מות המחבר
מות המחבר היא גישה ביקורתית בתורת הספרות המודרנית, שאותה הגה מבקר הספרות רולאן בארת, במאמר הקצר "מות המחבר" שפורסם בשנת 1967. טקסט קצר זה הוא אחד מאבני הדרך בשיח הספרותי הפוסט-מודרניסטי.
לפי גישה זאת, קיימת לגיטימציה לקורא המודרני לפרש לפי אמונתו והבנתו כל טקסט כתוב, אף אם לא זו הייתה כוונת המחבר. העמדה היסודית של המאמר "מות המחבר" היא עמדה אנטי-הגמונית, המנסחת את היעלמות המחבר מן השיח הביקורתי על הספרות ואת החלפתו בקורא עצמו. משמע, על הקורא להתעלם מקיומו של המחבר בקונטקסט תרבותי והיסטורי מסוים, כדמות המאחדת את יצירת הספרות, כדי שייפתחו לפניו אפשרויות פרשנות בלתי סופיות.
לפי בארת, הקורא החדש של הטקסט הספרותי הוא האחראי על שחרור הפוטנציאל החתרני של הספרות אל העולם. אליו מועברת החובה להביא אל המציאות את האופי הסרבני והאנטי-סמכותני של הספרות.
למעשה, ניתן לומר כי "מות המחבר" הוא הבסיס לקריאות החתרניות של לימודי התרבות בשני העשורים האחרונים (קריאות פמיניסטיות, קוויריות, פוסט-קולוניאליסטיות ועוד), שבהן מפרשים הקוראים את הספרות על פי המציאות הסובייקטיבית, ואת המציאות (הסובייקטיבית) לפי פירוש מכוון של אותה ספרות.
ראו גם
