לינדרהוף

טירת לינדרהוף (בגרמנית: Schloß Linderhof) היא טירה בגרמניה, הממוקמת בקרבת אובראמרגאו (Oberammergau) שבדרום-מערב בוואריה. טירה זו היא אחת מתוך שלוש טירות אשר בנייתן החלה על ידי לודוויג השני מלך בוואריה במחצית השנייה של המאה ה-19. בנייתה של הטירה החלה בשנת 1874 והיא הסתיימה בשנת 1878. זוהי הטירה היחידה מבין שלוש הטירות אשר נבנו על ידי לודוויג השני אשר שימשה אותו למגורים לפרק זמן ממושך.

בניית הטירה

המלך לודוויג השני עלה לשלטון בבוואריה בשנת 1864 עם מותו של אביו מקסימיליאן השני. שלוש שנים מאוחר יותר הוא החל בסדרת מפעלי בניה, שעיקרם בניית טירות מפוארות השואבות את ההשראה לעיצובן מסיפורי העם הגרמניים. לאחר ששיפץ את אגף מגוריו בארמון המשפחה במינכן והניח את היסודות לטירת נוישוונשטיין, החל לודוויג לתכנן את טירתו החדשה בלינדרהוף.

בתחילה תכנן המלך להקים במקום המיועד העתק של ארמון ורסאי בצרפת (תוכנית אשר יצאה לפועל רק מאוחר יותר עם בניית טירת הרנכימזה) או לחלופין לבנות ארמון המושפע מהתקופה הביזנטית. בסופו של דבר הסתפק המלך בארמון צנוע יותר אשר נבנה על בסיס בית הנופש הכפרי שהיה במקום בו אשר נועד לטירה ושהיה שייך לאביו של לודוויג ושימש אותו למסעות צייד בהרי האלפים.

בשלב ראשון שיפץ לודוויג את הבקתה הגדולה ופיאר אותה פאר רב. לאחר מכן החל לבנות אגפים נוספים מחוץ לבקתה, כאשר גם אגפים אלו נראו מבחוץ כבקתות אלפיניות גדולות, עשויות עץ ואבן, אשר לא הסגירו את הפאר עטור הפרטים והעושר עליו הן כיסו. בשלב מאוחר יותר חיבר לודוויג בין האגפים החדשים ויצר מעין מבנה חדש. מבנה זה הוא למעשה הארמון הניצב כיום באתר. משהושלם המבנה החדש, פירק לודוויג את בקתת הציד המקורית של אביו, בנה אותה מחדש במיקום צידי וציפה את המבנה הנותר בקירות אבן וגג נחושת בוהק, מעניק בכך לארמון את מראהו הסופי. גרם המדרגות שבכניסה לבניין הושלם סופית בשנת 1876 והיה למעשה החלק האחרון שנבנה בארמון.

הגנים

בשנת 1874, עם השלמת קירוי האבן של הארמון והפיכתו מ"בקתה אלפינית" לארמון מלכותי, החל תכנון הגנים המקיפים את הארמון. מלאכת התכנון הופקדה בידיו של קארל יוזף פון אפנר, האחראי על הגנים בממלכה ונצר לשושלת של גננים אשר הייתה אמונה על עיצוב וטיפוח הגנים בממלכה עוד משנת 1625. כוונתו הראשונית של המלך הייתה ליצור במקום העתק מושלם של גני ורסאי הצרפתיים, וזאת לאור הערצתו העיוורת של המלך את לואי הארבעה עשר, מלך צרפת אשר בנה את הגנים הללו. אולם, העמק הצר בו שוכנת הטירה היה צר מלהכיל את הגן המתוכנן, על אף הצימצומים שערך אפנר בתוכניות המקוריות של הגנים בצרפת.

בשנת 1873 רכש לודוויג אי גדול במרכז אגם כימזה עליו הוא עתיד היה לבנות את טירתו השלישית. שטח זה היה רחב דיו לאלכס את תוכניות הגנים המועתקים ובעקבות כך החל אפנר לתכנן מחדש את הגנים אשר יקיפו את הארמון בלינדרהוף. כחלק מתכנון הגנים הוזזה בקתת הציד המקורית של המלך מקסימיליאן השני כ-300 מטרים לכיוון מערב, וזאת כדי לאפשר לגן להיות בעל מבנה סימטרי.

הגנים המוקפדים אשר מקיפים את הטירה הופכים ככל שמתרחקים ממנה לפארק בו הצמחייה היא פראית כביכול, על אף שתוכננה לפרטי פרטים. בתוך פארק זה מצויות כמה אטרקציות אותן בנה המלך לעצמו אשר נועדו לפאר את הארמון ובעליו. בין האטרקציות בגן ניתן למנות מערה מלאכותית אשר בסופה ישנו אגם, בו היו מבוצעות אריות מתוך אופרות של ריכרד וגנר, להנאת המלך ואורחיו. מערה זו הוארה באמצעות חשמל, דבר שנחשב באותה תקופה למותרות אשר רק מלכים היו מסוגלים לקנות לעצמם. בנוסף למערה בנה לעצמו המלך בנין הנקרא "הבית המרוקאי" אשר מושפע מסגנון הבניה הנפוץ במרוקו ו"קיוסק מורי" אשר נבנה במקור כדוכן של ממלכת פרוסיה לתערוכה הבינלאומית של שנת 1870 בפריז ואשר נקנה על ידי לודוויג ונבנה מחדש בסמוך לטירה. אטרקציה נוספת אותה בנה המלך היא בקתת עץ קטנה הממוקמת בצמרתו של עץ ענק, הנמצא עד היום באתר, ואשר יש הטוענים כי על שמו ("לינד" - בגרמנית עץ התרזה) קרוי האתר כולו.