מיוזיק הול
מיוזיק הול (באנגלית: Music hall) הוא סוג של בידור תיאטרלי בריטי פופולרי שהתקיים בשנים 1850-1960, וכלל תערובת של שירים פופולריים, קומדיה, מיצגים מיוחדים ובידור מגוון. המונח נגזר מסוג התיאטרון או המקום שבו בידור כזה התקיים. מיוזיק-הול הבריטי היה דומה לוודביל האמריקאי, הכולל שירים מלהיבים ומערכונים קומיים, ואילו בבריטניה המונח "וודביל" יוחס לסוג הבידור המיועד למעמד הפועלים, מה שכונה באמריקה "בורלסקה".
המיוזיק-הול צמח בבתי מרזח במהלך שנות השלושים של המאה ה-19, והפך לפופולרי יותר ויותר בקרב הקהל עד כדי כך, שבמהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, נהרסו בתי מרזח לטובת אולמות המיוזיק-הול שנפתחו במקומם. תיאטראות אלו נועדו בעיקר כדי שאנשים יוכלו לצרוך מזון ואלכוהול ולעשן טבק בתוך האולם בו המופעים התקיימו. סוג בידור זה היה שונה במידה מסוימת מהתיאטרון הקונבנציונלי, שהושיב את הקהל בתוך תאים, כשהבר היה בנפרד.
באמצע המאה התשע-עשרה יצר בידור זה ביקוש לשירים פופולריים חדשים וקליטים. כתוצאה מכך, כותבי שירים מקצועיים גויסו על מנת לספק את המוזיקה לשפע של מבצעים כוכבים, שכללו בין היתר את מארי לויד, דן לנו וג'ורג' ליבורן. המיוזיק-הול לא אימץ סגנון ייחודי משלו, אלא הכיל ביצועים של כל צורות הבידור. חקיינים (הן גברים והן נשים), "בידור אריות", אמני פנטומימה ואימפרסיוניסטים, פעלולני טרמפולינה ופסנתרנים קומיים היו רק כמה מסוגי הבידור הרבים שהקהל יכול היה למצוא במופעי המיוזיק-הול בארבעים השנים הבאות.
המיוזיק-הול בלונדון הפך בשנת 1907 לזירה של מאבק תעשייתי חשוב בין האמנים ועובדי הבמה לבין מנהלי התיאטראות, שהסתיים בשביתה. האולמות התאוששו עד תחילת מלחמת העולם הראשונה, ושימשו לבימוי אירועי צדקה על מנת לסייע למאמץ המלחמתי. מופעי המיוזיק הול המשיכו גם לאחר המלחמה, אך איבדו את הפופולריות שלהם לג'אז, לסווינג ולמוזיקת הביג בנד לריקודים. גם מגבלות הרישוי השתנו ונאסרה השתייה באולמות. סוג חדש של בידור הגיע, רחב ומגוון, ורבים מאמני המיוזיק-הול לא הצליחו לעשות את המעבר. עם דימוי של בידור מיושן ועם סגירת אולמות רבים, המיוזיק-הול פסק מלהתקיים ופינה את מקומו למגוון סוגי בידור אחרים.
קישורים חיצוניים
27991884מיוזיק הול