מחוז אטיראו
| מדינה |
 קזחסטן |
|---|---|
| אקים | רשימת האקימים (באנגלית) |
| נפות במחוז | 7 |
| ערים במחוז |
2
|
| בירת המחוז | אטיראו |
| שטח | 118,631 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז | 556,388[1] (2/1/2013) |
| ‑ צפיפות | 4.7 נפש לקמ"ר (2/1/2013) |
| אזור זמן | UTC +5 |
| http://atyrau.gov.kz/ | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
מחוז אטיראו (בקזחית: Атырау облысы; ברוסית: Атырауская Область; רשמי: גור'יב), הוא אחד ממחוזות קזחסטן. המחוז ממוקם במערב המדינה, ובצפון - מזרח הים הכספי. עיר הבירה של המחוז נקראת אטיראו, עם אוכלוסייה של 142,500 איש. במחוז כולו יש 556,388 איש, מתוכם 80% קזחים.
היסטוריה
השפלה הטוראנית (אנ') הייתה המולדת המרכזית של ששולת "האן" של סוף העת העתיקה.
גאוגרפיה
עם שטח של 118,631 קמ"ר, מחוז אטיראו הוא המחוז השני הקטן ביותר בקזחסטן (הקטן ביותר הוא מחוז טורקיסטן (אנ')). המחוז גובל ברוסיה (מחוז אסטרחן) במערב, במחוז אקטובה (אנ') במזרח, במחוז מנגוסטאו (אנ') בדרום, ובמחוז מערב קזחסטן (אנ') בצפון. נהר אורל הוא הגבול בין אסיה לאירופה וזורם מכיוון רוסיה אל הים הכספי דרך המחוז; מה שאומר שמערב המחוז הוא באירופה.
חלק גדול מהמחוז נמצא באזור עשיר בנפט. רוב בארות הנפט נקדחים בשדה טנגיז (אנ') ובשדה קשגן (אנ'). צינור נפט עובר ממחוז אטיראו אל העיר סמרה ברוסיה, ומצטרף למערכת צינורות הנפט של רוסיה. צינור נפט אחר עובר משדה טנגיז אל הנמל הרוסי נובורוסיסק.
דמוגרפיה
נכון לשנת 2020, במחוז אטיראו יש אוכלוסייה של 645,280[2].
קבוצות אתניות[2]
| קבוצה אתנית | אחוזים במחוז אטיראו |
|---|---|
| קזחים | 92.72% |
| רוסים | 5.14% |
| אחרים | 2.14% |
חלוקה מנהלית
המחוז מחולק ל-7 נפות[3] (ולעיר אטיראו):
- אינדר - עם מרכז מנהלי בעיר אינדרבור.
- איסטאי - המרכז המנהלי נמצא בעיר אקיסטאו.
- קורמנגזי - המרכז המנהלי נמצא בעיר גניושקינו.
- קיזילקוגה - המרכז המנהלי נמצא בעיר מיאלי.
- מקט - המרכז המנהלי נמצא בעיר מקט.
- מקמבט - המרכז המנהלי נמצא בעיר מקמבט.
- ז'יליוי - המרכז המנהלי נמצא בעיר קולסרי.
לקריאה נוספת
- נשיונל ג'יאוגרפיק:האטלס של העולם, מהדורה שמינית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| מחוזות קזחסטן | ||
|---|---|---|
|
32633460מחוז אטיראו