לואי פדרב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לואי פדרב
דיוקן של גנרל לואי פידהרב
דיוקן של גנרל לואי פידהרב

לואי פדרב או בשמו המלא: לואי לאון סזאר פדרב (בצרפתית: Louis Léon César Faidherbe; ‏3 ביוני 1818 - 29 בספטמבר 1889) היה מנהל כללי וקולוניאלי צרפתי. הוא יצר את חיל הקלעים של סנגל כשהיה מושל סנגל.

ראשית חייו

פדרב נולד למשפחה ממעמד הביניים הנמוך בעיר ליל. הוא היה הילד החמישי של לואי סזאר ז'וזף פדרב, ואשתו סופי מונייר[1]. אביו נפטר בשנת 1826 כשהיה בן שבע והוא חונך על ידי אמו[2]. הוא קיבל את השכלתו הצבאית באקול פוליטקניק ואחר כך בבית ספר בעיר מץ. בשנים 1843–1847 שירת באלג'יר, ושנה אחת בגוואדלופ, ושוב משנת 1849 עד 1852 באלג'יר[3].

מערב אפריקה

בשנת 1852 הוא הועבר לסנגל כסגן מנהל של יחידת הנדסה ובשנת 1854 הועלה לדרגת ראש הגדוד ומונה למושל המושבה ב־16 בדצמבר 1861. הוא מילא תפקיד עד יולי 1865.

העבודה שעשה במערב אפריקה הצרפתית היא מורשתו החשובה ביותר. באותה תקופה צרפת שלטה בסנגל בעיקר בשטח מצומצם - שבמרכזו הייתה העיירה סן- לואי ורצועת החוף. עם זאת חוקרים צרפתיים גילו את שפע האפשרויות לאורך נהר הניז'ר, ופדרב יצר את המסגרת הפוליטית והצבאית להוסיף את השטחים האלה לחסות צרפת. הוא אפילו חלם ליצור אימפריה צרפתית אפריקאית המשתרעת מסנגל לים סוף.

כאשר התפטר מתפקידו, כבר הוקמה על ידו התשתית לשלטון צרפתי מסודר. חמישים השנים הראשונות של הקולוניאליזם הצרפתי בסנגל לא ייצר שליטה פוליטית איתנה ולא רווחים כלכליים. עם זאת, היא קבעה את העקרונות הבסיסיים לעתיד. סנגל הפכה לבסיס הצרפתי העיקרי במערב אפריקה, ולא גינאה. ההתרחבות הצרפתית כוונה אל פנים הארץ - מה שהיה חזונו של פדרב לאימפריה הצרפתית[4].

שליטה בנהר סנגל

מפת העמים והשבטים בעמק נהר הסנגל, באמצע המאה ה-19

מעשיו של פדרב לא היו רעיונות מקוריים שלו, אלא היו יישום של "התכנית משנת 1854". התכנית הייתה שורה של הוראות שניתנו למושל של סנגל, שנוצרו למעשה בחברת הספנות מורל בבורדו, שהיו לה אינטרסים גדולים בסחר הימי דרך סן-לואי. התכנית פירטה הקמת מבצרים לאורך נהר סנגל לשם הפסקת השליטה האפריקאית בסחר גומי האקציאה מתוך הארץ[3]. הדחיפה של פדרב לבנות ביצורים נוספים, הביאו אותו להתנגש עם המושל הצרפתי שהיה הקודם בסנגל, עד שהחליפו.

בתוך שלושה חודשים ממינויו למושל, החלו לעבוד על הקמת המבצר הראשון מסדרה המבצרים היבשתיים במעלה נהר סנגל ליד מפלי פילו (1855). בשנת 1860 בנה פדרב סדרה נוספת של מבצרים בין מדינה לסן-לואי, כשהוא עורך מבצעים צבאיים נגד שבטים מוריים צפונית לנהר סנגל, שגבו בעבר מיסים על סחורות שהגיעו לסן-לואי מתוך הארץ.

באותה העת, כוחות הצבא הצרפתי היו בעימותים חזקים עם שליטים מקומיים, לאורך נהר הניז'ר. באותה העת פדרב יצר מגע עם המדינות המקומיות ועל ידי שליחים, הצליח לחתום עם חלק מהן אמנות חסות, בעיקר עם החלשות יותר באזור צפון סנגל[5].

מלחמה עם הטוקולור

נמל סן-לואי בסנגל, 1868

להשלמת משימתו, לפחות בחלקה הראשון, הוא היה צריך להתגבר על התנגדויות במיוחד של אל חאג' עומר טאל, השליט המוסלמי של מדינות מרכז נהר הניז'ר. על ידי הקמת המאחזים הצרפתים בחלק העליון של נהר הסנגל ובמיוחד על ידי שבירת המצור של עומר טאל על פורט מדינה, פדרב עצר את השפעת השליטים המוסלמים. הוא השיג יתרון על עומר בשנת 1860 והביא את הצרפתים למגע עם נהר הניז'ר. הוא גם הכניס תחת חסות צרפת את השטח השוכן בין נהר סנגל לנהר גמביה.

מלחמה עם אנשי עם הסרר

בקרב לוגנדם (18 במאי 1859), פדרב פתח במלחמה נגד אנשי שבט סרר. לאחר ניצחונו, הוא נתן את ההוראה לשרוף את כפרי אחת הפרובינציות[6][7]. ממשלת צרפת בפריז מתחה עליו ביקורת על ביצוע מערכה צבאית ללא קבלת אישור. כדי לענות על הביקורת הוא טען כי הוא כבש שטחים שהיו שייכים לצרפת מאז 1679. היסטוריונים כמו מרטין א. קליין מציינים כי פדרב רק שיחק במילים וקיבל החלטות פוליטיות בסנגל בלי שום סמכות כלשהי. ממלכת סן ואף אחת ממחוזותיה מעולם לא הייתה שייכת לצרפת[8].

כלכלה

בול לזכרו של גנרל לואי פדרב, הונפק ב־1906

סן-לואי הועמדה תחת שלטון צבאי רשמי, והוקם משם קשר טלגרפי וחיבור למושבות צרפת האחרות באי גורה וברופיסק. בשנת 1857 צרפת הטילה מצור על האזור, ושיבצה מחדש את בירתו כעיר קולוניאלית החדשה שקבלה את השם דקר. לאחר מכן החלו העבודות בהקמת מסילת הברזל דקר - סן-לואי, לאורך נהר סנגל אל תוך פנים הארץ.

הפרויקטים הגדולים של פדרב כללו בניית גשרים ומציאת מים מתוקים[9]. ייעודה של סן-לואי כפתח לסחר של צרפת אל פנים אפריקה החל לדעוך עם התרחבות השלטון הקולוניאלי הישיר. הגישה לנמל של סן-לואי הפכה לחשובה יותר בעידן ספינות הקיטור והשלמת מסילת הרכבת דקר-סן-לואי בשנת 1885. כלומר המדינה השכירה את הנמל שלה. חברות צרפתיות גדולות מהעיר בורדו, השתלטו על רשתות הסחר של פנים אפריקה, ונעזרו באנשי הביניים בסחר במעלה הזרם.

פדרב פיתח את השליטה הצרפתית על ​​עיבוד אדמה עונתי בקנה מידה גדול בסמוך למבצרים ולאחר מכן לאורך קווי הרכבת. מערכת זו פותחה לראשונה בקאיור, ואז התפשטה לאורך מסילות הברזל. כך נוצרה תבנית הגירה של כוח עבודה עונתי ברחבי מערב ומרכז אפריקה עד למאה העשרים[10].

לאחר התבוסה של נפוליאון השלישי וצבאו הקיסרי הצרפתי בידי הצבא הפרוסי בקיץ 1870, קראו מחדש לשירות בצרפת לקצינים ותיקים שיחליפו את אלה שנפלו בקרבות[11]. פדרב התגייס וקיבל לפקד על חטיבה שהיו בה חיילים צעירים וחסרי ניסיון. הם סבלו מחורף קשה וממורל נמוך בשנת 1870/1. הכוחות שלו לא עמדו מול ההתקפות הגרמניות. הוא קיבל הוראה לתקוף את הפרוסים, אך לא יכול היה להתגבר עליהם. הוא נסוג ובסופו של דבר כוחותיו הושמדו.


חיים פוליטיים ופרישה

פדרב עוטר בחמש מדליות של לגיון הכבוד: בשנים: 1852, 1855,1861, 1871 ואת הצלב הגדול 1880[11].

פדרב מונה כמועמד לבית המחוקקים בבחירות של 8 בפברואר 1871 ונבחר. הוא החליט לא לקבל את בחירתו תוך שמירה על תפקידו הצבאי. לאחר שהתפטר מהצבא הוא נבחר מחדש ב־2 ביולי 1871 כנציג פא-דה-קאלה, אך התפטר לאחר כמה חודשים[12].

בין אוקטובר 1871 למאי 1872 לקח פדרב משלחת מדעית למצרים העילית שם סקר את האנדרטאות והכתובות. באותו מסע הוא ביקר בירושלים ובאיטליה[13]. .פדרב נבחר ב־5 בינואר 1879 לסנאט אך שוב התפטר ב 1888.

פדרב היה גאוגרף, היסטוריון, פילולוג וארכאולוג חובב. הוא כתב עבודות רבות, כולל אוסף רשומות נומריות (1870), מסע הצבא הצפוני (1871), אפיגרפיה פיניקית (1873), הוא כתב גם על הגאוגרפיה וההיסטוריה של סנגל וסהרה.

מוות

פדרב נפטר ב־29 בספטמבר 1889[14].

פסלים ומונומנטים לזכרו הוקמו בליל, באפום, סן-קאנטן הצרפת ובסן-לואי, סנגל. רחובות רבים נקראים על שמו, וגם תחנת הרכבת התחתית בפריס (פדרב-שאליני).

כתבים

  • Faidherbe, L. (1854). "Les Berbères et les Arabes des bords du Sénégal". Bulletin de la Société de Géographie (Paris). 4th series. 7: 89–112.
  • (1856). "Populations noires des bassins du Sénégal et du Haut Niger". Bulletin de la Société de Géographie (Paris). 4th series. 11: 281–300.
  • (1859). Notice sur la colonie du Sénégal et sur les pays qui sont en relation avec elle. Paris: A. Bertrand.
  • (1859). Vocabulaire d'environ 1,500 mots français les plus usuels avec leurs correspondants en ouolof de Saint-Louis, à l'usage des écoles indigènes. Saint-Louis, Senegal: Imprimerie du Gouvernement. OCLC 249063491.
  • (1863). "L'avenir du Sahara et du Soudan". Revue maritime et coloniale. 8: 221–248.
  • (1864). Vocabulaire d'environ 1,500 mots français avec leurs correspondants en ouslof de Saint-Louis, en poular, Toucoulor, du Fouta, en Soninké, Sarakhollé, de Bakel. Saint-Louis, Senegal: Imprimerie du Gouvernement. OCLC 559326045.
  • (1864). Chapitre de géographie sur le Nord-Ouest de l'Afrique à l'usage des écoles de Sénégambie. Saint-Louis, Senegal: Imprimerie du gouvernement. OCLC 82569267.
  • (1865). "Étude sur la langue Kéguem ou Sérè-Sine". Annuaire de Sénegal et dépendances. Saint-Louis, Sénegal: Imprimerie du Gouvernement: 173–245.
  • (1866). "Résumé historique et géographique du voyage de MM. Mage et Quintin à Ségou". Annales des voyages, de la géographie, de l'histoire et de l'archéologie. 4: 223–270.
  • (1870). "Collection complète des inscriptions numidiques (libyques), avec des aperçus ethnographiques sur les numides". Mémoires de la Société des sciences, de l'agriculture et des arts de Lille. 3rd Series. 8: 361–425.
  • (1871). Campagne de l'armée du Nord en 1870-1871, avec une carte, des notes et des pièces justificatives. Paris: E. Dentu.
  • (1872). "Épigraphie phénicienne". Mémoires de la Société des sciences, de l'agriculture et des arts de Lille. 3rd Series. 10: 293–299.
  • (1873). Armée du nord. Réponse à la relation du général Von Goeben pour faire suite à la "Campagne de l'armée du nord". Paris: E.Dentu.
  • (1875). Essai sur la langue poul, grammaire et vocabulaire. Paris: Maisonneuve.
  • (1877). Le Zénaga des tribus sénégalaises: contribution à l'étude de la langue berbère. Paris: E. Leroux.
  • Quintin, L. (1881). "Dictionnaire de la langue poul, par le général Faidherbe, augmenté par le Docteur Quintin". Bulletin de la Société de géographie. 7th Series. 2: 334–354.
  • (1882). Grammaire et vocabulaire de la langue poul : à l'usage des voyageurs dans le Soudan. Paris: Maisonneuve.
  • (1887). Langues sénégalaises : wolof, arabe-hassania, soninké, sérère, notions grammaticales, vocabulaires et phrases. Paris: E. Leroux. OCLC 6967898.
  • (1889). Le Sénégal: la France dans l'Afrique occidentale. Paris: Hachette.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואי פדרב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Saint-Martin, Yves-Jean (1989). Le Sénégal sous le second Empire: Naissance d'un empire colonial (1850-1871) (in French). Paris: Karthala
  2. ^ Coursier, Alain (1989). Faidherbe, 1818-1889: du Sénégal à l'Armée du Nord (in French). Paris
  3. ^ 3.0 3.1 Barrows, Leland C. (1976). "Faidherbe and Senegal: a critical discussion". African Studies Review. 19 (1): 95–117
  4. ^ Jones, Jim. "Commentary on "The Conquest of the Western Sudan" by A. S. Kanya-Forstner". West Chester University.
  5. ^ Kanya-Forstner, A.S. (1969). The Conquest of the Western Sudan: A Study in French Military Imperialism. Cambridge: Cambridge University Press.
  6. ^ Diouf, Cheikh, "Fiscalité et Domination Coloniale: l'exemple du Sine: 1859-1940", Université Cheikh Anta Diop de Dakar (2005).
  7. ^ Klein, Martin A., Islam and Imperialism in Senegal – Sine-Saloum, 1847–1914, Edinburgh University Press, 1968, p. 55.
  8. ^ Klein, Martin A., Islam and Imperialism in Senegal – Sine-Saloum, 1847–1914, Edinburgh University Press, 1968, pp. 57-58.
  9. ^ Graëff, Eddy. "Histoire de Saint-Louis du Sénégal". Retrieved 10 April 2015.
  10. ^ Jean Suret-Canele. French Colonialism in Tropical Africa 1900–1945. Trans. Pica Press (1971) pp.14,46–47,244–247.
  11. ^ 11.0 11.1 Coursier, Alain (1989). Faidherbe, 1818-1889: du Sénégal à l'Armée du Nord (in French). Paris: Tallandier
  12. ^ Robert, Adolphe; Cougny, Gaston (1890). "Faidherbe (Louis-Léon-César)". Dictionnaire des Parlementaires français (1789–1889) (in French). Volume 2: CAY-FES. Paris: Edgar Bourloton. pp. 590–592
  13. ^ Coursier, Alain (1989). Faidherbe, 1818-1889: du Sénégal à l'Armée du Nord (in French). Paris: Tallandier.
  14. ^ Coursier, Alain (1989). Faidherbe, 1818-1889: du Sénégal à l'Armée du Nord (in French). Paris: Tallandier.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27991408לואי פדרב

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לואי_פדרב&oldid=1992032"