מארט רישאר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מרתה ריצ'רד,[1] לבית בטנפלד (15 באוגוסט 1889 – 9 בפברואר 1982) הייתה פוליטיקאית ומרגלת צרפתייה.[2] היא פעלה לסגירת בתי בושת בצרפת בשנת 1946.[3]
ביוגרפיה
ריצ'רד עבדה בנאנסי, כשוליית חייט בגיל 14. חייה הסוערים הובילו אותה לפריז, שם פגשה, בשנת 1907, ומאוחר יותר נישאה, להנרי ריצ'ר. הוא היה תעשיין עשיר[4] שעבד בלה האל.
בשנת 1912, בעלה קנה לעצמו מטוס, והיא הטיסה אותו לראשונה בשנת 1913. היא טענה אז בעיתונות ששברה את השיא הנשי בטיסה מלה קרוטוי לציריך. היא למעשה הטיסה את המטוס רק לבורגון, ומשם הוא נשלח ברכבת לאזור הכפרי של ציריך, והיא הטיסה אותו לציריך.[5] עם זאת, השיא החדש אושר. בשנת 1914, היא השתתפה בהקמת "L'Union patriotique des aviatrices françaises" ("האיגוד הפטריוטי של הטייסות הצרפתיות"). כמזכירת האיגוד, לצד כרמן דמדוז, הגזברית שלו, היא דרשה את הזכות לתרום למאמץ המלחמתי כטייסת, אם כי זו סירבה על ידי השלטונות.[6]
ריגול
בעלה מת במלחמת העולם הראשונה ב-1916. היא הפכה למרגלת תחת קפטן ז'ורז' לאדו, הודות לקשריה האישיים עם חבר אנרכיסט רוסי צעיר. כחלק מתפקידיה, היא הפכה לפילגשו של פון קרוהן, הנספח הימי של הצי הגרמני במדריד. בשובם לצרפת, היא גילתה שקפטן לאדו היה סוכן כפול, והוא נעצר.
היא נישאה לתומס קרומפטון בשנת 1926. הוא היה המנהל הכספי של קרן רוקפלר, ופטרון השיקום של הטריאנון הקטן. כאשר הוא מת באופן בלתי צפוי בשנת 1928 בז'נבה, היא עברה לבוג'יבל.
לאחר ששוחרר מהכלא, והוחזר לתפקיד המפקד, פרסם קפטן לאדו את הזכרונות הבדיוניים שלו ב-1930. הפרק על מרתה ריצ'רד, מרגלת בשירות צרפת, היה בעיקר המצאה. היא תבעה מחצית מהתמלוגים העצומים, והחלה לכתוב את זיכרונותיה. תחת השם הבדוי "ריצ'רד", היא פרסמה את רב המכר, "חיי כמרגל בשירות הצרפתי" (שעובד לסרט ב-1937), והפכה מיד לגיבורת צרפת. תחת לחץ תקשורתי, אהובה אדואר הריוט, ראש ממשלת צרפת דאז, העניק לאלמנה גברת קרומפטון את לגיון הכבוד לענייני חוץ.
במהלך מלחמת העולם השנייה, אומץ לבה זכה להערצה בצרפת, והיא הייתה שנואה בגרמניה. היא התקרבה לחברים מסוימים של הגסטפו, כולל פרנסואה ספיריטו.[7]
קריירה פוליטית
ב-1945, כ"גיבורת שתי המלחמות", היא נבחרה למועצת העירייה של הרובע הרביעי[8] מטעם התנועה הרפובליקנית העממית. כשהיא הואשמה בתביעה של 300,000 פרנק עבור שחרורו של בוגד גרמני מורשע, המוניטין שלה הציל אותה. כמו כן, הסתירות הרבות בעדותה עוררו ספקנות בקרב אנשים מסוימים.
ב-13 בדצמבר 1945, היא הציגה את תוכניתה לסגירת בתי בושת ברובע הרביעי בעיר. ההצעה התקבלה, והם נסגרו תוך שלושה חודשים. מעודדת, היא החלה במסע למיגור בתי הבושת בכל צרפת. ב-9 באפריל 1946 הציג מרסל רוקלור, שר המדינה, את דו"ח הוועדה על האוכלוסייה ובריאות הציבור, והגיע למסקנה שסגירת בתי הבושת היא הכרח. פייר דומינג'ון הציע הצעת חוק למטרה זו. הצעת החוק התקבלה בקולות מפלגתה ובשיתוף המפלגה הנוצרית-דמוקרטית והקומוניסטים. ב-13 באפריל 1946 כ-1,400 בתי בושת נסגרו, בהם 180 בפריז.
מחלוקת על שאלת הלאום
מחלוקת סביב הלאום שלה עלתה ב-1948. היא הייתה בריטית מנישואיה לתומס קרומפטון (החזרתה נדחתה ב-1937). לפיכך, בחירתה הייתה בלתי חוקית, וכך גם ההצבעות שבהן השתתפה.
בינתיים, עורך המגזין "לה קראפואיו", ז'אן גלטייר- בואסייר, גינה את שירותיה לאומה, והאשים אותה במעורבות בפשע מאורגן, בהברחת תכשיטים ובטיוח על פשעים.[9] המפקח על הבטיחות הלאומית, ז'אק דלרו, בירר את ההאשמות, ומצא אותן כשקריות ב-1954.[10] היא נקראה "La Veuve qui clôt"[11] (משחק מילים על Veuve Clicquot) על ידי אנטואן בלונדין.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ An adaptation of her first husband, Henri Richer
- ^ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםconnex - ^ Blume, Mary (3 באוגוסט 2006). "A postwar heroine who fooled France". The New York Times. נבדק ב-4 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "13 avril 1946 - Marthe Richard ferme les " maisons closes " - Herodote.net". www.herodote.net (בצרפתית). נבדק ב-4 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Textes - Marthe Richard - Biographie". www.blamont.info. נבדק ב-4 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Excelsior (בצרפתית), 1915-09-27, נבדק ב-2022-10-15
- ^ Kirgo, Patricia (2017). Infinite Reich: a détournement (באנגלית). sirin. ISBN 9788826065373.
- ^ "Marthe Richard". France-TV (בצרפתית). 4 ביוני 2018. נבדק ב-4 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Extrait de publications diverses: Marthe Richard". AASSDN. נבדק ב-4 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "MARTHE RICHARD". Le fil des jours. נבדק ב-4 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Peyret, Emmanuèle (15 ביולי 2016). "Marthe, "la veuve qui clôt"". Libération.fr (בצרפתית). נבדק ב-4 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מארט רישאר".
36048857מארט רישאר