לורדים רוחניים
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של הממלכה המאוחדת |
|
הרשות המחוקקת
הרשות המבצעת
הרשות השופטת
אספות אזוריות
בחירות ומשאלי עם
|
הלורדים הרוחניים או הלורדים של הכנסייה (באנגלית: Lords Spiritual) הם 26 אנשי דת של הכנסייה האנגליקנית המכהנים כחברי בית הלורדים - הבית העליון של הפרלמנט הבריטי. כנסיית סקוטלנד אינה מיוצגת בבית הלורדים כמו גם כנסיית ויילס והכנסייה האנגליקנית של צפון אירלנד שאינן כנסיות רשמיות של אזורים אלה.
תארים
כנסיית אנגליה כוללת 44 דיוקסיות (מחוזות כנסייתיים) שבראשם עומדים בישופים. בראשות דיוקסיות קנטרברי ויורק עומדים ארכיבישופים. שתי דיוקסיות - דיוקסיית סודור ומאן (האי מאן) ודיוקסיית גיברלטר מצויים מחוץ לשטחה של הממלכה המאוחדת.
הארכיבישוף מקנטרברי, הארכיבישוף מיורק, הבישוף של לונדון, הבישוף של דרהאם והבישוף של וינצ'סטר מכהנים תמיד כלורדים בבית הלורדים. הבישופים של סודור ומאן ושל גיברלטר אינם רשאים לכהן בבית הלורדים, כיוון ששטחים אלה אינם חלק מהממלכה המאוחדת. מבין יתר 37 הבישופים, 21 הבישופים בעלי הותק הרב ביותר במשרה מכהנים כלורדים בבית הלורדים. הוותק הוא ותק מצטבר, והמעבר של בישוף מכהונה בדיוקסיה אחת לכהונה בדיוקסיה אחרת אינו בפוגע בוותק של אותו בישוף.
באופן תאורטי נבחרים הארכיבישופים והבישופים על ידי מוסדות הכנסייה אולם בפועל הבחירה נעשית על ידי ראש ממשלת בריטניה, אשר ממליץ למלכה על מועמד מועדף וזו מורה למוסדות הכנסייה לבחור במועמד.
הלורדים הרוחניים כחברי בית הלורדים
ישנה מחלוקת בין המלומדים באשר למעמד הלורדים הרוחניים בבית הלורדים (האנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי הלורדים הרוחניים אינם חברים בפועל בבית הלורדים, אולם מלומדים אחרים חולקים עליה). מחלוקת זו אינה חדשה. בתקופת מלכותו של המלך ריצ'רד השני טוען הארכיבישוף מקנטרבורי כי יש זכות לבישופים להופיע בפרלמנט של המלך כחברי פרלמנט:
"to be present in person in all the King's Parliaments whatsoever as Peers of the Realm"
עצם העלאת הטענה יש בה כדי להעיד על מחלוקת בעניין.
קודם לרפורמות של המלך הנרי השמיני היו הלורדים הרוחניים מחוץ לסמכות השיפוט של בתי המשפט האזרחיים, והיו נתונים רק למרות האפיפיור. עם הפיחות במעמד האפיפיור באנגליה, ובייחוד לאור הרפורמות של הנרי השמיני, הפכו הלורדים הרוחניים כפופים לסמכות בתי המשפט החילוניים. בשנת 1688 המחלוקת בדבר המעמד באה לידי ביטוי במשפטם של שבעה בישופים: ויליאם סנקרופט (William Sancroft), הארכיבישוף מקנטרברי; סר ג'ונתן טרלוני (Jonathan Trelawny), הבישוף מויצ'סטר; תומאס קן (Thomas Ken), הבישוף של באת' וולס; ג'ון לייק (John Lake), הבישוף מצ'סטר; ויליאם לויד (William Lloyd), הבישוף מווסטר; פרנסיס טרנר (Francis Turner), הבישוף מאלי; תומאס וייט (Thomas White), הבישוף מפטרבורו. בישופים אלה נשפטו בפני חבר מושבעים רגיל בעוולה של הוצאת לשון הרע. הבישופים טענו כי יש להם זכות להישפט בפני המלך, זכות הקיימת לכל חברי הפרלמנט בכל עת, ואילו התביעה טענה כי אין להם זכות זו. בפועל פנו הבישופים למלך אולם הפנייה הייתה חסרת משמעות ולא נדונה בפני המלך מאחר שבית המשפט זיכה אותם.
מספר הלורדים הרוחניים
בראשית פעולתו של הפרלמנט הבריטי עלה מספר הלורדים הרוחניים על הלורדים הארציים. בבית הלורדים היו חברים גם אנשי דת מדרגה נמוכה יותר ובהם כל ראשי המנזרים באנגליה. בין השנים 1536–1540, בשל ביטול המנזרים על ידי הנרי השמיני, בוטלו המנזרים ובהתאם גם בוטל תפקידם של ראשי המנזרים, והלורדים הרוחניים הפכו למיעוט בבית הלורדים.
במשך שלוש מאות השנים שחלפו מאז ביטול המנזרים לא נוצרו מחוזות כנסייתיים נוספים ולכן לא נדונה שאלת מספר הלורדים הרוחניים. עם היווצרות בישופות ריפון בשנת 1836 אוחדו בישופות בריסטול ובישופות גלאוסטר ועל כן לא התעוררה בעיה. עם הקמת בישופות מנצ'סטר בשנת 1844 עלה מספר הלורדים הרוחניים מ-21 ל-22 ונקבע כי מספר הלורדים הרוחניים בבית הלורדים לא יעלה בכל מקרה על 26 לורדים . עם ביטול כנסיית ויילס פחת מספר הבישופים היכולים להתמודד על 26 המושבים בבית הלורדים, בארבעה.
26 הלורדים הרוחניים מהווים כיום 4% מחברי בית הלורדים.
