מון ונטו
 | |
| חלקו הצפוני של ההר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 1,910 מטרים |
| מיקום | חבל פרובנס שבצרפת |
| רכס הרים | הרי האלפים |
| העפלה ראשונה | מיוחס לפרנצ'סקו פטרארקה, ככל הנראה קדומה |
| מסלול ההעפלה הקל | כביש |
| קואורדינטות | 44°10′26″N 5°16′38″E / 44.173889°N 5.277222°E |
מון וֵנטו (בצרפתית: Mont Ventoux) הוא הר בחבל פרובאנס בדרום מזרח צרפת, המתנשא לגובה של 1910 מ' מעל פני הים.
ההר, הידוע בכינויו "הענק של פרובאנס", מפורסם בשיפוע התלול של הדרך העולה אליו: ההעפלה אליו היא לאורך כ-16 קילומטר, עם שיפוע ממוצע של כ-8%. אל פסגת ההר מעפילים רוכבי אופניים בתחרות הטור דה פראנס ותחרויות אופני כביש אחרות כמו דופינה ליברה. עלייה זו מדורגת ב"טור דה פראנס" "Hors catégorie" ("מחוץ לקטגוריות"), מונח שנקבע לעליה קשה במיוחד.
ההר זכה לשם בתחום האופניים לאחר שרוכב בריטי, טום סימפסון, מת במהלך ההעפלה עליו, ככל הנראה משילוב של מכת חום, אלכוהול וסמים. פרסום נרחב קיבלה גם ההתמודדות שנערכה על ההר בין מרקו פנטאני ובין לאנס ארמסטרונג בטור דה פראנס בשנת 2000. מרקו פנטאני ניצח בקטע, אך בעקבות טענות כי ארמסטרונג הניח לפנטאני לנצח, החלו חילופי האשמות בין שני הרוכבים.
בטור דה פראנס בשנת 2016, מספר ק"מ לסיום הקטע, אופנוע צילום עצר בפתאומיות עקב קהל שחסם את הכביש, ושלושה רוכבים מועמדים בכירים בדרוג הכללי, ביניהם כריס פרום, שלבש באותה עת את החולצה הצהובה של מוביל הטור, התנגשו בו ונפלו. אופניו של פרום נהרסו, והוא רץ מרחק של כ-300 מטר עד שניתנו לו אופניים חדשים. עיכוב זה גרם לו להפסיד את החולצה הצהובה. לאחר סיום הקטע, קיבלו מארגני הטור החלטה לתת לשלושת הרוכבים שנפלו בתקרית: פרום, ריצ'י פורט ובאוקה מולמה, את זמן הסיום של הראשון מביניהם שהגיע אל קו סיום הקטע, באוקה מולמה. החלטה זו גרמה לפרום לשמור על החולצה הצהובה, בה המשיך להחזיק עד סיום המרוץ בפריז.
מנצחי קטעים בטור דה פראנס שהסתיימו במון ונטו
- 1958 - צ'ארלי גול
- 1965 - ריימון פולידור
- 1970 - אדי מרקס
- 1972 - ברנאר תבנה
- 1987 - ז'אן-פרנסואה ברנאר
- 2000 - מרקו פנטאני
- 2002 - רישאר ויראנק
- 2009 - חואן מנואל גראטה
- 2013 - כריס פרום
- 2016 - תומאס דה חנט
קישורים חיצוניים
