מיכאל זייפה
| לידה | 1945 (גיל: 79 בערך) |
|---|---|
| דרגה | אלוף משנה |
מיכאל (מיכי) זייפה (נולד ב-1945) הוא מפקד גדוד שירותי הדם המטכ"לי במפקדת קצין הרפואה הראשי של צה"ל בדרגת אלוף-משנה במילואים, ואחד משבויי צה"ל במצרים במלחמת יום הכיפורים.
ביוגרפיה
זייפה נולד בארץ ישראל ב-1945 להורים ניצולי השואה. הוא למד בבית הספר אליאנס תל אביב, ובשנת 1963 התגייס לצה"ל כחובש קרבי.[1]
כשהשתחרר מצה"ל, החל ללמוד רוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים. בסיום הלימודים עבר קורס קצינים במילואים למקצועות הפארא-רפואיים. שימש כחובש במילואים במלחמת ששת הימים ובמהלך מלחמת ההתשה בחזית הדרומית-המצרית, בחזית המזרחית-הירדנית ובחזית הצפונית-הסורית.[2]
בגיל 28, בזמן לימודי הדוקטורט שלו במדעי הרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים הוצעו לזייפה תפקיד של קצין קישור למשקיפי האו"ם, בשל מחסור בקצינים דוברי אנגלית. בספטמבר 1973 נשלח זייפה למוצב הצפוני ביותר בקו בר לב.[2]
הנפילה בשבי
בבוקר 8 באוקטובר 1973, יומיים אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים הגיעו כוחות צבא מצרים בפיקוד סגן אלוף למוצב, שבו שהה עם שני קצינים מכוח המשקיפים של האו"ם. זייפה הספיק להשאיר בידי קציני האו"ם מכתב קצר להוריו, לפני שנפל בשבי ונשלח לכלא עבאסייה שבפאתי קהיר, שם עבר במשך 6 שבועות עינויים פיזיים ונפשיים. כשחשב כי המצרים עומדים לירות בו למוות, חרץ עם קצה הציפורן על קיר את הכיתוב 'חיסלו אותי, מיכי'.[3]
ב-15 בנובמבר הגיע לכלא שר ההגנה המצרי, אחמד איסמאעיל עלי, ובישר לזייפה ולשבויים האחרים, כי מצרים הסכימה לשחרר אותם. ב-19 בנובמבר נלקח באוטובוס יחד עם שבויים נוספים אל נמל התעופה בקהיר, ומשם הוטסו בחזרה לישראל.[3]
לאחר השחרור מהשבי
זייפה השלים דוקטורט ברוקחות, ובמשך יותר מ-35 שנה עסק בפיתוח. היה מנהל בכיר בתחום המחקר בחברת טבע, וריכז את הקורס "מבוא לפיתוח תרופות ומכשור רפואי" באוניברסיטה העברית בירושלים.[4]
זייפה ממשיך לשרת בשירות מילואים פעיל, ונחשב לאחד מחיילי המילואים המבוגרים ביותר בצה"ל.[5] ומאז 1995 משמש כמפקד גדוד שירותי הדם המטכ"לי במפקדת קצין הרפואה הראשי של צה"ל.[2] באוקטובר 2023 חזר לשרת במילואים במלחמת חרבות ברזל.[6]
חיים אישיים
זייפה מתגורר ברעננה מאז 1983, נשוי לחיה, ואב לבן ולבת.[2] הוא חבר פעיל בעמותת "ערים בלילה" לתמיכה בנפגעי פוסט טראומה, ובעבר היה סגן יו"ר ודובר העמותה.
בשנת 2018 יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות ספרו "נקישות של תקווה" בו תיעד את קורותיו בשבי,[7][8]
הערות שוליים
- ^ רועי הדרי, מיכי זייפה בן ה-72 לא מתכוון להפסיק לשרת במילואים, באתר צומת השרון כפר סבא, 2017-05-21
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מזל טלבי לוי, מהשבי המצרי ועד למילואים בגיל 75: הסיפור המיוחד של אל"מ במיל' מיכאל זייפה, באתר צומת השרון רעננה, 2020-10-09
- ^ 3.0 3.1 איתי שיקמן, "כתבתי בציפורן על קיר הכלא: חיסלו אותי": אל"מ מיכּי זייפה על 43 ימים בשבי המצרי, באתר ynet, 18 בספטמבר 2018
- ^ ד"ר מיכאל (מיכי) זייפה, באתר bschool.huji.ac.il
- ^ נפתלי חן, 'נקישות של תקווה' - סיפורו של אל"מ במיל' מיקי זייפה שהיה בשבי המצרי 42 יום במלחמת יוכה"פ, באתר www.inn.co.il
- ^ מירי בן-דוד ליוי, מילואימניק בן 78: מפקד בנק הדם של צה"ל שהיה שבוי במצרים חזר לשרת, באתר ynet, 30 באוקטובר 2023
- ^ מיכי זייפה, נקישות של תקווה, באתר ידיעות ספרים
- ^ נפתלי חן, 'נקישות של תקווה' - סיפורו של אל"מ במיל' מיקי זייפה שהיה בשבי המצרי 42 יום במלחמת יוכה"פ, באתר ערוץ 7, 23 בספטמבר 2023
37524124מיכאל זייפה