מודל פח האשפה
מודל פח האשפה (באנגלית: Garbage can model) הוא מודל תאורטי שמטרתו לייצג את תהליך קבלת החלטות האקראי שמתקיים בארגונים המאופיינים באנרכיה מאורגנת. לפי המודל תהליך קבלת ההחלטות מורכב משלושה זרמים בלתי תלויים (בעיות, פתרונות ומשתתפים) שנזרקים אל פחי אשפה (המייצגים הזדמנויות בחירה)[1]. בתוך פחי האשפה לעיתים נוצרות התנגשויות בין הזרמים וכך מתקבלות החלטות[1]. למודל תפקיד חשוב במחקר מינהל ציבורי[2].
מודל פח האשפה: קבלת החלטות באנרכיות מאורגנות
מודל פח האשפה פותח על ידי כהן מארץ' ואולסון ב-1972 ומשקף את המציאות האקראית של קבלת החלטות בארגונים המאופיינים באנרכיה מאורגנת[1]. מודל פח האשפה משמש על מנת להסביר ולייעל תהליכי קבלת החלטות בארגונים אלו. לדוגמה כדי שארגונים יוכלו ללמוד איך להשתמש ברעיונות ובמשאבים שהלכו לאיבוד בתהליך קבלת ההחלטות.
מודל פח האשפה מסתכל על ארגונים כאוסף של הזדמנויות החלטה שמיוצגים באמצעות פחי אשפה[1]. אל פחי האשפה נזרקים זרמים בלתי תלויים של בעיות, פתרונות ומשתתפים. בתוך פחי האשפה האלה נוצרות התנגשויות בין הזרמים שבהם מתקבלות החלטות. בנוסף, קבלת ההחלטות תלויה גם במגבלות מסוימות כמו תזמון ודד ליינים.
הייחוד של המודל היא שהוא יוצא מנקודת הנחה שתהליך קבלת ההחלטות באנרכיות מאורגנת הוא כאוטי ואקראי. מפני שדברים רבים מתרחשים במקביל בשל אירועים שונים המתרחשים באנרכיות מאורגנות. על כן הרבה פעמים קיים קשר רופף בין זיהוי הבעיות ובין הפתרונות המוצעים, לדוגמה במצבים שמוצעות פתרונות לבעיה בשעה שחלק מהמשתתפים אינם סוברים כי קיימת בעיה הדורשת פתרון. בנוסף, באנרכיות מאורגנות קיים שימוש מועט בכללי החלטה בירוקרטיים ובהיררכיה. כלומר קבלת ההחלטות אינה נובעת מתהליך מסודר המתחשב במציאות, סיבתיות ותכלית, במקום זאת קבלת ההחלטות משמשת כאמצעי להבניה של משמעות[3].
פיתוח מודל פח האשפה
מודל פח האשפה התבסס על סימולציה ממוחשבת שקודדה בפורטרן[1]. הקוד לסימולציה נכלל כנספח במאמר המקורי של מפתחי המודל, שזאת הייתה הפעם הראשונה בו הופיע אלגוריתם ממוחשב במאמר בנושא מדעי החברה[1]. מודל זה ניסה להרחיב את תאוריות קבלת ההחלטות הארגוניות לתוך התחום הלא נודע, באותה תקופה, של אנרכיה ארגונית. המודל, כשמו כן הוא, פח אשפה – אשפה שבמהותה אינה מסודרת וכך גם תהליך קבלת ההחלטות אינו מסודר.
המאפיינים של אנרכיות מאורגנות
אנרכיות מאורגנות הם למשל ארגונים כמו מוסדות ציבור, מוסדות אקדמאים וארגונים לא חוקיים[1]. המאפיינים הבולטים של אנרכיות מאורגנות[3][1]:
- מטרות לא ברורות - מטרות האנרכיה המאורגנת אינן ברורות, וסדר העדיפויות אינו מוגדר.
- האמצעים לפתרון הבעיות אינם ברורים - אמצעים אלה מכונים גם טכנולוגיה. בפועל זה בא לידי ביטוי בכך שלפתרונות המוצעים על ידי המשתתפים אין השלכה ברורה, המשתתפים לא יודעים כיצד לפתור את הבעיות ולפתרונות המוצעים חסר תוקף.
- השתתפות נזילה - המשתתפים בתהליכי ההחלטה, כלומר בזיהוי הבעיות, והצעת הפתרונות, באים והולכים ויש תחלופה של משתתפים. לכן לא תמיד ברור מי ייקח חלק כשעולה הזדמנות בחירה.
הזרמים המשפיעים על תהליך קבלת ההחלטות באנרכיות מאורגנות לפי המודל[1][3]
- בעיות: בעיות צומחות בתוך ומחוץ לאנרכיה המאורגנת והן דורשות תשומת לב. הן תוצאה של פער או חוסר יכולת בניבוי העתיד, בין המצוי לרצוי. פתרון שימצא לבעיה לא בהכרח יביא לפתרונה.
- פתרונות פוטנציאליים: מוצעים על ידי המשתתפים וקיימים בנפרד מהבעיות. לדוגמה בארגון הם יכולים להיות רעיונות שהעובדים מעוניינים לאמץ ולכן הם מציעים אותם ללא קשר לבעיות וכך נוצר מאגר פתרונות לארגון.
- משתתפים: למשתתפים בתהליך קבלת ההחלטות יכולים להיות העדפות לבעיות ופתרונות מועדפים. העדפות נובעות מההבדל בין משתתפים- תפיסותיהם, הניסיון שרכשו, הערכים שמובילים אותם ובהכשרה שעברו.
- הזדמנויות החלטה: מבחינת מודל פח האשפה הזדמנויות הבחירה הם פחי אשפה אליהם משליכים המשתתפים בעיות ופתרונות שונים בזמן שהם נוצרים. כלומר קיימת אנרכיה והזדמנויות ההחלטה אינן מובילות לתהליך פתרון בעיות שיטתי כפי שהיה ניתן לחשוב שייקרה. לדוגמה בארגון הזדמנות החלטה היא זמן אשר בו מצופה לקבל החלטות כמו שקורה בישיבות צוות. החלטות אפשריות הן למשל להוציא מוצר חדש, העסקת כוח אדם וחתימת חוזה.
מגבלות של גישה למרחבים של הזדמנויות בחירה לפי מודל פח האשפה
לכל פח אשפה (הזדמנות בחירה) יש חוקי נגישות משלו. כלומר לא כול הבעיות, פתרונות והמשתתפים בארגון יכולים לגשת אל כול הזדמנויות הבחירה[3]. ישנם שלושה סוגים של מבני גישה (דמוקרטי, היררכי ותלוי מומחיות):
- מבנה גישה דמוקרטי - זהו מבנה הגישה הכי משוחרר. כול המשתתפים, הבעיות והפתרונות יכולים להיכנס. מצד אחד, גישה זו מייצרת יותר פעילות (או אנרגיה) . מצד שני, היא עלולה לייצר מצבים שבהם הזרמים השונים מפריעים זה לזה. לכן נוצרת מגבלה של זמן שמושקע בכול בעיה ובמצב זה יש יותר אנרכיה.
- מבנה גישה היררכי - ישנה עדיפות לשחקנים חשובים, בעיות ופתרונות קריטיים (למשל החלטות לגבי עתידו של הארגון סביר שיתקבלו על ידי העובדים בתפקידים ניהוליים).
- מבנה גישה של מומחיות - מבנה זה תלוי במומחיות ופתוח לבעיות, פתרונות ומשתתפים שמתמצאים במומחיות מסוימת (למשל מהנדסים שמתעסקים בייעול מערכת המחשוב של ארגון [null מסוים]
בנוסף ישנן מגבלות גישה שתלויות בזמן כמו דד ליינים, עונות השנה, ימי עבודה.
סוגי ההחלטות המתקבלות לפי המודל
ישנם מספר דברים שיכולים לקרות בתהליך קבלת ההחלטות. ראשית, במקרים רבים החלטה אינה מתקבלת. למשל ישנה ישיבה שבה אף אחד לא מצליח להחליט על בעיה, או להציע פתרונות, אמנם עולים עוד ועוד רעיונות אך לא נעשה בהם שימוש[1][3]. דבר אחר שיכול לקרות זה שמתקבלת לגבי פתרון אך הוא אינו פותר בעיה. ישנן שתי דרכים שמצב כזה עלול לקרות בו. ראשית, על ידי התעלמות (oversight) מתקבלות החלטות מבלי שהן עונות על בעיות. הדרך השנייה היא על ידי מנוסה (flight) במקרים אלה אנשים מחכים שהבעיה תעלם ואז בוחרים פתרון ומרגישים שהם פתרו אותה. דוגמה אפשרית היא בעיה שעוברת לטיפולה של מחלקה אחרת בארגון ולמרות שהיא עדיין קיימת נוצרת אשליה שהיא נפתרה. ולבסוף וישנם המצבים האידיאלים שבהם בעיות נפתרות כלומר מתקבלת החלטה שפותרת את הבעיה.
מודל פח האשפה וזיכרון ארגוני
למרות הגדרתו כמודל, למעשה זוהי הכוונה לידע ולפתרונות הקיימים בארגון עצמו - אותם יש לאתר וליישם בצורה האופטימלית. מפתחי המודל טענו כי מאחר שהמציאות הארגונית של ארגונים אלו חשופה כל העת לבעיות ולפתרונותיהן והמצב השכיח בהם הוא בו המפגש היעיל בין בעיה-פתרון/משתתפים-הזדמנויות, אינו תואם אחד עם השני - קבלת ההחלטות לא מתבצעת וההחלטות 'נזרקות' לפח האשפה הארגוני. כפועל יוצא, הם נאלצים לשלוף פתרונות מתוך מאגר הזיכרון הארגוני שלהם, כאשר, פח האשפה למעשה הוא הזיכרון הלא מסודר של הארגון. לפיכך, הפתרונות אותם הם מאמצים אינן מתקיימות בתהליך קבלת החלטות של בחירה בין אפשרויות שונות אלא מעין 'כיבוי שריפות'[4] בשונה מתאוריות קבלות החלטות מסורתיות, בסיס המודל הוא בניתוק בעיות, פתרונות וקבלת החלטות אחת מהשנייה - החלטות ספציפיות אינן מתקיימות בתהליך המסודר של בעיה ופתרונה, אלא הן תוצאה של רצף של מספר אירועים, המתרחשים בארגון, שאינם תלויים אחד בשני. מאחר שהחלטות המתקבלות בארגון עצמו ומחוץ לו נשמרות, הזיכרון הוא בבסיסו של מודל פח האשפה. הטיפול בבעיה שמתעוררת, נעשה בחיפוש, בתוך הזיכרון הארגוני, אחר הנושאים המתאימים וקרובים לבעיה זו והתאמתם לסיטואציה החדשה שהתעוררה. לפיכך, במודל זה לא מאמצים שיטות ופתרונות הקיימות מחוץ לארגון אלא רק את אלה הקיימות בעברו של הארגון.
שימושים פרקטיים במודל
ניתן לתאר באמצעות מודל פח האשפה כיצד החלטות מתקבלות בארגונים שיש להם את המאפיינים של אנרכיה מאורגנת. וכך ניתן למעשה לייצר אסטרטגיות לייעול תהליכי קבלת החלטות בארגון. למשל על ידי הבנה שתהליך קבלת ההחלטות הוא כאוטי ושפתרונות לאו דווקא מוצעות בצמוד לבעיות ארגון יכול לנקוט באסטרטגיה של עיצוב פתרונות לבעיות עתידיות ולאו דווקא לאלה העומדות על סדר היום. הארגון למעשה יכול לקבל החלטה אסטרטגית להשקיע מאמצים ומשאבים בתרחישים עתידיים אפשריים. על ידי עידוד של עובדי הארגון לספק רעיונות (לבעיות ופתרונות) ובכך לייצר מפגשים יעילים בין המשתתפים. למרות שמשתמע מהאמור שמודל פח האשפה הוא על גבול המזל, המציאות מראה שמודל זה מוכיח את עצמו. במחקרים נמצא כי בתהליך קבלת החלטות, ארגונים שנקלעו למצבים של אנרכיה, הצליחו בפתרון בעיות בזכות השקעתם בבניית תרחישים עתידיים ופתרונותיהם . המודל מעודד יצירתיות ומקוריות בנוגע למציאת פתרונות, שברוב המקרים, מוצאים להם שימוש בעתיד, ולפיכך, ככל שגדל מאגר הפתרונות בארגון, הסבירות להשתמש בהן בעתיד גדלה.
מודל פח האשפה במדיניות ציבורית
קינגדון משתמש במודל פח האשפה כדי לענות על השאלה מדוע ישנם נושאים שהופכים לחלק מהאג'נדה של הממשלה ומדוע יש נושאים שיורדים מהפרק[3][2]. הוא מציג את מודל זרמי המדיניות (policy streams) המבוסס על שלושה זרמים, שקשורים ודומים לשלושת היסודות של מודל פח האשפה: בעיות, חלופות מדיניות (פתרונות), ופוליטיקה (משתתפים). קינגדון רואה זרמים אלה כעצמאים במידה מסוימת. זרמים אלה נפגשים בחלון מדיניות (הזדמנויות בחירה) ומההתנגשויות ביניהם מתקבלת החלטה. כלומר, כול הזרמים האלה צריכים להתלכד יחד באותו הזמן אחרת חלון ההזדמנויות נסגר. המודל של קינגדון צוטט רבות ומשתמשים בו הרבה בתחום של מדיניות ציבורית על אף הביקורת לגביו שהוא לא ברור דיו[5].
מודל פח האשפה ותהליך המחקר בפסיכולוגיה
במחקר מ-1981 מארטין מדגימה כיצד מודל פח האשפה מתקיים במחקר מדעי בתחום הפסיכולוגיה[6]. לטענתה בניגוד למה שמלמדים תהליך המחקר אינו רציונלי וליניארי. כלומר תהליך המחקר הרציונלי גורס כי סדר הדברים הם שקודם מעלים בעיה תאורטית אז עורכים מחקר, מנתחים את התוצאות ולבסוף מאוששים/ דוחים את הטענה. לטענתה של מארטין מדעי החברה הם סוג של אנרכיה מאורגנת ולכן היא משתמשת במודל פח האשפה כדי לתאר כיצד תהליך המחקר באמת מתרחש. לפיכך מארטין גורסת כי תהליך המחקר הוא למעשה רצף של החלטות על מה ללמוד ובאיזה מתודות להשתמש. היא לוקחת את ארבעת הזרמים של מודל פח האשפה: בעיות, פתרונות, הזדמנויות בחירה ומשתתפים ומזווגת להם את המקבילה שלהם במחקר הפסיכולוגי. הבעיות במחקר פסיכולוגי הן תאורטיות, המשתתפים בהחלטה הם המשאבים שיש למחקר, הזדמנויות הבחירה הן המתודות של איסוף הנתונים וניתוחם והפתרונות הם התוצאות האמפיריות והאינטרפטציות התאורטיות. במחקרה היא מראה כיצד סדר הדרכים לבצע מחקר אינו ליניארי כפי שנהוג ויותר דומה לתהליך האקראי שמתואר במודל פה האשפה.
לקריאה נוספת
- ג'ניס .א ומאן .ל. 1991. תהליך קבלת החלטות, הוצאת משרד הביטחון.
- דרי, ד. 1996. יסודות המנהל הציבורי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- Sproull. L., Weiner. S., and Wolf. D. (1979). Organizing an Anarchy: Belief, Bureaucracy, and Politics in the National Institute of Education. Reviewed Work, Journal of Higher Education, 51, 94-99.
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 Michael D. Cohen, James G. March, Johan P. Olsen, A Garbage Can Model of Organizational Choice, Administrative Science Quarterly 17, 1972, עמ' 1–25 doi: 10.2307/2392088
- ^ 2.0 2.1 John Kingdon, Agendas, alternatives, and public policies, 2, Longman, 2003
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 McFarland, Daniel and Charles Gomez., 4, Organized Anarchy, 1, Coursera, 2013, עמ' 60-77
- ^ גדעון דורון, להחליט ולבצע:פרקים במדיניות ציבורית, רחובות: כיוונים, 1986
- ^ Rawat, & Morris, Kingdon's “Streams” Model at Thirty: Still Relevant in the 21st Century?., Politics & Policy, 2016, עמ' 608-638
- ^ Joanne Martin, A Garbage Can Model of the Psychological Research Process, American Behavioral Scientist, 1981
27646241מודל פח האשפה