לוסיין וולף

לוסיין וולף (1857 בלונדון - 1930) היה עיתונאי אנגלי יהודי, מדינאי חוקר היסטוריה, לוחם לזכויות יהודים ומיעוטים אחרים באירופה, מומחה בנושא אנטישמיות וממתנגדי הציונות. עמד בראש ארגון המנהיגות היהודית בבריטניה, ולפי מחקרו של פרופסור מארק לוין, הציע להנהגת משרד החוץ הבריטי את מה שעתיד היה להפוך להצהרת בלפור, אך אחר כך התנגד לה. מכותבי הערכים באנציקלופדיה בריטניקה.

וולף ראה בציונות עילה לאנטישמיות של האומות האירופיות כשיטענו שנאמנות היהודים נתונה לארץ אחרת, ובשנת 1917 לקראת סוף המלחמה הקים את ארגון ליגת היהודים הבריטים האנטי ציונית.

ימי ראשית

לוסיין וולף היה בנם של אדוארד וולף יצרן מקטרות לונדוני יליד בוהמיה שהגיע לאנגליה כפליט לאחר מהפיכת 1848, ואשתו סלין לבית רדליך ילידת וינה בירת אוסטריה.

עיתונאות

כבר בהיותו נער בן 17, בשנת 1874, החל במשרת עיתונאי לעיתון ג'ואיש וורלד, ונותר במשרה זו במשך 20 שנה עד 1894, כשבשנים 1905–1908 היה עורך עיתון זה. הוא התמחה בנושאי מדיניות חוץ ודיפלומטיה והפך מומחה מוערך בנושא.

בשנת 1877 הפך לעורך משנה של העיתון פאבליק לידר. משנת 1890–1909 היה עורך החוץ של העיתון דיילי גראפיק, תחת שם העת דפלומטיקוס. בעיתון זה כתב דעות פציפיסטיות, ובעד הימנעות ממלחמה בין גרמניה לארצות הברית. באותו שם עת כתב גם מ-1895 ועד 1905 עבור פורטניילי ריביו, כולם עיתונים ידועים ומקובלים בבריטניה. לפי ארכיב מכון המחקר היהודי - ייווא, הוא הפך בעקבות זאת לבעל דעות מפורסם ומוערך.

גורל היהודים, הצהרת בלפור

התפרצות הפרעות והפוגרומים ברוסיה בשנת תרמ"א (1881) הציתה בו עניין בגורל היהודים ועניינם. הוא הפך למבקר תקיף נגד משטר הצאר הרוסי, וניסה למשוך את תשומת לב הקוראים לגורל יהודי רוסיה. בשנת 1912 וולף כתב מאמר יסודי בשם רוסיה החשוכה ביותר לג'ואיש כרוניקל.

לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה נודע כתומך בגרמניה ומדיניותה נגד רוסיה, היה בעל קשרים טובים עם דיפלומטים גרמנים באנגליה ועם משרד החוץ הגרמני ברחוב ווילהלם סטראסה בברלין, ובמיוחד עם הרוזן ברנסטורף, שב-1915, אחרי פרוץ המלחמה, היה בארצות הברית ועסק בתעמולה שכוונה אל יהודי ארצות הברית נגד התמיכה בבעלות הברית (האנטנט) הבריטים-והצרפתים, ובמיוחד נגד התמיכה בבעלת בריתם, שנואת היהודים, רוסיה הצארית.

משום כך בהגיע המלחמה נמצא וולף מואשם בדעת הקהל כפרו-גרמני אנטי-בריטי, והוא לא יכל להמשיך בעיתונאות. לפי מחקרו משנות התשעים של פרופסור מארק לוין מאוניברסיטת סטנפורד על מנת לצאת ממצב זה וולף הציע למשרד החוץ הבריטי להקים ועדה שכנגד, אשר תפנה ליהודי ארצות הברית ותעסוק לא ביהודי רוסיה, אלא ביהודי ארץ ישראל, אם הם יכבשו את פלשתינה. מכתבים ממנהיגים יהודים כמו הבנקאי היהודי המצרי אדגר זוארץ, זאב ז'בוטינסקי יליד אודסה שבאימפריה הרוסית, והצטרפות דבריו לבקשות הרברט סמואל מנהיג יהודי בריטי ומאוחר יותר הנציב העליון בארץ ישראל המנדטורית, תמכו בעמדה זו, לעומת ועדת הפעולה (קומיטה ד'אקסיון) של כל ישראל חברים (אליאנס איזראליטה) של יהודי צרפת, אשר יצאה לארצות הברית באותה התקופה, ושכנעה את היהודים לתמוך בברית הבריטית-צרפתית תמורת יחס משתנה לטובה והוגן ליהודי רוסיה.

זמן קצר לאחר מכן, הפנה עורף להצעה זו, ופנה באופן נמרץ למדינאים שהיו מוכנים לשמוע אותו למניעת ההצהרה, בטוענו שהיהדות איננה לאום כי אם דת וזהות רוחנית רעיונית בלבד.

חקר יהדות אנגליה

בשנת 1887 ארגן והקים את התערוכה ההיסטורית האנגלו-יהודית, שהציג את הגירתם של יהודים לבריטניה מכל רחבי אירופה לאורך הדורות. בשנת 1893 היה אחד המייסדים ונשיא החברה ההיסטורית היהודית של אנגליה כתיבתו עסקה בעיקר במעמד העליון, כמו מעמדו הוא. כנגד אנטישמיות העמיד את היהדות, וטען בשמה גם טיעונים גזעניים איגניים שלדעתו תמכו בעליונות המוח והאדם מן הגזע היהודי.

ההתנגדות לציונות

לוסיין וולף התנגד לציונות מדינית. כיהודי מתבולל, הוא האמין שהזהות היהודית הייתה זהות דתית ורוחנית, אך לא לאומית. הוא התנגד נמרצות לתנועה הציונית הבריטית אשר הוקמה במנצ'סטר. כעורך נודע, וולף פנה לשרים לאחר שלמעשה היה היוזם להצעה עצמה שהביאה להצהרת בלפור, וניסה למנוע אותה. בהמשך הקים את התנועה האנטי-ציונית ליגת היהודים הבריטים .

לדעתו, דעותיהם של נחום סוקולוב וחיים ויצמן העמידו בסכנה את מעמדם הלאומי של יהודי בריטניה אשר עלולים להיחשב כזרים, וכתב: "על כן אין להתפלא על כך שרוב האנטישמים הם ציונים נלהבים". התקווה לשיבה לציון הייתה אמנם עתיקת יומין, אך לדעתו הייתה בעלת משמעות דתית בלבד.

מזכיר וועדת החוץ המשותפת CFC/JFC

בשנת 1888, לוסיאן וולף היה חבר ב CFC Conjoint Foreign Committee, וועדת החוץ המשותפת, הגוף המתאם של מינהל הסגנים של יהודים בריטים ושל ארגון ההתאחדות האנגלו-יהודית . לפני מלחמת העולם הראשונה מונה מזכיר הוועדה, ובתפקיד זה נפגש עם נציגי משרד החוץ הבריטי.

לאחר שוועדה זו פרסמה מאמר אנטי ציוני במאי 1917, בלי להתייעץ קודם עם שני גופי האם אותם הוועדה ייצגה, פרשו נציגי ארגון מינהל הסגנים שהיה בעד הציונות. הוועדה נוסדה מחדש עד סוף 1917 הפעם בשם JFC Joint Foreign Committee. וולף מונה למזכיר הוועדה ונותר בתפקיד זה עד מותו בשנת 1930.

לאחר מלחמת העולם הראשונה

וולף הצטרף לנציגות האנגלית-יהודית לוועידת השלום בפריז 1919 וסייע בניסוח הסכמי המיעוטים אשר הבטיחו זכויות לאום דת ולשון לאוכלוסיות מיעוט. הנציגים היהודים נחלקו בין קווים אידאולוגיים. יהודי אירופה המערבית היססו בעניין הציונות וגילויי לאומיות בגולה, וביקשו את התערותם של היהודים באוכלוסייה המקומית.

אחרי שנת 1920 האנטישמיות התארגנה וגברה מאוד, במיוחד בפולין, שם היו ריכוזי מיעוט יהודי הגדולים ביותר באירופה. בשנת 1926 וולף נסע לפורטוגל לסייע לאוכלוסיית המראנוס - היהודים האנוסים. משם המשיך לכתוב בהרחבה נגד תומכי הציונות, אשר לדעתו הובילו למשבר וסכסוך. בשנת 1927 יהודי רומניה הותקפו שוב בפרעות.

מומחיותו הוכרה כאשר מונה כיועץ לוועדת הפליטים של איחוד האומות בז'נבה, וועדה אשר הוא יסד בשנת 1929.

עיתונים

• הסכנה הציונית The Zionist Peril, עיתון הטיימס, 8 בספטמבר 1903

מאמרים (באנגלית)

• מדריך למאמרי לוסיין וולף באתר ייוא
• מקבילות בין המאה ה-17 למאה ה-20 (פורסם 1885)
• חינוך יהודי - דרשה עממית. כתב יד (1886)
• הערה סופית בעניין היישוב מחדש. פורסם בג'ואיש כרוניקל (פורסם 1886)
• משפחות סוריי Surrey (משפחות באנגליה) (פורסם 1887)
• העיר לונדון והיהודים (1888)
• תולדות ראשוניים של הקהילה העברית בדבלין (1889)
• מצב היהודים בבגדד - מתוך הג'ואיש כרוניקל (1889)
• הסכנה היהודית The Zionist Peril, מתוך הרבעון הג'ואיש קורטרלי ריוויו אוקטובר 1904, כרך 17 עמודים 1–25.
• יכולות ספרותיות אגלו-יהודיות, * "Anglo-Jewish literary ability מתוך השנתון לספרות אנגלו יהודית Anglo-Jewish Literary Annual (שנת 1905)
• התנועה היהודית הלאומית, מתוך האדינבורו ריוויו, אפריל 1917, עמודים 303–318
• הערות על תולדות המדיניות בשאלה היהודית, בהוצאת החברה ההיסטורית היהודית של אנגליה (לונדון 1919) Jewish Historical Society of England
• אגדת המפלצת היהודית בנושאים עולמיים נגד הפרוטוקולים של זקני ציון (מקמילן מהדורה ראשונה 1920)
• מפלצת הבוגי היהודית והפרוטוקולים המזויפים של זקני ציון The Jewish Bogey and the Forged Protocols of the Learned Elders of Zion (לונדון 1920)
• יהודי האיים הכנריים - מקרים היוצאים מרישומי האינקוויזיציה באוסף המרקיז מבוט. החברה ההיסטורית היהודית (1926)
• המראנוס, או הקריפטו-יהודים של פורטוגל, ההתאחדות האנגלו-יהודית (1926)

ספרים

באנגלית תבנית:LTR

תיעוד ותכתובת מספריית ייוא

• בדבר אפליה רוסית נגד יהודים בריטים - שאלת דרכון בשנים 1890–1891 ושוב בשנת 1912
• תיעוד פגישותיו של וולף עם שר הפנים הרוסי ויצסלב קונסטנטינוביץ' פלחווה (1903)
• שערוריות על יהודים - בקשה מהוועדה הרוסו-יהודית (1905)
• תיעוד בנושא זכויות יהודי רומניה בהסכמי המיעוטים, 1908 ושוב ב-1920 עם טיוטת הסכם.
• זכויות יהודים בריטים בנסיעתם ברוסיה (1913)
• מכתב וועדת החוץ המשותפת לסיר אדוארד גריי בנוגע ליהודים בריטים ברוסיה (1913)
• ברכות לוסיין וולף לקונגרס היהודי האמריקאי (1916)
• על המשא ומתן הפולני בפריז (1919)
• על ראיון עם פדרווסקי (1919)
• על הפירוש האוסטרי לסעיף 80 בהסכם סנט גרמיין. (1921)
• פליטים רוסו-יהודים בקושטא. (1922)
• דוח אפשרויות הגירה בפורטוגל וספרד (1926)

מקורות

• מדריך לכתבי לוסיין וולף ודוד מובשוביץ (באנגלית), - אתר החיפוש הספרתי
• (באנגלית) הספר [url=https://archive.org/details/bolsheviksbritis0000kadi בולשבויקים ויהודים בריטים: הקהילה האנגלו-יהודית, בריטניה והמהפכה הרוסית] בהוצאת פרנק קס, לונדון 1992
• לוסיין וולף באנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוסיין וולף בוויקישיתוף

• כתבי לוסיין וולף בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34280240לוסיין וולף