ליאופולד ולוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונות המעצר של השניים

ניית'ן פרוידנטל ליאופולד, הבן (אנגלית: Nathan Freudenthal Leopold Jr.;‏ 19 בנובמבר 1904 - 30 באוגוסט 1971) וריצ'רד א' לוב (Richard Albert Loeb;‏ 11 ביוני 1905 - 28 בינואר 1936) המוכרים כליאופולד ולוב (Leopold and Loeb), היו צמד רוצחים אמריקאים ממוצא יהודי. סטודנטים מצטיינים מאוניברסיטת שיקגו, התפרסמו בכך שבנסותם לבצע פשע מושלם הם רצחו בצוותא את בובי פרנקס בן ה-14, בן דודו ושכנו של לוב אותו הכירו שניהם, ב-1924.

השניים נתפסו והורשעו ברצח לאחר משפט סנסציוני שבו זכו להגנת גדול פרקליטי התקופה, עוה"ד קלרנס דרו, ונדונו למאסר עולם ועוד 99 שנים. למשפט הייתה חשיבות תקדימית בהתפתחות הפסיקה בנושא גזירת עונש מוות בארצות הברית.

פשעם של ליאופולד ולוב הסעיר את בני התקופה, והיום עודנו מצוטט בתרבות הפופולרית, וזוכה לאזכורים תכופים. כפי הנראה, המניע לפשע היה רצונם של השניים לאשר את אמונתם כי הודות למנת המשכל הגבוהה שלהם יוכלו לבצע פשע מושלם ולחמוק מעונש.

הרקע ומניעי הרצח

ליאופולד, שהיה בן 19 בזמן הרצח, ולוב, שהיה בן 18, האמינו כי כל אחד מהם הוא "על-אדם" במובן הניטשיאני של המושג, וכי בידם לבצע "פשע מושלם" של חטיפה ורציחה, מבלי להיתפס, אך ורק בזכות עליונותם השכלית.

השניים אכן היו אינטליגנטים בצורה יוצאת מגדר הרגיל: ליאופולד הספיק לסיים חוק לימודיו בקולג' ולמד משפטים באוניברסיטת שיקגו; הוא דיבר חמש עשרה שפות, והיה מומחה באורניתולוגיה. לוב היה הבוגר הצעיר ביותר עד אז של אוניברסיטת מישיגן. ליאופולד תכנן לעבור לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, לאחר טיול באירופה. לוב תכנן ללמוד משפטים באוניברסיטת שיקגו אחרי השלמת מספר קורסים שחסרו לו לשם כך.

ליאופולד ולוב חיו שניהם בשכונה היהודית העשירה קנווד בשיקגו. אביו של לוב, אלברט, היה עורך דין אמיד שכיהן כסגן נשיא רשת 'סירס ורובק'. משפחתו של ליאופולד גרה במרחק שני בתים ממשפחתו של לוב.

השניים חברו יחדיו ותכננו את הרצח לפרטיו במשך חודשים, כשהם מחזקים עצמם בביצוע פשעים קטנים, כגנבות פעוטות, מבלי שייתפסו.

לוח הזמנים

ביום רביעי, 21 במאי 1924, ביצעו השניים את מזימתם. הם פיתו את הנער בובי פרנקס בן ה-14, אותו הכירו משכונתם, להיכנס עמם לרכב ששכרו. לוב היה הראשון שהכה בראשו של פרנקס בחפץ קהה, ואז השניים חנקו אותו למוות. אחרי הסתרת הגופה בצינור מתחת למעבר פסי רכבת מחוץ לשיקגו, צרבו את הגופה בחומצה כדי להקשות על זיהויה ואז פנו למשפחה בדרישת כופר בסך 10,000 דולר.

בטרם הספיקה המשפחה לשלם את הכופר הנדרש, נמצאה הגופה בידי מהגר פולני בשם טוני מינק. המשטרה הסיקה באופן מיידי שאין המדובר בחטיפה, שכן אז לא הייתה לחוטפים סיבה לרצוח את פרנקס.

במקום הרצח נמצאו משקפיים עם ציר מיוחד, ואלו זוהו כשייכים לליאופולד; מכתב הכופר נדפס במכונת הכתיבה של ליאופולד. במהלך חקירתם על ידי המשטרה נשברו השניים והודו במעשה, אך כל אחד מהם האשים את חברו בביצוע הרצח עצמו.

השניים סיפרו לימים כי סברו שהרצח יתגלה רק זמן רב לאחר תשלום הכופר, אך נראה כי תשלום הכופר לא היה הסיבה לרצח. שניהם באו ממשפחות עשירות שדאגו לכל מבוקשם. הם הודו כי נמשכו למעשה בשל הריגוש שציפו לחוות.

התגובה הציבורית

הרצח, והמשפט שבא בעקבותיו, קיבלו סיקור ופרסום עולמי, והציבור הגיב בזעם על מעשה הרצח. העובדה ששני הרוצחים היו יהודים הובילה לחשש ממהומות אנטישמיות. הסופר מאיר לוין צוטט אז כאומר ש"רווח לנו שגם הקורבן היה יהודי". שיקגו באותה עת הייתה עיר שרוב תושביה היו מהגרים או בני מהגרים, ובה פוליטיקה, שכונות ומוסדות נשאו לרוב חותם אתני. איש משני הרוצחים לא היה אדוק בדתו, ואמו של לוב הייתה קתולית - אך הרוצחים סווגו כ"יהודים".

המשפט

המשפט הפך לאירוע תקשורתי, וכונה בידי העיתונות "משפט המאה" (אחד מכמה משפטים שנשאו תואר זה במהלך המאה ה-20). משפחתו של לוב שכרה את פרקליט ההגנה המפורסם ביותר בארצות הברית, קלרנס דארו, שהיה לוחם ידוע נגד הטלת עונש מוות. בעוד שהציפייה הכללית הייתה כי השניים יטענו לחפותם בטענה של אי שפיות, דארו שכנעם להודות באשמה, ובדרך זו להימנע ממשפט בפני מושבעים שעלול היה להביא לפסיקת עונש מוות, בשל האווירה הציבורית המוטה נגדם. דארו הטיל יהבו על טיעון בפני שופט יחיד, ג'ון פ. קאוורלי.

דארו נשא נאום בן 12 שעות, אותו חשב לנאום הטוב בקריירה שלו. יש הסבורים כי דארו קיבל את ייצוג שני הנאשמים על מנת לשאת נאום זה. הוא ידע כי טיעוניו כנגד עונש המוות יזכו לפרסום רב, ואם יצליח לשכנע את השופט להשאיר בחיים שני רוצחים כה שפלים, כתקדים, ייתכן שהדבר יקשה על גזירת עונש מוות בעתיד. דארו אכן הצליח לשכנע את השופט, אשר גזר על השניים עונשי מאסר עולם על הרצח ועוד 99 שנות מאסר על החטיפה.

המאסר בכלא ולאחריו

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
נתן ליאופולד בכלא סינג סינג, 1931

בכלא השתמשו ליאופולד ולוב בכישוריהם באופן חיובי. הם קיימו כיתות לימוד לאסירים האחרים. בינואר 1936 נרצח לוב על ידי אסיר אחר במקלחת של בית הסוהר, לאחר שטען כי הותקף על ידי לוב. טענת הרוצח התקבלה על ידי בית המשפט שקבע כי הרוצח, דיי, פעל מתוך הגנה עצמית. לאחר שנים הודה שותפו לתא של דיי כי המעשה היה מתוכנן, וכי הוא נבע מכעס על לוב שהפסיק לכבד את שותפיו לתא בפריטים שקיבל בחבילות מחוץ לבית הסוהר.

ב-1958, בתום שלושים ושלוש שנות מאסר, זכה ליאופולד לשחרור מוקדם עקב התנהגות טובה בכלא. באותה שנה כתב את ספרו "מאסר עולם + 99 שנים". כדי להימנע מתשומת לב ציבורית הוא עבר לפוארטו ריקו, שם נשא לאישה בעלת חנות פרחים מקומית. ליאופולד מת מהתקף לב ב-1971.

לקריאה נוספת

  • Meir Levin, Compulsion. Publisher: Simon & Schuster. 1956
  • מאיר לוין כפיה. הוצאת ידיעות אחרונות, 1960.
  • Nathan F. Leopold, jr. Life plus 99 years. Publisher: Doublday & company. 1958

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליאופולד ולוב בוויקישיתוף
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31814991ליאופולד ולוב