מג'לס (תרבות)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרים קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חסרים קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
מזרקת האריות בפטיו דה לוס לאונס בארמון אלהמברה בגרנדה

מג'לס הוא המשתה החצרני האנדלוסי, אותו אימצו עשירי יהודי ספרד בתור הזהב. אדם בעל כוח ומעמד פוליטי, כלכלי וחברתי היה מכונה 'הנדיב', והוא היה מכנס סביבו משוררים שנתמכו על ידו כלכלית. בתמורה, הם היו כותבים שירים שהיו מושרים במשתאות שערך. הנדיב היה מזמין למשתאות אלה את האנשים אשר רצה בחברתם, והם היו נפגשים, בדרך כלל בחצרות הארמונות, לשעות ארוכות של שתיית יין והאזנה לשירים, ריקודים, וחידושים מתחום הרוח והמדע בחסות הנדיב. החברה החצרנית היהודית בספרד הגיעה למעמד גבוה בזכות כוחם הפוליטי, הכלכלי והחברתי. אנשים אלו סיגלו לעצמם את דרך חייהם של האריסטוקרטים הערבים, והקימו סלונים ספרותיים בארמונותיהם.

הווי המשתה החצרני האנדלוסי

השירה שימשה כבידור העיקרי בתרבות החצרנית. היא לוותה בנגינה, בזמר ובריקוד, ומקומה היה תמיד במסגרת מתורבתת ולעולם לא בטבע פראי. לעיתים המשתה נערך בארמון, אך בדרך כלל יצאו האנשים החוצה, לגנים. הגנים עוצבו כדוגמת הגנים בארמונות הערביים: ערוגות בשמים, צמחים ופרחים; ציפורי שיר; תעלות, בריכות ומזרקות מים. הטבע נוכח במשתה למטרות יופי ואסתטיקה בלבד, ולא הורשה לגדול ולצמוח פרא. אלמנט חשוב נוסף במשתה החצרני היה היין, ושירים רבים סובבים סביב נושא זה. בשירים רבים הדובר מזמין את הקהל לשתות עמו, ומהלל את היין. פעמים רבות היין מתקשר לאור כאנלוגיה ולאושר כגורם.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוסף וייס, 'תרבות חצרנית ושירה חצרנית בירורים להבנת שירת ספרד העברית', ספר הכינוס העולמי למדעי היהדות קיץ תש"ז, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס האוניברסיטה העברית, תשי"ב
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27478213מג'לס (תרבות)