מיכאיל צבט

מיכאיל סמיונוביץ צבט (צוויט)
Михаи́л Семёнович Цветь
לידה	1872
פטירה	1919 (בגיל 47 בערך)
ענף מדעי	בוטניקה
מקום מגורים	רוסיה
תרומות עיקריות
	המציא את תחום הכרומטוגרפיה

מיכאיל סמיונוביץ צבט (צוויט) - (Mikhail Semyonovich Tsvet (Михаи́л Семёнович Цветь, מאוית גם כ-Tsvett, Tswett, Tswet, Zwet או Cvet 1872-‏1919) היה פרופסור לבוטניקה שהמציא את התחום כרומטוגרפיה.

ביוגרפיה

מיכאיל צבט נולד באיטליה, לאם איטלקית ולאב רוסי. אמו נפטרה בהיותו צעיר מאוד. ב-1893 הוא סיים לימודי תואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה בז'נבה, שווייץ. אחר כך החליט להתרכז בבוטניקה, וסיים בשנת 1896 ,תואר דוקטור בנושא פיזיולוגיה של הצמח. בשל המעבר עם משפחתו לרוסיה נאלץ לחזור על כל לימודיו, כי התארים משווייץ לא הוכרו שם. הוא עבד במספר אוניברסיטאות, תחילה כמורה, כמרצה וכחוקר. בשנת 1902 החל את עבודתו כמרצה באוניברסיטת ורשה, בפולין. עקב ההתרחשויות ברוסיה במלחמת העולם הראשונה, האוניברסיטה פונתה. הוא הפך לפרופסור לבוטניקה באסטוניה, עם התקדמות הכיבוש הגרמני, הגיע לאוניברסיטת וורונז' במרכז רוסיה, ושם נפטר בהיותו בן 47 בלבד.

עבודה מדעית

צבט המציא ברוסיה את הליך הכרומטוגרפיה בשנת 1900 בזמן מחקריו על פיגמנטים של הצמח. הוא הגיע למסקנה שבצמח נמצאים מספר פיגמנטים, וחקר את תפקידיהם ואת התאים בהם הם מאוחסנים. לאחר שנכשל בהפרדתם בשיטות הכימיות והפיזיקליות הקיימות, הוא הצליח להפריד בין כלורופיל לפיגמנטים אחרים שנמצאים בתאי העלה על ידי פיתוח שיטה חדשנית אותה כינה כרומטוגרפיה. השיטה כללה עמודה שלתוכה דחס קלציום קרבונט, והפריד את הכלורופיל בעזרת נוזל שהכיל בנזין, אתר ואתנול. התיאור המודפס הראשון של השיטה הופיע בשנת 1905 בעיתון מדענים פולני Proceedings of the Warsaw Society of Naturalists, biology section. את המושג כרומטוגרפיה הוא פרסם בשנת 1906 בשני מאמרים שפרסם בעיתון החברה הבוטנית הגרמנית Berichte der Deutschen botanischen Gesellschaft. הוא הגדיר את החוקים הפיזיקליים והכימיים המשתתפים בכרומטוגרפיה, ובעקר בהפרדת הכלורופיל. בהמשך מחקריו הוא גילה את מרכיבי הפיגמנטים השונים הנוספים בצמח והציע לקרוא להם בשם כללי קרוטנואיד, מושג מקובל עד היום. ב-1907 הוא הדגים את השיטה בכנס של החברה הבוטנית הגרמנית.

עבודותיו לא היו ידועות במערב מכמה סבות: הוא פרסם את עבודותיו ברוסית, והן לא הגיעו גם בגלל התהפוכות הטרגיות הרבות בתחילת המאה העשרים ברוסיה ובאוניברסיטאות בהן עבד. מדענים גרמנים, ובעקר פרופ' וילשטטר פסל את השיטה, אך התברר אחר כך שלא עבד בהתאם להוראות של צבט. רק עשר שנים יותר מאוחר הוא הוכר כממציא השיטה, בעקר הודות לעבודותיו של הביוכימאי האוסטרי ריכרד קון.