973). "Rudolf Rocker—a biographical sketch". Journal of Contemporary History. London/Beverly Hills: Sage Publications. 8 (3): 75–95. doi:10.1177/002200947300800304. ISSN 0022-0094. OCLC 49976309.
{{cite journal}}: (עזרה) Pg. 77-78. - ^ Rübner, Hartmut (1994). Freiheit und Brot: Die Freie Arbeiter-Union Deutschlands: Eine Studie zur Geschichte des Anarchosyndikalismus (בגרמנית). Berlin/Cologne: Libertad Verlag. ISBN 3-922226-21-3.Pg. 185-189.
מילי ויטקופ31326272Q324915