מדד מונסל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מדד מונסל, המתואר כמרחב גלילי.

מדד מונסל (במקור, Munsell color system) הוא דרך ייצוג (Notation) של צבע במרחב צבע תלת-ממדי בדיד, על פי שלוש תכונות: רוויה (Chroma), בהירות (Value) וגוון (Hue). מרחב צבע זה נוצר על ידי אלברט הנרי מונסל בתחילת המאה ה-20.

אף על פי שמדדי צבע מוקדמים יותר ייצגו גוונים וצבעים על פי תכונות שונות, מונסל היה הראשון שיצר מערכת של שלוש תכונות ניצבות, שאינן משפיעות זו על זו. מדד זה התבסס על תגובות אמפיריות ומדידות של נבחנים, ותגובותיהם לגוונים שונים. ביסוס זה סייע לשמור על מעמדו של המדד כפופולרי וידוע גם לאחר שמדדי גוון מדויקים יותר פותחו.

מהמדדים השונים שהיו קיימים בתקופת פיתוחו של מדד מונסל, רק הוא שרד בשימוש נפוץ במאה ה-21.

פירוט

ניתן להציג את מדד מונסל כשלוש קואורדינטות במרחב גלילי. שלוש הקואורדינטות מציינות נקודה על חתך הגליל: גוון, שניתן למדוד במעלות על חתך הגליל; רוויה, שהיא רדיוס הנקודה מהמרכז; ובהירות, שהיא נקודת גובה החתך. המרחב הוא בדיד, ומורכב מ"קוביות" בעלות צבע שונה. בגליל תאורטי שלם, יהיו מעל 10,000 גוונים שונים. בפועל, צורת הגליל אינה מושלמת, היות שכל גוון משיג רוויה (רדיוס) מקסימלי שונה בבהירות (גובה) שונה.

גוון

הגליל מחולק לעשרה פלחים, כל אחד מייצג משפחת גוונים מסוימת. חמישה הם "גוונים ראשיים": אדום, צהוב, ירוק, כחול וסגול; חמישה נוספים מהווים "גוני ביניים": כחול-סגול, סגול-אדום, אדום-צהוב (כתום), צהוב-ירוק וירוק-כחול. עשרת הפלחים מיוצגים באותיות, בהתאם לאות הראשונה של הגוון באנגלית: R,Y,G,B,P לגוונים הראשיים, ו-YR, GY, BG, PB ו-RP לגוני הביניים. כך ניתן לחלק את מימד הגוונים לערכים במספרים טבעיים שבין 1 ל-10.

חלוקה קטנה יותר, בה כל גוון מקבל 10 תתי-גוונים, תחלק את המימד ל-100 חלקים שווים, הממוספרים במספרים טבעיים בין 1 ל-100. בערבוב כל שני גוונים, המצויים על אותו קוטר בחתך הגליל, יתקבל גוון אפור (ללא רוויה וגוון) בבהירות החתך.

גוונים על פי מדד מונסל; בהירות 6 / רוויה 6
5R
|
5YR
|
5Y
|
5GY
|
5G
|
5BG
|
201 130 134
201 130 127
201 131 118
200 133 109
197 135 100
193 137 94
187 140 86
181 143 79
173 146 75
167 149 72
160 151 73
151 154 78
141 156 85
127 159 98
115 160 110
101 162 124
92 163 134
87 163 141
82 163 148
78 163 154
73 163 162
5BG
|
5B
|
5PB
|
5P
|
5RP
|
5R
|
73 163 162
70 162 170
70 161 177
73 160 184
82 158 189
93 156 193
104 154 195
117 151 197
128 149 198
141 145 198
152 142 196
160 140 193
168 138 189
177 135 182
183 134 176
188 132 169
193 131 160
196 130 153
198 130 146
200 130 140
201 130 134

בהירות

גלגל הצבעים של מונסל - לא חתך מדויק של המרחב הגלילי, שכן הבהירות שונה בכל גוון להשגת רוויה מרבית.

מדד מונסל מציין את הבהירות על ידי חלוקת המימד שבין שחור מוחלט ללבן מוחלט לאחד עשר חלקים, הממוספרים בין 0 (שחור) ל-10 (לבן). ביניהם תשעה גוני אפור, המסודרים באופן הדרגתי ובדיד משחור ללבן. כך גוון המצוין כ"בהירות 2" יהיה כהה מאוד, וגוון ב"בהירות 9" יהיה כמעט לבן.

רוויה

רוויה נמדדת על רדיוס הגליל, כאשר גוון המצוי קרוב יותר למרכז הגליל דומה לאפור (שהוא נטול רוויה) וגוון שקרוב יותר לדופן הגליל בוהק יותר, וקל יותר להבחין בגוונו הייחודי. אף על פי שמתארים את מרחב הצבע של מונסל כגליל, בו לכל גוון בכל בהירות רמת רוויה מקסימלית זהה, בפועל אין הדבר כך. הגוונים סגול סיגלית (Violet) ואדום חסומים ברוויה בבהירות גבוהה, היות שהעין האנושית מתקשה להבחין בגוונים בקצה הסקאלה של האור הנראה; בדומה, צהוב וירוק בבהירות גבוהה מגיעים לרמות רוויה גבוהות במיוחד. לכל גוון מידת רוויה מקסימלית שונה בבהירות שונה, כך שצהוב מגיע לרוויה מקסימלית בבהירות גבוהה בלבד, וסגול בבהירות בינונית-נמוכה בלבד.

מידת הרוויה נמדדת במספרים מ-0 ומעלה, לרוב עד 12; המספרים הגבוהים יותר (ונדירים יחסית, תלויי גוון ובהירות) מגיעים ל-30. ככלל, גוונים ברוויה של מעל 20 קשים מאד לשחזור באמצעות צבע הנמשח על עצם אמיתי, וגוונים הקרובים ל-30 לא ניתנים לתצוגה על צג LCD כלל.

הדוגמה מטה מתארת את ההבדל בין הגוונים Y צהוב ו-PB כחול-סגול. החצי הימני של התרשים הוא משטח דו-ממדי (רוויה X בהירות) של הגוון PB בדרגה 5 (באמצע הפלח), ומראה כיצד הרוויה המקסימלית של הגוון מושגת רק בבהירות בינונית (5-6). הצד השמאלי של התרשים מציג את הגוון צהוב 5, וממחיש כיצד הרוויה המקסימלית מושגת רק בבהירות גבוהה (7-8).

בהירות (אנכי) ורוויה (אופקי); גוון 5Y ו-5PB (צהוב משמאל וכחול-סגול מימין).
12 10 8 6 4 2 0 2 4 6 8 10 12
10
255 255 255
9
228 228 250
232 232 232
243 227 207
250 227 178
8
190 201 239
200 200 222
203 203 203
215 200 181
221 200 154
227 200 126
233 199 97
237 199 63
7
142 176 241
154 175 225
164 175 210
173 174 195
179 179 179
188 173 155
194 173 128
200 173 101
205 172 72
210 172 29
6
79 150 244
101 150 227
116 149 213
128 149 198
138 148 182
146 148 168
150 150 150
161 147 129
167 147 103
173 146 75
178 146 42
5
46 124 214
72 123 199
89 123 185
101 123 171
111 122 156
120 122 142
124 124 124
134 121 103
141 121 77
146 120 48
150 119 9
4
38 97 172
59 97 158
74 97 144
85 96 130
93 96 116
97 97 97
108 96 77
114 95 52
119 94 25
3
26 72 133
45 72 120
58 72 106
67 72 92
70 70 70
81 71 55
87 70 33
2
20 49 93
35 49 79
44 49 66
48 48 48
57 48 34
63 47 6
1 5PB
13 28 56
23 28 45
28 28 28
37 27 9
5Y
0
0 0 0

פיתוח היסטורי

מרחב גוונים בתצורת כדור.

במהלך המאות ה-18 וה-19 בוצעו מספר ניסיונות לייצור מרחב צבע בדיד בשלושה ממדים, בצורות שונות. טוביאס מאייר יצר מרחב בצורה פירמידה משולשת כפולה ב-1758, יוהאן היינריך למברט עם פירמידה בודדת ב-1772, פיליפ אוטו רונג יצר מרחב כדורי ב-1810, ואחריו נוצרו מרחבים חרוטיים, בצורת חצי-כדור ואף קובייה זקורה על פינתה. ככל שהמודלים התאורטיים לתיאור מרחב הצבע הפכו יותר מדויקים, ניתן היה להבחין כי אף מודל לא מייצג את כלל הצבעים הניתנים לראייה - ובנוסף, המודלים התאורטיים לא כללו מדידות אמפיריות של יכולת ההבחנה האנושית בין גוון לגוון.

מונסל יצר את מרחב הצבע במטרה להדריך אמנים צעירים באופן מדויק. הרעיונות לגבי המדד התבססו על חלוקה לשלושה ממדים ניצבים, על מנת שגוונים לא יידרשו בשמות (כגון "אפרסק", "לילך" וכדומה, עיקרון שמונסל רשם בכתביו כ"מטופש ומטעה") אלא בנקודות ציון עשרוניות. העבודה על מדד מונסל החלה ב-1898 והסתיימה עם פרסום "A Color Notation" ב-1905. היו מספר רב של אי-דיוקים לגבי המודל התאורטי שהוצע באטלס זה, וגרסה מתוקנת ומלאה יותר יצאה לאור ב-1929 בשם Munsell Book of Color. לאחר סדרות של מדידות אופטיות יצאה מהדורה מחודשת בשנות הארבעים, שעיצבה את מדד מונסל כמבוסס אמפירי.