לאסלו היינל
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. לאסלו היינל, (במקור גרין-Grün (בהונגרית: Hajnal László; בקשצ'בה, 31 בדצמבר 1902[1] – אוקראינה?, חורף 1943) היה משורר, סופר יהודי-הונגרי, ניספה בשואה.
ביוגרפיה
לאסלו גרין נולד במשפחה יהודית כבנם של יוז'ף גרין ושל יוזפין גליק. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוא חי כמהגר בטרנסילבניה (אז כבר רומניה על פי חוזה טריאנון) במחצית הראשונה ובאמצע שנות ה-20. הוא עבד בעיתונים בשפה ההונגרית:
- מילה הונגרית (Magyar Szó)
- אביב (Tavasz)
- עת עגומה (Zord Idő)
- זריחה (Napkelet)
- יום ראשון (Vasárnap)
- עיתון יום ראשון (Vasárnapi Újság)
- עיתון מזרחי (Keleti Újság)
וכתבותיו התפרסמו בתדירות גבוהה ביותר בנושאי שירה, פרוזה, מחזות, ביקורת ספרות ועיתונות ספרותית. הוא היה העורך של כתב העת "חתול שחור" בארד, ולאחר מכן של כתב העת ההיתולי "קומדיה" בעיר קולוז'וואר (1923). כתביו פורסמו גם ב"ז'ידו יבה" (עתיד יהודי).
מאוחר יותר עבר לבודפשט, שם הופיעו כרכים חדשים שלו. כיהודי נלקח במלחמת העולם השנייה לשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ובינואר 1943 נעלמו עקבותיו בחזית המזרחית. [2]
חייו הפרטיים
אשתו הייתה מרגיט וייטהוט, בתם של יעקב וייטהוט ושל לאה קורנגוט, עמה התחתן בבודפשט, פרנצווארוש ב-16 בפברואר 1932.[3]
יצירותיו
- שיר המשרת (ספר שירים, טרגו מורש, 1920)
- טוסלד (מחזה בשתי מערכות, קולוז'וואר 1921)
- כך אני! (שירים, קולוז'וואר, 1924)
- לילה בודד (שירים, טטרגו מורש, 1926)
- לוריאל (רומן, קולוז'וואר, 1926)
- האגדה של ריצ'ה (1941)
- ארון זכוכית (1941)
- הרפתקה בפריז (1942)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
