מוד אוולין קאלן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מאודה אי קאלן (באנגלית: Maude Evellin Callen) (8 בנובמבר 1898[1], קווינסי, פלורידה - 23 בינואר 1990[1], פינוויל קרוליינה הדרומית[2]) הייתה אחות-מיילדת במדינה התחתית שלאורך החוף בקרוליינה הדרומית שבארצות הברית במשך יותר מ-60 שנה. עבודתה קיבלה תודעה לאומית בארצות הברית, כאשר צולמה על ידי הצלם יוג'ין סמית' כחלק מעבודתו "אחות מיילדת", שפורסם במגזין לייף ב-3 בדצמבר 1951.

ראשית חייה והשכלתה

מוד אוולין קאלן נולדה בקווינסי אשר בפלורידה, ארצות הברית בשנת 1898. היו לה 12 אחיות, והיא התייתמה מהוריה כבר בגיל 6. כתוצאה מכך היא נלקחה לבית דודה דר' ויליאם ג'יי גאן, שהיה פיזיקאי בטלהסי, פלורידה[3]. קאלן למדה בבית הספר היסודי סיינט מיכאל, ולאחר מכן בבית הספר התיכון אול אנג'לס שהיו בתי ספר פרטיים דתיים. לאחר מכן למדה באוניברסיטת פלורידה לחקלאות ומכונות בטלהסי, שם הייתה חלק מאחוות אלפא גמא צ'י[2]. היא סיימה את לימודיה בהצלחה בשנת 1922[3] ולאחר מכן סיימה קורס אח מוסמך באוניבסיטת טוסקג'י באלבמה[3]. במקביל היא למדה בבית החולים של ג'ורג'יה בשנת 1921[2]. מוד השקיעה את חייה בעבודה בשכונות המעמד הסוציואקונומי הנמוך ביותר בדרום ארצות הברית. עד שנת 1923 היא פתחה קליניקה פרטית בתור אחות מיילדת במחוז ברקלי בדרום קרולינה, שהיה אחד המחוזות העניים ביותר במדינה באותה תקופה. במקביל היא קיבלה הכשרה בבית החולים של מדינת ג'ורג'יה בסוואנה. בנוסף לכל היא למדה איך לטפל במחלת השחפת בבית החולים הומר ג'י פיליפס בסנט לואיס שבמיזורי[3].

חייה האישיים

מוד אוולין התחתנה עם ויליאם דוור קאלן[4] בשנת 1921. לאחר נישואיהם הם עברו לגור בפיינביל שבקרוליינה הדרומית, שם התמנתה כאחות מיסיונרית[3].

עבודתה כאחות מיילדת

שנה לאחר סיימה את לימודיה בבית החולים ג'ורג'יה[2] מוד עברה לגור בפינביל שבמחוז ברקלי, קרוליינה הדרומית והתמנתה כאחות מיסיונרית של הכניסה האנגליקנית. משרה זו הייתה אמורה להיות זמנית. למעשה, היא הייתה אחת מתוך 9 אחיות מיילדות בלבד בקרוליינה הדרומית[5]. קאלן הפעילה מרפאה ציבורית בביתה, שהייתה במרחק מיילים רבים מבית החולים הקרוב ביותר[3]."מעריכים שהיא יילדה בין שש מאות לשמונה מאות תינוקות במהלך 62 שנות עבודתה". בנוסף לנתינת שירותי בריאות, קאלן לימדה נשים מהקהילה להיות מיילדות בעצמן[3]. היא סיפקה שרותי בריאות בבתי החולים "באזור של כ-400 מייל רבוע בין דרכים עקלקלות ומלאות בוץ", וסיפקה תחליף לרופא, דיאטן, פסיכולוג, משחרר בערבות ושימשה כחברה לאלפי מטופלים עניים, מרביתם חיו בעוני מחפיר - ורק שני אחוז מהם היו לבנים[6].

התנאים במחוז ברקלי היו קשים במיוחד:

  • "בקצה הגיהנום בביצות של פננוויל, הבתים היו עדיין מוארים באמצעות מנורות שמן, לא היה חשמל. חוסר בחשמל פירושו שאין טלפונים ואנשים עדיין נסוע לעיירות בכרכרות"[3].
  • "האחות מאודה זוכרת שהיו רק שתי מכוניות במחוז ברקלי ואף כביש לא היה סלול. רבים מהמטופלים שלה הגיעו לביתה בכרכרות באמצע הלילה"[5].
  • "לעיתים קרובות הייתה צריכה קאלן להחנות את מכוניתה וללכת ברגל דרך בוץ, יערות ואפיקי נחל כדי להגיע אל המטופלים"[3].

בשנת 1936 קאלן הצטרפה למחלקת הבריאות של מחוז ברקלי באחות לבריאות הציבור[7]. עבודתה כללה הסמכת מיילדות ברחבי קרוליינה הדרומית. היא לימדה נשים שחורות צעירות את דרכי ההתמודדות הראויות כהורים, התמודדות עם צירי לידה, ביצוע לידה וטיפול ברך הנולד[5]. "תפקידיה כללו חיסון, בדיקה ושמירת רשומות על עיניהם ושיניהם של תינוקות"[3].

בשנת 1943 מוד קאלן נשלחה לקורס שנמשך שישה חודשים ב"מרכז הרפואי מטרניטי" בטוסקג'י ושם הוסמכה כמעט כרופאה. לכן, קאלן הפכה לאחות-מיילדת השנייה בקרוליינה הדרומית[2].

ב-3 בדצמבר 1951 מגזין לייף פרסם כתבה עם תמונות שארכה שנים עשר עמודים על עבודה של קאלן שצולמה על ידי הצלם הידוע יוג'ין סמית'[2]. סמית' בילה מספר שבועות לצידה של קאלן בקליניקה שבביתה ובנסיעותיה אל בתי המטופלים ברחבי הקהילה[5]. סמית' צוטט שאמר על התמונות שצילם במהלך שהייתו לצידה של מוד "המרשימות ביותר מבין עבודותיו" והוסיף "קאלן הייתה האדם השלם ביותר שהכרתי"[5]. עם פרסום הכתבה, קוראים רבים תרמו יותר מ-20,000$ על מנת לתמוך בעבודתה של קאלן בפננביל[6]. כתוצאה מכך, הקליניקה של מוד קאלן נפתחה בשנת 1953[5]. קאלן הפעילה את הקליניקה עד פרישתה מטיפול בבריאות הציבור ב-1971[3]. הקליניקה של מוד אי. קאלן נפתחה מחדש כמרכז לקשישים, המעניק ארוחה חמה ומספק צרכים בסיסיים עד מותה של מוד ב-1990.

עבודתה עם אוכלוסיית הקשישים

אחרי פרישתה בשנת 1971 מוד אי קאלן עתרה לרשויות המחוז על מנת להקים בית תמחוי לאזרחים קשישים. המרכז נפתח ב-1980 מתוך הקליניקה שהייתה בביתה. קאלן ניהלה את המרכז בהתנדבות. בית התמחוי סעד ושלח ארוחות במשך חמישה ימים בשבוע וסיפק שירות הסעות לקשישים שהזדקקו להסעה[3]. בשנת 1983 כחלק מחדשות ערוץ סי בי אס, חלק בתוכנית שנקרא " על הדרך עם צ'ארלס קוראלט"[7] ביצע תחקיר על קאלן ובו בין היתר נאמר: "בגיל 85, גברת מאודה מחלקת ארוחות בכל ימי השובע לכ-50 קשישים, רובם צעירים ממנה". נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן הזמין את מוד לבית הלבן, אך זו סרבה: "אתה לא יכול פשוט להתקשר ולהזמין אותי להגיע למקום כלשהו. אני חייבת לעשות את עבודתי"[3]. היא המשיכה בעבודת ההתנדבות בבית התמחוי עד מותה בשנת 1990.

פרסים ואותות כבוד

  • 1981 - קשישה יוצאת מן הכלל של קרוליינה הדרומית[3].
  • 1981 - יקירת מסדר הפלמטו שהוענק על ידי המושל ריצ'רד דבליו ריילי (Richard W. Riley)[1].
  • 1983 - השתתפה בתוכנית "על הדרך" עם צ'ארלס קוראלט[8].
  • 1983 - תואר דוקטור של כבוד על אנושיות מאוניברסיטת קלמסון, כדי לכבד את "שירות אזרחי פיננביל אשר היא יילדה, סעדה, נחמה, לפעמים הלבישה, האכילה ואף לימדה לקרוא"[9][10].
  • 1984 - פרס אלקסיס דה טוקוויל[3]
  • 1984 - פרס המוסד האמריקאי לבריאות הציבור, מוענק על ידי קרן ג'פרסון[11]
  • 1989 - תואר כבוד מהאוניברסיטה לרפואה של קרוליינה הדרומית (MUSC)[6]. הקולג' ללימודי סיעוד הקים קרן על שם מאודה אי. קאלן לסטודנטים לסיעוד[6][12].
  • 1998 - מרכז קאלן-ליסי לילדים נקרא על שם מאודה אי קאלן. המרכז מהווה בית מחסה וחירום לילדים במחוז ברקלי, קרוליינה הדרומית[13].

קאלן קיבלה תואר "אזרח של כבוד" של לשכת המסחר במחוז ברקלי.

ציטוטים

"תנו לי לחיות בביתי, לצד הכביש ולהיות חברה של בן אדם"[2].

לקריאה נוספת

  • Bryner, Jeanne (2004). Tenderly Lift Me: Nurses Honored, Celebrated, and Remembered (Literature & Medicine). Ohio, USA: The Kent State University Press. ISBN 978-0873388023.
  • Squiers, Carol (2006). The Body at Risk: Photography of Disorder, Illness, and Healing. California, USA: University of California Press. ISBN 978-0520247338.
  • Ettinger, Laura Elizabeth (2006). NURSE-MIDWIFERY: THE BIRTH OF A NEW AMERICAN PROFESSION (WOMEN GENDER AND HEALTH). Ohio, USA: Ohio State University Press. ISBN 978-0814251508.
  • Varney, Thompson, Helen, Joyce Beebe (2015). A History of Midwifery in the United States: The Midwife Said Fear Not. New York, USA: Springer Publishing Company; 1 edition. ISBN 978-0826125378.
  • Clemson, University (1983). Clemson Commencement Program, December 1983. South Carolina, USA: Clemson University.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Writing Women’s History: A Tribute to Anne Firor Scott, University Press of Mississippi, 2013, מסת"ב 978-1617038280
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 Darlene Clark Hine, Black women in America, 2, Oxford, New-York: Oxford University Press, 2005, מסת"ב 978-0195156775
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 Jeanne Bryner, Tenderly Lift Me: Nurses Honored, Celebrated, and Remembered, The Kent State University Press, 2004, מסת"ב 978-0873388023
  4. ^ Lisa Ennis, Callen, Maude Daniel, South Carolina Encyclopedia (באנגלית)
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 Warner M.Montgomery, Pineville, a historic refuge, ‏18.04.2008 (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Ben Cosgrove, W. Eugene Smith's Landmark Photo Essay, 'Nurse Midwife', TIME, ‏21.07.2013 (באנגלית)
  7. ^ 7.0 7.1 Maude Callen, South Carolina ETV, ‏2016-01-11 (באנגלית) (ארכיון)
  8. ^ Ocala Star-Banner - Google News Archive Search, news.google.com
  9. ^ Maude Callen was a hero nurse-midwife, Reno Gazette Journal (באנגלית)
  10. ^ Callen, Maude Daniel, South Carolina Encyclopedia (באנגלית)
  11. ^ Jefferson Awards Foundation Past Winners, Jefferson Awards Foundation (באנגלית) (ארכיון)
  12. ^ MAUDE EVELYN CALLEN (1898‐1990) (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
  13. ^ Carolina Youth Center, Carolina Youth Center (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מוד אוולין קאלן31701244Q6792295

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מוד_אוולין_קאלן&oldid=1994208"