מוהיני מוהון צ'אטרג'י
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מוהיני מוהון צ'אטרג'י או מוהיני צ'אטרג'י (באנגלית: Mohini Mohun Chatterji; 1858–1936), היה עורך דין, מורה, מחבר ומיסטיקן ממערב בנגל שבהודו. הוא השתייך למשפחה בולטת מאזור זה אשר ניסתה למזג ולגשר בין המסורות הדתיות המקומיות של ההינדואיזם לבין הנצרות האוריטנית[1]. צ'אטרג'י הצטרף לאגודה התאוסופית ב-1882, ומונה לעוזר מזכיר הסניף המקומי שבמערב בנגל. מאוחר יותר באותה שנה, הוא מונה לצ'לה (Chela), חניך רוחני בטרמינולוגיה התאוסופית, של המהטמה קוט הומי (אנ'), אשר תפקידו היה להכין את צ'אטרג'י, במשך שבע שנים, לשעת הכושר המתאימה להיות תאוסופיסט בכיר בפני עצמו. ידוע שצ'אטרג'י חזה בחזיונות של מהטמות, בחמישה או בשישה מקרים[2]. בסופו של דבר, נכשל צ'אטרג'י בתפקידו כצ'לה והחליט לפרוש ב-1887, מהאגודה התאוסופית, אחרי חמש שנים בלבד של חברות בתנועה.
ראשית חיים וחינוך
מר צ'אטרג'י, אשר היה ידוע בשמו המקוצר מוהיני, נולד במערב בנגל ב-1858 למשפחה ממעמד הברהמינים, כצאצאו של ראג' רמוהון ראי דרך אמו, צ'אנדרה ג'יוטי דווי, אשר הייתה נכדתו של המהפכן והרפורמטור ההודי הידוע[3][4]. הוא למד באוניברסיטת קולקטה, שם הוענקו לו תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון כללי. אשתו הייתה אחייניתו של המשורר ההודי המפורסם וחתן פרס נובל לספרות, יליד מערב בנגל, רבינדרנת טאגור[5].
המעורבות באגודה התאוסופית
מוהיני היה חבר פעיל הן בתנועת הברהמו סאמאג'[3], הן בסניף הבנגלי של האגודה התאוסופית, החל מ-6 באפריל 1882, באותו היום בו הסניף עצמו נוסד. באותו החודש בו נוסד הסניף הבנגלי של האגודה התאוסופית, הוא קיים את פגישתו הראשונה עם הלנה בלבצקי, אשר הגיעה לבקר את אנשי הסניף הבנגלי[3]. לפי הספר, "מדריך לקוראים למכתבי המהטמה לאיי. פי. סינט" (Readers Guide to The Mahatma Letters to A. P. Sinnett), "כשהנרי סטיל אולקוט (אנ') פתח את הסניף החלוצי של בית הספר התיאוסופי ללימודי יום ראשון, קולקטה, ב-10 במרץ 1883, עם 17 תלמידים, כאשר רובם ככולם היו בנים, מינה אותו אולקוט למחנכם[4].
כחניכו הרוחני של המאסטר קוט הומי, הוא העניק ראיות לאגודה למחקר פארא פסיכולוגי, הנוגעות לתופעות פארא פסיכולוגיות שהתרחשו בשכונת אדיאר (אנ') שבעיר צ'נאי[5], הודו, מרכזה של האגודה התיאוסופית. תחקיר זה התפרסם מאוחר יותר בדו"ח הידוע דו"ח הודג'סון.
מוהיני שימש בתור מזכירו האישי של הנרי סטיל אולקוט וליווה אותו ואת ראשת האגודה התיאוסופית, מאדאם הלנה בלבצקי במסעם לאירופה ב-1884:
”מטרת נסיעתו של מוהיני לאירופה היתה כנראה להעניק הדרכה כלשהי בהבנת הדוקטרינות המזרחיות אשר הובאו לידי ביטוי בספרו של אלפרד פרסי סינט (אנ') בספרו "הבודהיזם האזוטרי"(אנ')”
ממכתב ששלחה מאדאם בלבצקי למר סינט עולה הרושם שלמר מוהיני יועד התפקיד לשמש בתור אב רוחני, באופן דומה לזה של באבאג'ים (Babaji), תואר כבוד המוענק בהערכה רבה בחברה ההודית ואשר פירושו המילולי הוא "אבא":
”ב-17 בפברואר, אולקוט ייצא להפלגה לאנגליה למטרות עסקים שונות והמהטמה קוט הומי יפקיד בידי שליחו ה"צ'לה", בשם מוהיני מוהון צ'אטרג'י, את המשימה להסביר לחברי הסניף הסודי של האגודה התיאוסופית של לונדון - כל נושא שיעלה לדיון (או כמעט כל) וכן להגן עליך ועל דעותיך. רצוי שתראה למוהיני את כל מכתביו של המאסטר, בעלי התוכן הרוחני ולא התוכן הפרטי - כך ציווה עליי אדוני, הבוס שלי - כך שבאמצעות ידיעת הנושאים שירכוש אשר עליהם כתבת הוא יוכל להגן עמדתך בדרך יותר טובה - אשר אתה בעצמך לא מסוגל לעשות, כיוון שאינך משמש בתור צ'לה מן המניין. אל לך להניח הנחה מוטעית, אדוני היקר, שאותו מוהיני שהכרת יהיה זה שיבוא. ישנה יותר ממאיה (אנ') אחת בעולם הזה אשר לא אתה, לא חבריך ולא איש הביקורת מייטלנד מודעים אליהן. לשגרירנו תוענק הן הגלימה החיצונית והן הפנימית. סוף דברים[6]”
מוהיני שהה ב-1884 בלונדון, כאשר האמן הגרמני הצעיר הרמן שמיכן צייר את "דיוקנאות המאסטרים". לאורה סי. הולוויי תיארה את דיוקנו של מוהיני כקרוב ביותר לזה של המאסטר, מבין האנשים הנוכחים בחדר, בלי יוצא מן הכלל, כולל זה של מאדאם בלבצקי.[7]
ב-1885, צ'אטרג'י נסע לאירלנד כדי להעניק שם הרצאה, ועזר שם בהקמת סניף דבלין של האגודה התיאוסופית. כמו כן, בדבלין, צ'אטרג'י פגש במשוררים האיריים ויליאם בטלר ייטס ו-ג'ורג' ויליאם ראסל אשר עליהם הוא הותיר רושם עמוק תוך שנאמר עליו במסגרת המחקר הספרותי שהוא השפיע במאוד על הכיוון הפואטי אותו אימצו תוך שהם משלבים אלמנטים מזרחיים ביצירתם. ייטס אף כתב פואמה שכותרתה הייתה זהה לשמו: "מוהיני צ'אטרג'י".[8]
יחס החנופה אותו קיבל מכמה חברים בסניף התאוסופי שבאירופה מילאו אותו בגאווה, דבר שהתבטא אצלו באופן שלילי בכושר שיפוט לקוי במקרים מסוימים. בשלהי 1885, מוהיני היה מעורב בשערוריה עם כמה נשים, חברות האגודה התאוסופית. המקרה הובא לתשומת לב ציבורית, כאשר אחת מהנשים, בתגובה ליחס הביקורתי של בלבצקי כלפיה, התכוונה לפרסם את מכתביו של מוהיני צ'טרג'י שנשלחו אליה[9].ב-1886, מאדאם בלבצקי כתבה בזו הלשון למר סינט:”מוהיני נשלח למשימה זו ובתחילה זכה באהדה מקרב אנשי הסניף הלונדוני ואף יצק חיות חדשה אל תוך שורות הסניף. אולם הוא קיבל יחס מפנק יתר על המידה, מצד גברים ונשים כאחד, תוך שהם מדברים ללא הרף בלשון חנופה, דבר שהעיד מצדו של מוהיני על חולשתו שלו[10].”
מוהיני פרש מהאגודה התאוסופית ב-1887, תוך שהוא שב לביתו הקודם בקלקוטה ותוך שהוא חוזר לעסוק בעריכת דין.
כתביו
מוהיני כתב שירה וסיפורת הן באנגלית והן בשפת אמו, בנגלית.
הוא חיבר, בשיתוף עם לאורה הולוויי, את ספרם: "אדם: פיסות העבר שנשכח" (Man: Fragments of Forgotten History), אשר יצא לאור ב-1887, תוך שהם מסווים את שמותיהם תחת שם העט "שתי הצ'לות" (Two Chelâs)[11].
מוהיני אף תרגם לאנגלית את הספר "ציצת אבן החן של החוכמה" (אנגלית: The Crest-Jewel of Wisdom; סנסקריט: Viveka-Cūḍāmaṇi), אשר כתיבתו מיוחסת לאדי שנקרה. ב-1896, הוא עבד בשיתוף פעולה עם ג'ורג' רוברט סטואו מיד, על תרגום האופנישדות לאנגלית, תחת שם העט ג'יי. סי. צ'אטופאדיהיה (J. C. Chattopadhyaya)[5].
שנים אחרונות
ייטס וראסל האמינו לקראת תחילת המאה ה-20 שמוהיני עבד כעורך דין במומבאי. לפי חוקר הספרות הארבנס ראי באצ'אן, העדות האחרונה לגביו, הייתה שהוא כבר היה אדם זקן ועיוור אשר חי בלווית בתו בלונדון, בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20[9]. מוהיני נפטר בפברואר, 1936.
מקורות מקוונים ברשת
- Mohini Mohun Chatterji at Theosopedia.
- Morality and Pantheism by Mohini Chatterji
- A Few Words on The Theosophical Organization by Mohini Mohun Chatterji and Arthur Gebhard
- On the Higher Aspects of Theosophic Studies by Mohini M. Chatterji
- Qualifications for Chelaship by Mohini M. Chatterjee
- On the Existence of the Mahatmas by Mohini M. Chatterji
- The Crest Jewel of Wisdom translated by Mohini M Chatterji
- Atmanatma-Viveka: Discrimination of Spirit and Not-Spirit translated by Mohini M Chatterji
- BRILL Publications, Numen 67 (2020) 165–190, Mohini: A Case Study of a Transnational Spiritual Space in the History of the Theosophical Society, by Mriganka Mukhopadhyay, University of Amsterdam, Amsterdam, The Netherlands
הערות שוליים
- ^ Diane Sasson, Yearning for the New Age (Bloomington, IN:Indiana University Press, 2012), 78.
- ^ A Casebook of Encounters with the Theosophical Mahatmas Case 29, compiled and edited by Daniel H. Caldwell
- ^ 3.0 3.1 3.2 BRILL Publications, Numen 67 (2020) 165–190, Mohini: A Case Study of a Transnational Spiritual Space in the History of the Theosophical Society, by Mriganka Mukhopadhyay, University of Amsterdam, Amsterdam, The Netherlands
- ^ 4.0 4.1 George E. Linton and Virginia Hanson, eds., Readers Guide to The Mahatma Letters to A. P. Sinnett (Adyar, Chennai, India: Theosophical Publishing House, 1972), 223.
- ^ 5.0 5.1 5.2 ”Chatterji, Mohini Mohun,” The Theosophical Year Book, 1938 (Adyar, Madras, India: The Theosophical Publishing House, 1938), 172.
- ^ A. Trevor Barker, The Letters of H. P. Blavatsky to A. P. Sinnett Letter No. XXVIII, (Pasadena, CA: Theosophical University Press, 1973), ??
- ^ Laura C. Holloway, “The Mahatmas and Their Instruments Part II,” The Word (New York), July 1912, pp. 200-206, available at The Blavatsky Archives Portraits of the Mahatmas
- ^ Mohini Mohan Chatterji's Influence on W.B. Yeats
- ^ 9.0 9.1 See The Open University web site
- ^ Vicente Hao Chin, Jr., The Mahatma Letters to A.P. Sinnett in chronological sequence No. 14o (Quezon City: Theosophical Publishing House, 1993), 459.
- ^ [The complete text is available at [1
28539257מוהיני מוהון צ'אטרג'י