לוסי אטקינסון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. לוסי שרארד אטקינסון (באנגלית: Lucy Sherrard Atkinson; 1817–1893) הייתה חוקרת וסופרת אנגלית, שנסעה ברחבי מרכז אסיה וסיביר באמצע המאה ה-19.[1][2]
קריירה
לוסי שרארד פינלי נולדה ב־1 באפריל 1817 בסנדרלנד שבמחוז דרהאם, הילדה הרביעית והבת הראשונה מבין עשרת ילדיו של מתיו סמית פינלי (1778–1847), מנהל בית ספר במזרח לונדון ואשתו, מרי אן, בתו של ויליאם יורק. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19.
היא נסעה לרוסיה, שם התגוררה במשך שמונה שנים בסנט פטרסבורג כאומנת לבתו של הגנרל מיכאיל ניקולאביץ' מוראייב-וילנסקי. בשנת 1846 היא פגשה את תומאס ויטלם אטקינסון, שאיתו התחתנה בפברואר 1848 במוסקבה.
בין 1848 ל־1853 היא ליוותה את בעלה במסעותיו דרך סיביר, דרומה לערבות קזחסטן ומזרח עד אירקוצ'ק וגבול סין לפני שחזרו לבריטניה בשנת 1858. בזיכרונותיו סר פרנסיס גלטון מספר כי בשובם הם היו מוקד לביקורים של האצולה הרוסית בקוטג' שלהם בדרך ברומפטון הישנה.
זמן קצר לאחר שעזבה את מוסקבה בתחילת מסעותיה, לוסי נכנסה להריון, ובנובמבר 1848, במוצב הצבאי הרוסי הקטן של קפל, שנמצא כיום במזרח קזחסטן, היא ילדה בן שהיא ותומאס קראו לו אלטאו ט. אטקינסון. שמו הפרטי, אלטו, הגיע מהרי Alatau הסמוכים ושמו השני Tamchiboulac הגיע ממעיין Tamshybulak בקפל שהתפרסם בזכות תכונות הריפוי שלו.
לאחר מנוחה של שישה חודשים בקפל, המשיכה המשפחה במסעותיה, וחזרה לאנגליה בשנת 1858, לאחר שנסעה קרוב ל-60,000 ק"מ בכמה מהנופים הבלתי־ידועים בעולם. בשובו כתב תומאס שני ספרים על מסעותיהם, שאף אחד מהם לא הזכיר את אשתו או את בנו. הדבר נבע מהעובדה שהוא התחתן עם לוסי בחשאי; אשתו הראשונה רבקה, ממנה נפרד שנים רבות לפני שהגיע לרוסיה, הייתה עדיין בלונדון.
בשנת 1863, שנתיים לאחר מותו של תומאס, פרסמה לוסי את זכרונותיה על אזורי המסעות ותושביהם ובאותה השנה הוענקה לה פנסיה אזרחית בסך 100 ליש"ט. היא קיבלה פנסיה נוספת בסך 50 ליש"ט בשנת 1870.
ספרה היה אחד הראשונים שהתרכזו באנשי הערבות האירו-אסייתי ולא בחי ובצומח. זהו גם אחד מספרי המסעות המוקדמים והטובים ביותר שנכתבו באנגלית על ידי אישה.[3]
ספרה מסודר כסדרת מכתבים לחבר, ומראה שלוסי הייתה מטיילת בלתי ניתנת לשחיקה וקיבלה כבוד מתושבי המקומות בהם עברו, הן בגלל כישוריה בסוסים והן כאשה ששלטה בהפעלת כלי נשק. התייחסותה ללידת בנה אלטאו, בהיעדר עזרה רפואית, מהווה אינדיקציה נוספת ליכולותיה העצמאיות יוצאות הדופן. בספר מופיעים גם תיאורים של פגישות עם ניצולי גולים ממרד הדקמבריסטים משנת 1825, שהוגלו לסיביר.
עבודתה של לוסי מעניינת היסטוריונים של התקופה. במהלך השנים שבילתה בביתו של הגנרל מוראייב, לוסי הכירה באופן אישי כמה מבני משפחתם וחבריהם של הדקמבריסטים בסנט פטרסבורג ובמוסקבה, כמו גם חברים בולטים באצולה הרוסית.
בסוף ספרה, היא כתבה: "אני מסתכלת אחורה על כל אותן סצנות וחוזרת על מה שאמרנו לא פעם, שבאופן רצוני היינו עומדים בפני אתגרים הרבה יותר גדולים ולא היינו מתים מבלי שנתמודד אתם". . בשלב מסוים לאחר פרסום ספרה, לוסי חזרה לרוסיה. בסופו של דבר היא שבה ללונדון, שם התגוררה ברחוב קמדן, הולוואי.
בשנת 1881 התגוררה לוסי בלונדון בביתו של בנג'מין רובינסון, בן 68. לוסי הייתה רשומה כבת דודתו, אף על פי שלמעשה היא לא הייתה קרובת משפחה.
היא מתה בלונדון, ב־13 בנובמבר 1893.
הערות שוליים
- ^ Nick Fielding, South to the Great Steppe: The Travels of Thomas and Lucy Atkinson in Eastern Kazakhstan, 1847–1852,, FIRST Magazine Ltd; 1st edition (2015)
- ^ Thomas and Lucy Atkinson – first British explorers of Kazakhstan
- ^ Lucy Atkinson, Anthony Glenn Cross, Recollections of Tartar steppes and their inhabitants, London: Frank Cass, 1972, מסת"ב 978-0-7146-1531-8
31404916לוסי אטקינסון