מוחמד שאה
 | |||||||||
| איור של מוחמד שאה | |||||||||
| לידה |
7 באוגוסט 1702 ע'זני, האימפריה המוגולית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
26 באפריל 1748 (בגיל 45) פנג'אב, האימפריה הדוראנית | ||||||||
| מדינה |
 האימפריה המוגולית | ||||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||||
| בת זוג | בדשאה בגום | ||||||||
| שושלת טימורית | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
נאסר א-דין מוחמד שאה (בפרסית: ناصرالدین محمد شاه; 7 באוגוסט 1702 – 26 באפריל 1748) היה פאדישאה (קיסר) האימפריה המוגולית בין השנים 1719–1748. עלייתו לשלטון סימנה את סופו של משבר ירושה עמוק אשר נמשך מאז פטירתו של בהאדור שאה הראשון, סבו של מוחמד שאה. עם הפיכתו של המדינאי ניזאם אל-מולכ, אסף ג'א הראשון לשליט סמי-ריבוני על היידראבאד החלה התפרקות מלאה של ההגמוניה האימפריאלית ברחבי תת-היבשת ההודית. מוחמד שאה היה פטרון של פיתוח האומנויות ושלטונו ראה פיתוח מוזיקלי, מנהלי ותרבותי נרחב.
בשנת 1738 פלש שאה האימפריה האפשארית, נאדיר שאה, לתוך האימפריה המוגולית, כבש ובזז את דלהי. בתמורה להשבת השטחים היה על מוחמד שאה לשלם סכומי עתק לכתר הפרסי של נאדיר, מה שפגע קשות בכוחה של האימפריה המוגולית שהייתה בתקופה של היחלשות עוד קודם לכן. מוחמד שאה נפטר בשנת 1748 לאחר קרב מנופור נגד כוחותיו של אחמד שאה דוראני.
קורות חייו
שנותיו הראשונות
נאסר א-דין מוחמד שאה נולד בעיר ע'זני (כיום באפגניסטן) בשנת 1702 בשם רושאן אחתאר והיה נכדו של קיסר האימפריה המוגולית, בהאדור שאה הראשון ובנו של ג'האן שאה, בנו הצעיר של בהאדור שאה[1]. ג'אהן שאה נהרג בשנת 1712, בתחילת מאבק הירושה שהחל בעקבות מותו של בהאדור שאה בו ניצח בסופו של דבר פארוק-שיר שאה, בן דודו של רושאן אחתאר.
בתחילת 1719 נכלא פארוק-שיר שאה ומאוחר יותר נהרג בידי האחים סעיד (שני אחים בעלי השפעה רבה על חצר המלוכה המוגולי אשר טענו כי הם יורשיו של עלי בן אבי טאלב), ובספטמבר, לאחר מותם המהיר (ממחלה) של שני שליטי בובות מהשושלת המוגולית אשר הועלו לכס בידי האחים סעיד, הפכו השניים את רושאן אחתאר לפאדישאה (קיסר) החדש בתואר מוחמד שאה. מוחמד שאה הוכתר רשמית ב-29 בספטמבר בתוך המצודה האדומה בדלהי שנבנתה בידי שאה ג'האן (סב סבו).
קיסר מוגולי
בשנת 1720 חיסולו של האח לוסיין עלי ותבוסתו של האח עבדאללה בקרב הסנפור (דרום-מערב לדלהי) שחררו את מוחמד שאה משליטת האחים סעיד. בשנת 1721 נישא לבתו של פארוק-שיר שאה. לאחר שניזאם אל-מולכ, אסף ג'א הראשון, שהיה הוזיר הגדול בחצר המלוכה המוגולי, עזב את משרתו בשאט נפש בשנת 1724, והקים נסיכות ריבונית בהיידראבאד, החלו מחוזות האימפריה להילחם לעצמאות ויצאו ללא הרף משליטתה וסמכותה של האימפריה.
סאדאת ח'אן, המושל של אודה (כיום איודהיה באוטר פרדש), הפך לעצמאי בכל מלבד שם; בני שבטי הרוהילה האפגניים הפכו את עצמם לאדונים ברוהילקהאנד (דרום מזרח לדלהי); מושל בנגל שילם רק מחווה שנתית לקיסרות בדלהי; ומנהיגי האימפריה המראטהית, תחת פיקודו של הפשווה (ראש ממשלה) באג'י ראו הראשון, הפכו לעצמם לשליטים בפועל של חבלי הארץ גוג'ראט, מאדהיה פרדש, ראג'סטאן ועוד. בשנת 1737 הגיעו המראטהים לשיאם כאשר פשטו על העיר דלהי. גם לאחר נפילת האחים סייד בשנתיים הראשונות לשלטונו, מוחמד שאה העביר במידה רבה את סמכויות השלטון לשריו, שתחתם התפרקה האימפריה[2]. מוחמד שאה הנהיג מספר מלחמות נגד המראטהית, במסגרתם עליונותם של האחרונים על המוגולים בחזית ההשפעה על מרכז תת-היבשת הפכה ברורה.
בשנת 1739 השאהנשאה של ממלכת פרס תחת שלטון השושלת האפשארית, נאדיר שאה, ניצל את חולשת השמירה המוגולית על הגבול בבלוצ'יסטן וח'ייבר פח'טונח'ווה בשביל לפלוש. נאדיר השתמש בעובדה שמוחמד שאה נתן מחסה לאויביה האפגנים של פרס בתור תירוץ למלחמה. בקרב על מעבר ח'ייבר, הכוחות הפרסים המועטים תחת נאדיר שאה הביסו את צבא האימפריה המוגולית והתקדמו לעבר דלהי דרך חבל פנג'אב. לאחר כיבוש דלהי בידי הצבא הפרסי האזרחים יצאו בהתקוממות ובתגובה צבאו של נאדיר שאה בזז את הבירה המוגולית ולקח את אוצרותיה יקרי הערך. נאדיר המשיך את התקדמות צבאו הרבה מעבר לדלהי ועמק הגנגס עד לחופי מפרץ בנגל. היה על מוחמד שאה לוותר על 700,000,000 רופים הודים ובנוסף גם יהלומי הקוהינור והדריאהינור וכס הטווס הקיסרי למען עזיבת הצבא הפרסי את ארצו. הפלישה הפרסית הביאה לשקיעת המוגולים ממעמד של מעצמה[3].
במרץ 1748 ניצח הצבא המוגולי תחת מוחמד שאה את השליט האפגני אחמד שאה דוראני, שליט האימפריה הדוראנית בקרב מנופור בסירהינד, וכך השיג הצלחה צבאית בשנותיו האחרונות. הידיעה על כמות האבדות למוגולים בקרב הביאה את מוחמד שאה לחלות והוא נפטר תוך מספר ימים עקב צער. הלוויתו התאפיינה בביקורם של אימאמים ממכה.
פטרון אומנות
בעודו משרת בתפקיד ריבון עם שקיעת הכוח הפוליטי המוגולי, מוחמד שאה התגלה גם כפטרון נבון, כאשר הוא העסיק אמני ציור כגון נידה מל וצ'יטרמן, שעבודות הציור שלהם כללו איורים של דיוני חצר המלוכה, פעולות של הקיסר וחיי החברה בבירה דלהי. בנוסף להקמתו של מוסד האיור האימפריאלי, ניהל מוחמד שאה רנסאנס תרבותי ואינטלקטואלי יוצא דופן. משורריה וצייריה של דלהי גדלו בתהילתם במהירות ככל שיוקרת הצבא פחת. מוחמד שאה נהג ליצור מפגשי תרבות של חוקרים, תאולוגים ומיסטיקנים מהוללים, ושלל משוררים, מוזיקאים, רקדנים וציירים, החברה של דלהי התרחבה בתרבות של בתי קפה ומכוני ספרות. דלהי הייתה עשירה ותרבותית כשהייתה, אך נותרה חשופה בפני פלישותיהם של המראטהים והפרסים[4][5].
איורים מתקופתו
-
מוחמד שאה על סוסו. -
מוחמד שאה בחצר המלוכה. -
מוחמד שאה עם חץ וקשת -
מוחמד שאה בזקנתו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מוחמד שאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Nasir-ud-Din Muḥammad Shah - 12th Mughal Emperor, Geni
- ^ The Mughal Emperor Muhammad Shah facing his grandfather Emperor Bahadur Shah, Royal Arts Collection
- ^ The Dating of the Reign of Muhammad Shah and Nadir Shah’s invasion of India., onsnumis
- ^ PRINCES AND PAINTERS In Mughal Delhi 1707-1857, Asia Society
- ^ Posthumous portrait of the Mughal emperor Muhammad Shah (reigned 1719-1748) holding a falcon (recto), The Cleveland Museum of Arts
מוחמד שאה30452537