לינה שטרן
| לידה | 26 באוגוסט 1878 |
|---|---|
| פטירה | 7 במרץ 1968 (בגיל 89) |
| ענף מדעי | |
| מקום מגורים | |
לינה סולומונובה שטרן (ברוסית: Лина Соломоновна Штерн; 26 באוגוסט 1878 – 7 במרץ 1968) הייתה ביוכימאית, נוירופיזיולוגית והומניסטית סובייטית-יהודייה ידועה אשר גילוייה הרפואיים הצילו אלפים בחזית מלחמת העולם השנייה. שטרן היא היחידה מבין חברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בברית המועצות ששרדה את מסע הרדיפות של סטלין אחרי ראשי הארגון.
שטרן נולדה בלייפאיה שבאימפריה הרוסית (כיום בלטביה) בשנת 1878 למשפחה יהודית, והתחנכה בז'נבה שבשווייץ, שם פיתחה קריירה אקדמית מרשימה בתחומי הביוכימיה ומדעי העצב. בתקופה זו החלה את מחקריה על הנשימה התאית (1910) ועל מחסום דם-מוח (1921). בשנת 1918 הייתה לאישה הראשונה שקיבלה דרגת פרופסור באוניברסיטת ז'נבה.
בשנת 1925 היגרה לינה שטרן לברית המועצות מתוך מניעים אידאולוגיים. בין השנים 1925–1948 הייתה פרופסורית באוניברסיטה הרוסית הלאומית לרפואה ע"ש פירוגוב. בשנת 1929 הקימה את המכון לפיזיולוגיה באקדמיה הרוסית למדעים, ועמדה בראשו עד שנת 1948, עת נסגר. בשנים אלו המשיכה לחקור את מחסום דם-מוח וערכה מחקרים גם בתחומי אריכות הימים והשינה. תוצאות חלק ממחקריה זכו ליישום רפואי ונטען כי הצילו חיי אלפים בעת מלחמת העולם השנייה.[1] בשנת 1939 הייתה לאישה הראשונה שהתמנתה כחברה מלאה באקדמיה הרוסית למדעים. בשנת 1943 זכתה בפרס סטלין.
שטרן הייתה חברה בוועד הנשים האנטי-פשיסטי וכן בוועד היהודי האנטי-פשיסטי. מבין 15 האנשים שנעצרו כאשר הוועד נרדף בינואר 1949 הייתה שטרן היחידה שנותרה בחיים. חברי הוועד האחרים שנעצרו הוצאו להורג ביריה, וידועים כהרוגי המלכות בברית המועצות. כשאר חבריה נידונה בתחילה למוות, אולם אחר כך הומר גזר דינה לשלוש וחצי שנות מאסר וחמש שנות גלות. שטרן, שהייתה אז בת 74, נישלחה לגלות בג'מבול (כיום טראז) שבקזחסטן ולאחר מותו של סטלין בשנת 1953, הורשתה לחזור למוסקבה. עם זאת, שמה טוהר רשמית רק בפברואר 1958, וחברותה באקדמיה הרוסית למדעים הוחזרה לה רטרואקטיבית משנת 1953. מ-1954 ועד למותה כיהנה כראש המחלקה לפיזיולוגיה במכון לביופיזיקה של האקדמיה הרוסית למדעים.
שטרן נפטרה בשנת 1968.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
26689877לינה שטרן