ליאורה בילסקי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית משפטן ריקה. ליאורה בילסקי (נולדה ב-1967) היא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומנהלת מרכז מינרבה לזכויות אדם באוניברסיטה.[1]
השכלה וקריירה
בשנת 1991 קיבלה תואר ראשון במשפטים בהצטיינות יתרה באוניברסיטה העברית בירושלים. יצאה לאוניברסיטת ייל במלגת פולברייט וקיבלה שם תואר שני בשנת 1993 ותואר שלישי בשנת 1995, על עבודה שכותרתה "The Narrative Turn in Legal Scholarship".
בשנת 1996 מונתה למרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, והתקדמה עד לדרגת פרופסור מן המניין בשנת 2012.
היא מלמדת משפט פלילי, תאוריה פמיניסטית ומשפט והיסטוריה. מחקריה עוסקים בשואה, בהגותה של חנה ארנדט, בחוק בינלאומי ובתיאוריה פמיניסטית של המשפט.
בילסקי הייתה העורכת של כתבי עת אחדים:
- "משפטים", בשנים 1989–1990.
- "פלילים", בשנים 2001–2002.
- "עיוני משפט", בשנים 2002–2004.
- "תיאוריה וביקורת", בשנים 2010–2013.
בשנת 2013 הוענק לה פרס צלטנר.
ספריה
- Law, Meaning, And Violence: Transformative Justice : Israeli Identity on Trial, University of Michigan Press, 2004
- The Holocaust, Corporations, and the Law: Unfinished Business, University of Michigan Press, 2017[2]
ביקורת עמיתים על ספרה "השואה, התאגיד והמשפט":
- אביחי דורפמן, מעבר לדמוקרטיה, מעבר לפלילי ומעבר לשפיטה, פורום עיוני משפט מ"ב, 2019, עמ' 46–50.
- דורין לוסטיג, תאגידים בצל המשפט הבינלאומי: איתגור הפרדיגמה, פורום עיוני משפט מ"ב, 2019, עמ' 51–59.
- ליאורה בילסקי, תשובה לביקורות, פורום עיוני משפט מ"ב, 2019, עמ' 60–66.
קישורים חיצוניים
- פרופ' ליאורה בילסקי, באתר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב
מאמרים
- ליאורה בילסקי, תביעות שואה טרנס־לאומיות, טליה פישר ויששכר רוזן-צבי (עורכים), משפט חברה ותרבות: פרוצדורות, 2014, עמ' 263–298
- ליאורה בילסקי, הזכות לאמת, אלון הראל (עורך), משפט חברה ותרבות: משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל – כשלים ואתגרים, 2018, עמ' 393–433.
הערות שוליים
- ^ מרכז מינרבה לזכויות אדם - אודות, באתר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב
- ^ The Holocaust, Corporations, and The Law: Unfinished Business, באתר אוניברסיטת תל אביב
31206464ליאורה בילסקי