מועצת השרים של ברית המועצות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מועצת השרים של ברית המועצות
Совет Министров СССР
המטה לשעבר בו מועצת השרים הייתה מתאספת
המטה לשעבר בו מועצת השרים הייתה מתאספת
מידע כללי
מדינה ברית המועצות
תאריך הקמה 1946
תאריך פירוק 1991
מטה מרכזי ארמון הסנאט

מועצת השרים של ברית המועצות (ברוסית: Совет министров СССР), לעיתים מקוצר ל"סובמין" ולעיתים נקראת מועצת השרים, הייתה הממשלה דה יורה של ברית המועצות, ובכך היוותה הרשות המבצעת והסוכנות האדמיניסטרטיבית של ברית המועצות מ-1946 עד 1991.

במהלך 1946 מועצת הקומיסארים העממים הוכרה כמועצת השרים. בהתאם לכך, שמם של הקומיסארים העממיים שונה לשרים. המועצה הנפיקה הכרזות והנחיות המבוססות על ובהתאם לחוקים הישימים, אשר כוחם וחובת הציות להם חלה על כל הרפובליקות בברית המועצות. למרות זאת, ההחלטות החשובות ביותר בוצעו על ידי הכרזות משותפות עם הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות אשר דה פקטו, הייתה בעלת יותר כוח ממועצת השרים. במהלך 1991, מועצת השרים התפזרה, והוחלפה על ידי "קבינט השרים" החדש, אשר בעצמו התפזר רק כמה חודשים לאחר מכן, כאשר ברית המועצות התפרקה.

היסטוריה

יושב הראש תקופת כהונה
יוסיף סטלין 1946-1953
גאורגי מלנקוב 1953-1955
ניקולאי בולגנין 1955-1958
ניקיטה חרושצ'וב 1958-1964
אלכסיי קוסיגין 1964-1980
ניקולאי טיחונוב 1980-1985
ניקולאי ריז'קוב 1985-1991

מועצת הקומיסארים העממיים, הפכה להיות מועצת השרים במהלך מרץ 1946.[1] באותו זמן הקומיסריאטים העממיים נהפכו למשרדים (מיניסטריונים).[2] מותו של יוסיף סטלין גרם לתחילתו של מאבק כוחות בתוך הממשלה הסובייטית בין המנגנון הממשלתי שנוהל על ידי גיאורגי מלנקוב כראש הממשלה, והמנגנון המפלגתי שנוהל על ידי ניקיטה חרושצ'וב כמזכיר כללי (משרה שנקראה המזכיר הראשון בין 1953 ועד 1966).[3] מלנקוב הפסיד במאבק הכוחות הזה, ובמהלך 1955 הודח מתפקידו כיושב ראש מועצת השרים. ממשיכו בתפקיד היה ניקולאי בולגנין,[4] אשר פוטר והוחלף על ידי ניקיטה חרושצ'וב בגלל תמיכתו בקבוצה האנטי-מפלגתית, אשר ניסתה לסלק את חרושצ'וב במהלך 1957.[5]

לאחר הרחקתו של חרושצ'וב מהשלטון, ההנהגה הקולקטיבית שאורגנה על ידי ליאוניד ברז'נייב ואלכסיי קוסיגין קיימה מליאה של הוועדה המרכזית אשר אסרה על אדם יחיד להיות בשתי המשרות הכי משפיעות במדינה: המזכיר הראשון (ששמו שונה למזכיר הכללי במשך 1966) וראש מועצת השרים.[6] קוסיגין, ראש מועצת השרים, היה אחראי לניהול הכלכלי בזמן שברז'נייב, המזכיר הכללי, דאג לנושאים מקומיים אחרים.[7] במהלך התקופה המאוחרת של עידן ברז'נייב, משרת ראש מועצת השרים איבדה מיוקרתה כמשרה השנייה הכי משפיעה בברית המועצות ליושב ראש הפרזידיום של הסובייט העליון.[8] פיטורו של ניקולאי פודגורני מתפקיד ראש המדינה במהלך 1977 השפיעה על צמצום תפקידו של קוסיגין בניהול היומיומי של פעולות ממשלתיות בזמן שברז'נייב חיזק את שליטתו על המנגנון הממשלתי.[9]

תפקידים

מועצת השרים הייתה המנהלת של החלק המבצעי של הממשלה.[10] המועצה התגבשה בפגישה משותפת של "סובייט (מועצת) האיחוד" ו"סובייט (מועצת) הלאומים" (שני הבתים המרכיבים את הסובייט העליון, הוא הורכב מראש ממשלה, כמה סגנים ראשונים, סגנים, שרים, יו"ר ועדות המדינה, ויו"ר מועצת השרים של הרפובליקות הסובייטיות. ראש מועצת השרים היה יכול גם להמליץ על אנשים שהוא מצא תואמים להיות חברים בסובייט בעליון. מועצת השרים הייתה מסיימת את הקדנציה שלה בכינוס הראשון של הסובייט העליון הנבחר החדש.[11]

המועצה הייתה אחראית על הסובייט העליון ובתקופות הזמן בין הכינוסים של הסובייט העליון הייתה מועצת השרים אחראית לפרזידיום של הסובייט העליון והמועצה דיווחה כדרך קבע על עבודתה לסובייט העליון.[12] נוסף על כך על מועצת השרים הייתה האחריות לעסוק בכל החובות האדמיניסטרטיביות הממשלתיות בתחום השיפוט של ברית המועצות אשר לא היו באחריות הסובייט העליון או הפרזידיום. מועצת השרים הייתה אחראית ל:[13]

  • ניהול הכלכלה הלאומית והקונסטרוקציה החברתית-תרבותית והתפתחותה.
  • גיבוש והגשת תוכניות החומש ל"התפתחות כלכלית וחברתית" לסובייט העליון יחד עם תקציב המדינה.
  • הגנה על האינטרסים של המדינה, של הרכוש הסוציאליסטי, הסדר הציבורי ולהגן על הזכויות של האזרחים הסובייטים.
  • הגנה על ביטחון המדינה
  • גיבוש מדיניות כללית עבור הכוחות המזוינים הסובייטים והחלטת על כמות האזרחים שיצטרכו להתגייס לשירות בכוחות.
  • גיבוש מדיניות כללית הנוגעת ביחסי החוץ, המסחר, הכלכלה, הטגנולוגיה, והמדע הסובייטים ושיתוף פעולה תרבותי של ברית המועצות עם מדינות זרות וגם הכוח לאשר או לגנות אמנות בין-לאומיות שנחתמו על ידי ברית המועצות.
  • יצירת ארגונים הכרחיים בתוך מועצת השרים הנוגעים בכלכלה, התפתחות חברתית-תרבותית והגנה.

מועצת השרים יכלה גם להנפיק צווים והחלטות ולאחר מכן לאשר את הוצאתם לפועל. כל הארגונים חויבו לציית לצווים ולהחלטות שגובשו על ידי מועצת השרים.[14] למועצת השרים היה גם הכוח להשהות כל הצווים שהנופקו על ידי עצמה או ארגונים ממשלתיים הזוטרים ממנה.[15] המועצה תיאמה והנחתה את העבודה של הרפובליקות החברות בברית המועצות, ועדות מדינה, מינסטריונים, ועוד ארגונים הנחותים ממנה.[16]סמכותה של מועצת השרים והפרזידיום שלה וכוחה על ארגונים הזוטרים ממנה נובע ומוגדר בחוקה הסובייטית.[17]

מבנה וארגון

מינסטריונים

במהלך 1946, מועצת הקומיסארים העממיים נפכה למועצת השרים, ועם זאת הקומיסארים העממיים והקומיסריאטים העממים נהפכו להיות שרים ומינסטריונים.[18] השרים היו חשובים לתהליך הרגיל של קבלת ההחלטות. 73 אחוזים מהם נבחרו לאחר כהונתם להיות חברים בוועדה המרכזית של המפלגה בכינוס ה-25 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

ועדות ממשלתיות

הוועדות הממשלתיות של ברית המועצות היו שונות מהמינסטריונים בכך שוועדה ממשלתית הייתה בעיקר אחראית עבור כמה וכמה חלקים של הממשלה בניגוד לנושא אחד ספציפי עבורו המינסטריון היה אחראי בלבד.[19] איפוא, הרבה להרבה מהוועדות הממשתיות היה תחום שיפוט על פעולות נפוצות מסוימות שבוצעו על ידי המינסטריונים כגון מחקר והתפתחות, סטנדרטיזציה, תכנון, ביטחון המדינה, פרסום, ארכיב, ועוד. ההבדל בין מינסטריון לוועדה ממשלתית היה יכול להיות מעורפל, למשל במקרה של הוועדה לביטחון המדינה (ק.ג.ב).[20]

פרזידיום

פרזידיום מועצת השרים נוסד במהלך מרץ 1953 כתוצאה מארגון מחדש של לשכה מיוחדת שהתגבה במהלך 1944 עבור המטרה לתנהל ולתאם את התשתית הממשלתית של ועדות ממשלתיות, משלחות, ומוסדות אחרים שדיווחו ישירות למועצת הקומיסארים העממיים.

במהלך קיומו, הפרזידיום של מועצת השרים היה מוסד מסתורי. משקיפים מהעולם הראשון ידעו מעט על פעולות הפרזידיום ותפקידיו, או אפילו על תדירות הכינוסים שלו. בחוברות סובייטיות ועל ידי פקידים תואר כי הפרזידיום היה גוף ממשלתי פנימי. ההיסטוריון הבריטי, ליאונרד שפריו, כתב בספרו "הממשלה והפוליטיקה של ברית המועצות", שהפרזידיום פעל כ"קבינט פמיני" עבור קבלת החלטות מדיניות. ההיסטוריונים האף ופיינסוד באמינו שחייבת להיות חפיפה גדולה בין האחריויות והתפקידים של הוועדה המרכזית, המזכירות, והפרזידיום של מועצת השרים.

במהלך שנות השבעים, הסמכויות הסובייטיות הגדירו רשמית את האחריויות של הפרזידיום והחברות בו. חוקת ברית המועצות מ-1977 התייחה לפרזידיום כגוף קבוע של מועצת השרים, אשר נוסד כדי להבטיח הנהגה כלכלית טובה וגם לעסוק באחריויות אדמיניסטרטיביות אחרות. מספר מסמכים מועט שפורסם נתן הוכחות שעבודתו של הפרזידיום הייתה בעיקר על תכנון כלכלי וקבלת החלטות וגם קבלת החלטות שפחות חשובות משל הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מועצת השרים של ברית המועצות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Huskey, Eugene. Executive Power and Soviet Politics: The Rise and Decline of the Soviet State. M.E. Sharpe. p. 281. ISBN 978-1-56324-060-7.
  2. ^ "О преобразовании Совета Народных Комиссаров СССР в Совет Министров СССР и Советов Народных Комиссаров Союзных и Автономных республик в Советы Министров Союзных и Автономных республик" 15 марта 1946 года [On Reforming the Council of People's Commissars into the Council of Ministers, and the Councils of People's Commissars of Union and Autonomous Republics into the Councils of Ministers of Union and Autonomous Republics, 15 March 1946]. Legislation of the USSR 1946-1952 (ברוסית). World and Market Economy - Collection of Articles on Economy, Igor Averin. נבדק ב-3 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Brown, Archie (2009). The Rise & Fall of Communism. Bodley Head. pp. 231–233. ISBN 978-0-06-113882-9.
  4. ^ Taubman, William (2003). Khrushchev: The Man and His Era. W.W. Norton & Co. p. 266. ISBN 978-0-393-08172-5.
  5. ^ Tompson, William J. (1995). Khrushchev: A Political Life. St. Martin's Press. p. 189. ISBN 978-0-312-16360-0.
  6. ^ Service, Robert (2009). History of Modern Russia: From Tsarism to the Twenty-first Century. Penguin Books Ltd. ISBN 978-0-14-103797-4.
  7. ^ Brown, Archie (2009). The Rise & Fall of Communism. Bodley Head. p. 403. ISBN 978-0-06-113882-9.
  8. ^ Daniels, Robert Vincent (1998). Russia's Transformation: Snapshots of a Crumbling System. Rowman & Littlefield. p. 36. ISBN 978-0-8476-8709-1.
  9. ^ "Soviet Union: And Then There Was One". Time. 3 בנובמבר 1980. אורכב מ-המקור ב-25 בנובמבר 2010. נבדק ב-14 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ תבנית:Cite Russian law
  11. ^ תבנית:Cite Russian law
  12. ^ תבנית:Cite Russian law
  13. ^ תבנית:Cite Russian law
  14. ^ תבנית:Cite Russian law
  15. ^ תבנית:Cite Russian law
  16. ^ תבנית:Cite Russian law
  17. ^ תבנית:Cite Russian law
  18. ^ "О преобразовании Совета Народных Комиссаров СССР в Совет Министров СССР и Советов Народных Комиссаров Союзных и Автономных республик в Советы Министров Союзных и Автономных республик" 15 марта 1946 года [On Reforming the Council of People's Commissars into the Council of Ministers of the USSR, and the Councils of People's Commissars of Union and Autonomous Republics into the Councils of Ministers of Union and Autonomous Republics, 15 March 1946]. Legislation of the USSR 1946–1952 (ברוסית). World and Market Economy — Collection of Articles on Economy, Igor Averin. נבדק ב-3 באוקטובר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Schapiro 1977, p. 127.
  20. ^ Huskey, Eugene (1992). Executive Power and Soviet Politics: The Rise and Decline of the Soviet State. M.E. Sharpe. p. 112. ISBN 978-1-56324-060-7.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32809303מועצת השרים של ברית המועצות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מועצת_השרים_של_ברית_המועצות&oldid=1989563"