מיכאל פסלוס
מיכאל פסלוס (יוונית: Μιχαὴλ Ψελλός,[1] 1018–1078) היה הוגה הדעות המוכר ביותר מהתקופה הביזנטית התיכונה.[2] הוא כתב את הספר "הכרונוגרפיה", מכתבים, שירה והסכמים. הוא חלש על כל תחומי המדע של התקופה. ישנו תיעוד של 1,176 כתבים של פסלוס, וכ-1,790 כתבים מימי הביניים והעת החדשה המוקדמת המזכירים אותו.[3] ספרו, "כרונוגרפיה", תורגם ל-13 שפות, לרבות עברית. פסלוס העלה מחדש דיונים פילוסופיים עם הפילוסופים היווניים כמו אריסטו ואפלטון בשאלות כמו טיב האדם ומשמעות החלומות.
רקע
המאה ה-11 באימפריה הביזנטית נחשבת לתקופה של שינוי, התפתחות כלכלית, התפתחות חברתית ופריחה תרבותית. על אף החילוף המהיר של הקיסרים באותה התקופה, פסלוס הצליח להתברג למשרות בכירות ולכתוב מספר רב של כתבים ששינו את צורת וסגנון הכתיבה באימפריה. באותה העת, העיר קונסטנטינופול עצמה הייתה בגדילה וחזרה להיות מרכז כוח וכלכלה באגן הים התיכון.[דרוש מקור]
ביוגרפיה
פסלוס נולד ב-1018 בשם "קונסטנטין" למשפחה מקונסטנטינופול (כיום איסטנבול) ממעמד הביניים. הוא נולד באחד הפרברים של העיר, ליד המנזר תה-נרסו (כיום ביזית באיסטנבול). בכתביו, פסלוס מספר כיצד משפחתו התנגדה שילמד, פרט לאמו.[4] תחילה התלבטה אמו אם לתמוך בלימודיו או לא, אך לאחר שני "חזיונות", אחד של יוחנן כריסוסטומוס והשני של מרים, אם אותו האיש, היא השתכנעה להמשיך את לימודיו של פסלוס הצעיר מעבר ללימודי היסוד. הוא למד את המקובל באותה התקופה: כללי הדקדוק, רטוריקה, שירה הומרית ופילוסופיה. פסלוס הצטיין בלימודי הרטוריקה שבאה לעזרתו רבות בתפקידיו לאחר הלימודים. המורה שלו היה יוחנן מאורופוס (אנ') והוא למד במנזר תה-נרסו הסמוך לביתו.
לאחר לימודיו, החל פסלוס לעבוד במשרות ציבוריות בשירות האימפריה. הוא התקדם בתפקידיו עד שנעשה המזכיר הקיסרי של הקיסר מיכאל הרביעי (אנ') (1034–1041). בימיו של קונסטנטינוס התשיעי (1042–1055) החל פסלוס גם ללמד תלמידים בעצמו וקיבל את התואר "הפרודרוס של הפילוסופים" (1047) שמשמעותו היא המורה הבכיר. בין היתר, קונסטנטינוס הציע לפסלוס תפקיד מנהלי בכיר שנקרא "פרוטסקרטיס", אך פסלוס סירב. הוא קיבל את התואר "בסטארקס", שנחשב לתואר השביעי בחשיבותו באימפריה, מתוך עשרים ושניים תארים. רבים מכתביו מתוארכים לתקופה זו, שבה השקיע את מרב זמנו ללימוד תלמידים וכתיבת הרצאות ונאומים עבור הקיסר. אחד הכתבים המשמעותיים מתקופה זו הוא שירת הלוויה לפילגש של הקיסר קונסטנטינוס התשיעי, מריה סקלראינה, משנת 1045.
בתקופה זו, יצר פסלוס קשרים רבים בתוך השלטון האימפריאלי. מחד היו קולגות רבות שעבדו איתו, ומאידך מספר מתלמידיו החלו להתברג למשרות מפתח באימפריה. פסלוס התעשר רבות בתקופה זו, לרבות מספר מנזרים שהועברו לבעלותו על ידי הקיסר. פסלוס מתאר כיצד התפרסם כמורה, אשר תלמידים פונים אליו "מהמערב ומהמזרח הערבי: קלטים, ערבים, מצרים ובבלים". הוא לימד את כל תחומי הלימוד שהיו נהוגים בתקופה, ובאופן הדרגתי הרחיב את חומר הלימוד לכתבים נוספים הערות ופרשנויות נוספות. שניים מתלמידיו עלו לגדולה. האחד היה מיכאל הראשון קרולאריוס (אנ'), שמונה לפטריארך האקומני של קונסטנטינופול ב-1043, והשני היה יוחנן דוקאס (אנ'), שמונה על ידי אחיו, הקיסר קונסטנטינוס העשירי (אנ'), ל"קיסר" (אנ'), התפקיד השני בכוחו באימפריה. יוחנן דוקאס נשאר בעמדת מפתח עד לשנת 1080.
בשנות החמישים של המאה ה-11, החל פסלוס לאבד ממעמדו בחצר הקיסרית. תחילה, ב-1052 פסלוס איבד את בתו וכתב לה הספד מרגש. ב-1053 הוא ניסה ללא הצלחה לחתן את בתו המאומצת, איופמיה. ב-1054 כתב חיבור דומה לזכר אמו. הכנסייה החלה לצנזר חלק מכתביו, דבר שהוביל אותו לפרוש מחיי החצר ב-1054 ולשנות את שמו ל"מיכאל". ב-1055 עבר פסלוס למנזר בהר אולימפוס בביתיניה עד לעלייתה של תאודורה בסוף אותה השנה. גם לאחר חזרתו לחצר הקיסרית, נהג פסלוס לשמור על מנהגיו הנזיריים.
תאודורה שלטה רק מ-1055 ועד 1056. בשנת 1057, תחת שלטונו של מיכאל השישי (אנ'), פסלוס קיבל תפקיד בכיר במשא ומתן עם המורדים בהנהגתו של איסאאקיוס הראשון קומננוס (אנ'). מיכאל השישי העניק לפסלוס מחדש את התואר "פרואדרוס", ושינה את התואר הקודם שקיבל ל"היפאטוס של הפילוסופים" (ὕπατος τῶν φιλοσόφων). בתקופה זו השיג פסלוס מספר תלמידים משמעותיים, ביניהם מי שעתיד להיות הקיסר, מיכאל השביעי (אנ'), בנו של קונסטנטינוס העשירי. פסלוס נשאר בחצר הקיסרית גם תחת שלטונם של קונסטנטינוס העשירי (1059–1067), רומאנוס הרביעי (1067–1071), מיכאל השביעי (1071–1078) ומת ב-1078, בתחילת כהונתו של ניקפורוס השלישי (1078–1081). פסלוס המשיך לקבל תארים גבוהים יותר ויותר לאורך שירותו בחצר. ככל הנראה, בסמיכות למותו, הוא קיבל את התואר "נובליסמוס". בתקופת מיכאל השביעי, הפך פסלוס לפעיל מאד בחצר. הוא כתב מספר כתבים עבור מיכאל השביעי, הוא המשיך לכתוב את ה"כרונוגרפיה", ספרו המפורסם ביותר, ומספר נאומים לחבריו ששמשו גם כן בתפקידים בכירים.
בספרו, "כרונוגרפיה", פסלוס מדגיש כיצד העלייה בדרגות האצולה למעשה מקבילה להתקרבות שלו לקיסר. כלומר, הכח האולטימטיבי הוא גישה חופשית לקיסר. הוא מתאר כיצד דלתו של קונסטנטינוס התשיעי תמיד הייתה פתוחה בפניו ושהקיסר היה משתף אותו בכל. איסאאקיוס הראשון התיעץ עם פסלוס כיצד לשלוט ושיתף אותו בתוכניותיו. קונסטנטינוס העשירי אמר בפניו שהוא אוהב אותו יותר מכל אדם אחר. כיום חוקרים טוענים שייתכן שלפסלוס לא היו קשרים קרובים עם הקיסרים בין קונסטנטינוס התשיעי ועד מינויו למשא ומתן ב-1057. בנוסף, היו קיסרים שפסלוס היה קרוב אליהם בצורה ברורה כמו קונסטנטינוס העשירי ואחיו יוחנן, אך מערכת היחסים התקררה עם הזמן. בימיו של רומאנוס הרביעי, פסלוס נדחק לשולי החצר עד לשלטונו של מיכאל השביעי שהחזיר את פסלוס למרכזה, אם כי לא בטוח שהיה ביכולתו של פסלוס אכן להשפיע השלטון בשלב זה. הפער בין כתביו לבין המציאות אינה מפתיעה. פסלוס מתאר את עצמו רבות בכתביו, את סיפור חייו, מחשבותיו, רגשותיו מעלותיו ויוצר לעצמו דיוקן עצמי בתוך כתביו. מפני שעיקר המתואר על פסלוס ניתן לנו על ידי פסלוס עצמו, ובכתביו פסלוס מנסה לפאר את עצמו, אנו מקבלים תמונה לא מהימנה של דמותו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הגיית השם ביוונית: פסלוס, במלרע (ההטעמה בהברה האחרונה).
- ^ Jonas Nilsson, Aristocracy, Politics and Power in Byzantium, 1025-1081, Oxford University: Oxford University, 2017
- ^ Stratis Paioannou, Michael Psellos Rhetoric and Authorship in Byzantium, New York: Cambridge University, 2013
- ^ Christine Angelidi, The writing of dreams: A note on Psellos’ Funeral Oration for his mother, Reading Psellos, Leiden & Boston, 2006
