לואי השני, מלך איטליה
| לידה | 1 בנובמבר 825 | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
12 באוגוסט 875 (בגיל 49) ברשה, Ghedi | ||
| מדינה | האימפריה הקרולינגית | ||
| מקום קבורה | סט, אמברוס | ||
| השושלת הקרונולוגית | |||
| |||
לואי השני, מלך איטליה (825 – 12 באוגוסט 875), המכונה לפעמים הצעיר, [1] היה מלך איטליה וקיסר האימפריה הקרולינגית משנת 844, שלט יחד עם אביו לותאר הראשון עד 855, ולאחר מכן שלט לבדו.
התואר הרגיל של לואי היה אימפרטור אוגוסטוס, אך הוא השתמש בתואר imperator Romanorum ("קיסר הרומאים") לאחר כיבוש בארי ב-871, מה שהוביל ליחסים גרועים עם האימפריה הרומית המזרחית. הוא כונה imperator Italiae ("קיסר איטליה") בפרנקיה המערבית ואילו הביזנטים קראו לו Basileus Phrangias ("קיסר פרנקיה").
הכרוניקן אנדראס מברגמו, שהוא המקור העיקרי לפעילותו של לואי בדרום איטליה, מציין כי "לאחר מותו הגיעה צרה גדולה לאיטליה".
ילדותו
לואי נולד בשנת 825, והיה בנם הבכור של הקיסר הזוטר לותאר הראשון ואשתו ארמנגרד מטור. אביו היה בנו של הקיסר השולט, לואי החסיד. מעט ידוע על חייו המוקדמים, פרט לכך שהוא גדל בחצר סבו וככל הנראה פיתח חיבה חמה לקיסר שב-839 קבע את נכדו כמלך איטליה, ונתן ללואי להתגורר במדינה זו.
לואי החסיד מת בשנה שלאחר מכן, והאימפריה שלו חולקה בין בניו: אביו של לואי, לותאר, ודודו של לואי, לודוויג הגרמני, כמו גם אחיהם למחצה הצעיר, קרל הקירח. תחת שלטונו של אביו, הוא הוכתר למלך ולקיסר-שותף של הקיסר בגיל העמידה לותאר הראשון ברומא על ידי האפיפיור סרגיוס השני ב-15 ביוני 844. טקס זה משקף את הכתרתו של לותאר הראשון על ידי אביו, מסורת שהחלו על ידי קרל הגדול ובנו לואי החסיד, שהיו, בהתאמה, סבא רבא וסבו של לואי השני.
קיסר משותף
לואי השני תבע מיד את זכויותיו של קיסר בעיר, טענה שנדחתה בהחלטיות; אך בשנת 850 הוא הוכתר כקיסר משותף ברומא על ידי האפיפיור לאו הרביעי, וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 851, נישא לאנגלברגה וקיבל את ממשלת איטליה העצמאית. הוא צעד לדרום איטליה בשנת הכתרתו כקיסר ואילץ את הדוכסים היריבים של בנוונטו, ראדלכיס הראשון וסיכונולף, לעשות שלום. התיווך שלו פיצל את הדוכסות הלומברדית ונתן לראדלכיס את חלקו עם בנוונטו כבירתו, בעוד שסלרנו ניתנה לסיקונולף כנסיכות עצמאית. לראדלכיס, שכעת חי בשלום, לא היה צורך בשכירי החרב האע'לבים שלו והוא הסגיר אותם בשמחה לקיסר. לואי נפל עליהם והם נטבחו. לאחר מכן הוא ביטל כמה האשמות נגד האפיפיור לאו וערך דיאטה בפאביה. הוא אישר את פטר יורש העצר כנסיך סלרנו בדצמבר 853, ודחק את השושלת שהקים שם שלוש שנים קודם לכן. עם מות אביו בספטמבר 855, הוא הפך לקיסר יחיד.
קיסר יחיד
התערבויות קרולינגיות
חלוקת נחלותיו של לותאר, שבאמצעותה לא השיג שום שטח מחוץ לאיטליה, עוררה את חוסר שביעות רצונו, ובשנת 857 הוא חבר עם לודוויג הגרמני נגד אחיו שלו לותאר השני, והמלך קרל הקירח. אבל לאחר שלואי הבטיח את בחירתו של האפיפיור ניקולאוס הראשון בשנת 858, הוא השלים עם אחיו, וקיבל כמה אדמות מדרום להרי היורה בתמורה לסיוע שניתן ללותאר במאמציו להשיג גט מאשתו, טוטברגה.
בשנת 863, עם מותו של אחיו שארל, קיבל לואי את ממלכת פרובאנס, ובשנת 864 התנגש עם האפיפיור ניקולאוס הראשון בגלל גירושיו של אחיו. הארכיבישופים, שהודחו על ידי ניקולאוס בגלל שהכריז על נישואים אלה כפסולים, קיבלו את תמיכת הקיסר, שהגיע לרומא עם צבא בפברואר 864; אך לאחר שחלה בקדחת, הוא עשה שלום עם האפיפיור ועזב את העיר.
בארי
במאמציו להחזיר את הסדר על כנו באיטליה, ראה לואי הצלחה ניכרת הן מול הנסיכים הסוערים של איטליה והן מול האע'לבים שהרסו את דרום איטליה. בשנת 866, לאחר שפרסם קריאה לסיוע להילחם במוסלמים, הוא הדף את הפולשים הללו, אך לא יכול היה לעקוב אחר הצלחותיו בגלל היעדר צי. אז בשנת 869 הוא כרת ברית עם קיסר האימפריה הרומית המזרחית, בסיליוס הראשון, ששלח לו ספינות לסייע בכיבוש בארי, בירת האמירות של בארי, שנכנעה בשנת 871.
בינתיים, אחיו לותאר מת בשנת 869, ובשל מעצרו בדרום איטליה, לואי לא הצליח למנוע את חלוקת לותרינגיה בין לודוויג הגרמני לקרל הקירח. קנאה מסוימת בין לואי ובסיליוס באה בעקבות הניצחון בבארי, ובתגובה לעלבון של הקיסר המזרחי לואי ניסה להצדיק את זכותו לתואר "קיסר הרומאים".
בנוונטו
הוא נסוג לבנוונטו כדי להתכונן למערכה נוספת כאשר הותקף בארמונו, נשדד ונכלא על ידי אדלכיס, נסיך בנוונטו, באוגוסט 871. על לכידתו של לואי קוננו בשיר קצר מאותה התקופה, ה-Rhythmus de captivitate Ludovici imperatoris. הנחיתה של קבוצות טריות של אע'לבים אילצה את אדלכיס לשחרר את האסיר שלו חודש לאחר מכן, ולואי נאלץ להישבע שלא ינקום על הפציעה הזו, ולא ייכנס לעולם לבנוונטו עם צבא. בשובו לרומא, הוא שוחרר משבועתו, והוכתר בפעם השנייה כקיסר על ידי האפיפיור אדריאנוס השני במאי 872. [2]
_-_Foto_Giovanni_Dall%27Orto_25-Apr-2007.jpg)
לואי זכה להצלחות נוספות נגד האע'לבים, הוא שחרר את המצור על סלרנו והרחיק אותם מקפואה, אך ניסיונותיו של הקיסר להעניש את אדלכיס לא היו מוצלחים במיוחד. בשובו לצפון איטליה, הוא מת, ליד Ghedi, במה שהוא כיום נפת ברשה, ב-12 באוגוסט 875, לאחר שמינה כיורשו באיטליה לבן דודו קרלומן, בנו של לואי הגרמני. לואי נקבר בבזיליקת סנט אמברוג'יו במילאנו.
משפחתו
ב-5 באוקטובר 851 התחתן לואי עם אנגלברגה, בתו של אדלכיס הראשון מספולטו. נולדו להם שתי בנות:
- גיזלה (852/855 – לפני 28 באפריל 868), אם מנזר סן סלבדור מברשה משנת 861.
- ארמנגרד, שנישאה לבוסו מפרובאנס.
קישורים חיצוניים
- לואי השני, מלך איטליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ הסידור והכינוי שלו נובעים מהעובדה שהוא היה לואי השני שהיה קיסר אחרי סבו לואי החסיד. אין לבלבל אותו עם לודוויג הצעיר, מלך סקסוניה, או לואי השביעי הצעיר, מלך צרפת.
- ^ Groth, Simon (2017), "How to Become Emperor – John VIII and the Role of the Papacy in the 9th Century", Transcultural Approaches to the Concept of Imperial Rule in the Middle Ages: 122, ISBN 978-3-631-66219-9, JSTOR j.ctv6zdbwx.7, נבדק ב-2023-12-05
לואי השני, מלך איטליה39357131Q215204