מולדתי

ערך זה עוסק ביצירה מוזיקלית צ'כית. אם התכוונתם לשיר "מולדתי" המשמש כהמנון העיראקי, ראו המנון עיראק.

"מולדתי" (בצ'כית: Má vlast) היא יצירה מוזיקלית מאת המלחין הצ'כי בדז'יך סמטנה הבנויה משש פואמות סימפוניות. היצירה נועדה לפאר את מורשתה של צ'כיה, ונכתבה בין 1872 ל- 1879, בהיות המלחין חירש לחלוטין. מבין הפואמות, הידועה ביותר היא "ולטאבה" (Vltava; על שם הנהר העובר בפראג), המוכרת בעברית גם כ"מולדבה" (מהונגרית). בפואמה זו כלולה, כמוטיב, המנגינה הידועה של "התקווה". שני הלחנים נוטלים, כנראה, משיר איכרים עממי מולדבי הקרוי "אויס צ'יא" או "העגלה והשוורים".

הפואמה ולטאבה היא השנייה במחזור והפופולרית ביותר מבין שש הפואמות המרכיבות את "מולדתי". היא מעיבה על השאר, עד שנוטים לשכוח את קיומן. אלה הן חמש הפואמות הנותרות: וישהראד, שארקה, משדות בוהמיה ויערותיה, טבור ובלאניק.

"וישהראד" מתארת את בוהמיה הישנה, וקרויה על שם מבצר עתיק שהוא היום חלק מהבירה פראג.
"ולטאבה" מתארת את שטף הנהר, שמקורו בשני מעיינות, האחד חם והשני צונן. הנהר עובר בין יערות עבותים, שציידים מודיעים שם על נוכחותם בצלילי קרן, חגיגת נישואים נערכת על גדתו בשירה ומחולות, נימפות יער ומים משתעשעות במימיו ומבצרים עתיקים משתקפים בהם, עד שהוא מגיע אל עיר הבירה.

סביבת נהר הולטאבה בפראג
"שארקה" (Šárka) מבוססת על אגדה צ'כית מוכרת, ומספרת על רצח בן אצולה בידי שארקה וחברותיה הלוחמות.
"משדות בוהמיה ויערותיה" היא תמונה של יום קיץ בשדות בוהמיה וחגיגת בני כפר בטבע במלוא פריחתו.
"טאבור" ו"בלאניק" משתמשות שתיהן במוטיבים צבאיים, ורבים רואים בהן פואמה אחת בשני חלקים, המהווים קריאה למרי של העם הבוהמי. "טאבור" היה אחד המאחזים של הלוחמים ההוסיטים. "טאבור" עושה שימוש במוטיב חוזר שלקוח משיר הקרב ההוסיטי "Ktož jsú boží bojovníci" (בצ'כית מודרנית נכתב בדרך כלל: Kdo jsou boží bojovníci).