מייפלאואר
מייפלאואר (באנגלית: Mayflower) הייתה ספינת מהגרים אנגלית, אשר נשאה את "האבות העולים" מפלימות', אנגליה אל "העולם החדש" בשנת 1620. על סיפונה היו 102 נוסעים, ביניהם 19 נשים ו-33 ילדים. מסעם הפך לסיפור אייקוני באנלים מוקדמים של היסטוריה אמריקאית על מוות והישרדות בתנאים החורפיים הקשים של ניו אינגלנד. לפני ההפלגה, הבדלנים ביקשו אישור מחברת ווירג'יניה להקים מושבה חדשה והוקצו חלקת אדמה, או "פטנט", דרומית לקו רוחב 41-צפון, קרוב לנהר ההדסון. בגלל רוחות חלשות ומקרה של כמעט-טביעה על שרטונים ליד קייפ קוד, הם נאלצו לעגון צפונית מאוד ליעדם המתוכנן. משום שתנאי הפטנט לא חלו על המקום בו החליטו להקים את מושבם, היו דאגות שמספר נוסעים, בלי הרגשת מחויבות להסכם, יעזבו את הקבוצה. ב-11 בנובמבר, 41 מהנוסעים הזכרים על הספינה חתמו על אמנה ליצור מערכת של ממשל-עצמי. מסמך זה הנקרא אמנת המייפלאואר, מהווה דוגמה מתמשכת לשלטון-עצמי ושימשה השראה לחוקת ארצות הברית ולחוקות מדינותיה השונות.
הספינה והמסע
ערך מורחב – מסע המייפלאואר
המייפלאואר הייתה ספינת מסע שהעבירה סחורות בין אנגליה, צרפת ומדינות אירופאיות נוספות. משערים שאורכה היה בין 27 ל-33 מטרים, רוחבה כ-7.5 מטרים, וקיבולתה למטען הייתה של 180 טון.
ב-6 בספטמבר 1620 יצאה המייפלאואר למסעה מנמל פלימות' שבאנגליה לעבר חופי אמריקה, לאזור נהר הדסון. ברם, הספינה סטתה ממסלולה, וכעבור 65 ימים, ב-11 בנובמבר עגנה ליד קייפ קוד שבמסצ'וסטס. לאחר שנוסעי הספינה חתמו על "אמנת המייפלאואר", הם ירדו לחוף וייסדו את מושבת פלימות', שהייתה למושבה הקבועה הראשונה באזור ניו אינגלנד. כיוון שנוסעי המייפלאואר היו למעשה תושביה הראשונים של ארצות הברית לעתיד לקום, בארצות הברית דהיום מנסים אנשים רבים למצוא את אבותיהם ביניהם.[דרוש מקור]
ב-5 באפריל 1621 יצאה הספינה לדרכה חזרה, ובשנת 1623 היא פורקה. יש הטוענים[דרוש מקור] כי "אסם המייפלאואר" שבבקינגהאמשיר בנוי מעצי הספינה.
אחרית המייפלאואר
 |
ראו גם – מייפלאואר II |
המייפלאואר הפכה לשם דבר בתרבות האמריקאית ולסמל של חלוציות ונכונות לעזוב הכול למען התחלה חדשה. מקומות ומוסדות[דרושה הבהרה] רבים בארצות הברית נקראים על שמה של המייפלאואר.
בשנת 1956 הורדה לים ספינת-העתק של המייפלאואר, "מייפלאואר II", אשר חזרה על המסע ההיסטורי מאנגליה לארצות הברית. הספינה היא העתק מדויק של המייפלאואר המקורית, אם כי היא הייתה מצוידת בטכנולוגיה מודרנית, לדוגמה, תאורה חשמלית. כיום, המייפלאואר II מוצגת לקהל הרחב בפלימות', מסצ'וסטס.
לקריאה נוספת
נתניאל פילבריק, מייפלאואר: הסיפור האמיתי שמאחורי המיתוס, הוצאת אריה ניר, 2007.
קישורים חיצוניים
- תוכנית מהערוץ האקדמי(הקישור אינו פעיל)
- צאצאים מפורסמים של מתיישבי המייפלאואר
- מייפלאואר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מייפלאואר35086910Q187093