מחלת הלגיונרים
 | |
| החיידק הגורם למחלה | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| eMedicine | article/220163 |
| DiseasesDB | 7366 |
| MeSH | D007876 |
| MedlinePlus | 000616 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | A48.1, A48.2 |
מחלת הלגיונרים (Legionellosis) היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי החיידק ליגיונלה פנאומופילה. התגלתה לראשונה ב-1976 כאשר אנשים רבים לקו במחלה בכינוס של הלגיון האמריקאי בבית מלון בפילדלפיה. בין 8,000 ל-18,000 בני אדם לוקים במחלה מדי שנה בארצות הברית[1]. לחיידק יש יכולת לזהם מערכות מיזוג אוויר ובכך לגרום להדבקה[2].
אודות החיידק
חיידק הלגיונלה מצוי בסביבה הטבעית בעיקר במים חמים (בחום של ג'קוזי או מעיינות חמים), מגדלי קירור, מערכות צנרת גדולות או במערכות מיזוג אוויר של בניינים גבוהים. החיידק אינו מצוי במערכות מיזוג אוויר של כלי-רכב. המקומות השכיחים ביותר להימצאות החיידק כוללים בתי מלון, אוניות, סאונה, מי ברז ומגדלי קירור[3]. החיידק מומת תוך שתי דקות בטמפרטורת מים של 66° צלזיוס, בטווח 70°-80° צלזיוס החיידק מת מידית[4].
מותו של החיידק בטמפרטורה זו מובטח רק בתנאי מעבדה. במערכת צנרת המים גם ב80° נרשמה אוכלוסיית חיידקים משמעותית, בשל הימצאותו של החידק ברובד הביופילם – מושבות חיידקים וחד-תאיים המשולבות במשקעי גיר וחלודה – הנצמדות אל פנים הצינורות. הביופילם מסייע לחיידקים בויסות הטמפ' ובהישרדות גם בתנאים קיצוניים.
חיידק זה גם גורם בשיעורים גבוהים יותר למחלה דמוית שפעת בשם קדחת הפונטיאק[5]. מחלה זו מופיעה בעיקר בקיץ בניגוד לשפעת. למחלה זו אין חיסון יעיל מאחר שהיא עלולה להיגרם על ידי כ-70 וריאנטים שונים של החיידק.
החיידק פוגע בבני אדם דרך הנשימה – כאשר טיפות מים מזוהמים בגודל עד 5 מיקרון חודרות לגוף. על כן מקלחות ואמבטי זרמים (ג'קוזי) הם מקום מועד להדבקות. מה גם שטמפרטורת הריבוי המיטבית של החיידק זה היא 38° – כמו הטמפרטורה המרבית המותרת בג'קוזי (מאחר שב40° הסיכון להתקפי לב גדל פי שלושה).
המחלה ידועה כמחלת תיירים, גם בגלל הימצאות החיידקים במידה מרובה בצנרת בתי מלון, אבל בעיקר מפני שבצנרת הבית של התייר עומדים מים ללא זרימה – מה שמאפשר התפתחות מרובה של מושבות חיידקים, וכאשר פותחים את זרם המים לראשונה לאחר מספר ימים – כמות גדולה של רובד חיידקי מתוספת לזרם המים הראשוני ובכך מגדילה בצורה משמעותית את הסיכון לחלות. הפתרון לכך הוא לפתוח את זרם המים במקלחת במשך דקה וחצי מבלי לנשום את הטיפות, ולאוורר את המקום.
סימפטומים
חום גבוה, שיעול, ליחה, כאבי ראש, כאבי שרירים, עייפות, חוסר תיאבון, שלשול והקאות, בלבול ואיבוד הזיכרון[6]. כמו כן, מערכת הכליות והכבד עלולים להיפגע וגם התפתחות דלקת ריאות. כיון שהסמפטומים דומים לדלקת ריאות, הדבר גורם לאבחון מוטעה. סימפטומים בדרך כלל מתחילים בין יומיים ל-14 יום מרגע החשיפה לחיידק[3].
דיאגנוזה
רוב האנשים הנחשפים לחיידק לא מפתחים את המחלה. החיידק מסוגל להדביק בכל גיל, אך מרבית הלוקים במחלה הם מבוגרים, מעשנים, ולעיתים כבר חולים בדלקת ריאות כלשהי. החיידק לא מסוגל לעבור מאדם לאדם. ניתן למצוא את החיידק בגוף על ידי צילומי רנטגן של בית החזה, בדיקת שתן, בדיקת דם או בדיקה של הליחה[3]. ניתן לטפל במחלה בעזרת אנטיביוטיקה אם היא מתגלה בזמן. חמישה עד שלושים אחוזים מהחולים מתים מהמחלה[3].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אביב לביא, החיידק החמקמק, באתר מאקו, 27 במרץ 2013
- סכנה בבית: חיידק מסוכן במכשיר האדים, באתר ישראל היום
הערות שוליים
- ^ http://www.cdc.gov/ncidod/dbmd/diseaseinfo/legionellosis_t.htm
- ^ מונחים רפואיים | Infomed
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 REDIRECT Disease Listing, Legionellosis, General Information | CDC Bacterial, Mycotic Diseases
- ^ http://www.who.int/water_sanitation_health/emerging/legionella.pdf
- ^ 1Pontiac fever
- ^ Legionnaire's Disease : OSH Answers
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] מחלת הלגיונרים25924221