לימינליות

לִימִינָלִיוּת (מהמילה הלטינית "לימן", שפירושה "מפתן". בעברית: סִפִּיוּת^[1]) היא מושג בתחום האנתרופולוגיה של הדת המציין את השלב השני של טקס על פי התאוריות של ארנולד ון גנפ, ויקטור טרנר ואחרים. על פי תאוריות אלה, טקסים, ובעיקר טקסי מעבר, כוללים שינוי כלשהו במעמדם של המשתתפים, במיוחד במעמדם החברתי. שינוי זה מושג על ידי הפרדה של המשתתפים מהקבוצה החברתית שלהם (השלב הראשון, או הקדם-לימינלי, של הפרדתם); שלב ביניים, שבו האדם אינו נמצא עדיין במעמד החדש אך כבר עזב את הישן, ושלב אחרון, שבו מעמדו החברתי החדש של האדם מאושר (השלב הפוסט-לימינלי).

המצב הלימינלי מאופיין בחוסר-בהירות. הזהות העצמית אינה ברורה, ולכן יש תקופה של חוסר-אוריינטציה. לימינליות היא שלב מעבר, שבו הגבולות הרגילים של המחשבה וההתנהגות קצת משוחררים, ופותחים את הדרך למשהו חדש.

טרנר זיהה לימינליות עם דתיות ואילו חילוניות הוא זיהה עם מבנה חברתי. לדבריו לימינליות היא "שלילה של כל הטענות המובנות, אך באופן מסוים, המקור לכולן, ויותר מהכל, התחום בו היכולת הטהורה להתווית רעיונות ומערכות יחסים חדשניים, מתקיימת." (טרנר, 1967) הוא הוסיף את המושג communitas שמתייחס לקהילה זמנית הנוצרת במצב לימינליות.

דוגמה פשוטה היא טקס סיום אוניברסיטה. התלמידים מופרדים משאר האנשים על ידי לבוש מיוחד והפרדה פיזית. כל עוד הטקס נמשך, הסטודנטים כבר אינם סטודנטים אך עדיין אינם בוגרים. זהו המאפיין המיוחד של הלימינליות. לאחר שקיבל את התואר, הסטודנט נעשה באופן רשמי לבוגר האוניברסיטה. לוחצים את ידו, ונותנים לו הכרה רשמית במעמד החדש שלו.

בשלב הלימינלי מתעלמים מהבדלים מקובלים בין המשתתפים, כמו מעמד חברתי. נוצר מבנה חברתי של קומוניטס: מבנה המבוסס על שוויון ואנושיות משותפת, ולא על ההיררכיה הרגילה. לדוגמה, בזמן עלייה לרגל, החברים במעמדות השונים עשויים להתערבב זה בזה, כאשר בחיים הרגילים הם לא היו מדברים כלל.

ישנו דיון כיום באנתרופולוגיה לגבי קיומו של מבנה בשלב הלימינלי, היעדרו, או מצב ביניים אחר. באנתרופולוגיה, לימינליות עשויה להיות גם החוויה של סביבה חדשה, שהיא יותר חדשה מאשר לא-ברורה.