כתר סאיטאפרנס

כתר סאיטאפרנס הוא כתר אמנותי עשוי זהב, דמוי כתר אפיפיורי, שנרכש על ידי מוזיאון הלובר בשנת 1896, לאחר שהוצג בפניו ככתרו המקורי של המלך הסקיתי סאיטאפרנס, בן המאה השלישית לפני הספירה. כעבור שבע שנים העיד הצורף היהודי תושב אודסה, ישראל רוּחוֹמוֹבסקי, שהוא יוצרו של הכתר.

היסטוריה

האחים הוכמן היו בעליה של חנות עתיקות בעיירה אוצ'קיב, צפונית-מערבית לאודסה, שעסקו גם בזיוף עתיקות. בשנת 1895 פנה אחד האחים, שבס'ל (שבתי) הוכמן, אל ישראל רוחומובסקי, שהיה צורף אמן, בבקשה שייצור כתר זהב, עשיר בציורים ובעיטורים, בסגנון האמנות ההלניסטית ובסגנון הסקיתי, שישמש כמתנה לארכאולוג. הוכמן מסר לרוחומובסקי ספרים שישמשו לו מקור השראה. רוחומובסקי עבד יותר מחצי שנה על יצירת הכתר, וקיבל תמורת זאת 1,800 רובל.

גובה הכתר 17 סנטימטר. ברצועה צרה סביב החלק המרכזי של הכתר מוצגת חומת העיר אוֹלְבִּיָה (אנ'), שעל פי המסופר תושביה הם שהעניקו את הכתר למלך, ובה ניצבים במרחקים שווים שמונה מגדלים, שביניהם הקדשה ביוונית עתיקה: 'הסנט ואזרחי אולביה מכבדים את המלך הגדול והבלתי מנוצח סאיטאפרנס'. ברצועה רחבה מעל להקדשה מופיעים ציורים מסיפוריה האיליאדה. ברצועה התחתונה הוצגו מראות מחיי הסקיתים.

הוכמן, שלא סיפר לרוחומובסקי על תוכניתו, החל לנסות למכור את הכתר כממצא ארכאולוגי מקורי. קונים פוטנציאליים אחדים סירבו להצעתו, מחשש שמדובר בזיוף. הוא העביר את משימת המכירה לשני מתווכים תושבי וינה, ואלה הצליחו לשכנע את אנשי מוזיאון הלובר לרכוש את הכתר תמורת 200,000 פרנק (כ-1.3 מיליון ליש"ט בערכי ימינו).

ב-1 באפריל 1896 הודיע מוזיאון הלובר על רכישת כתר הזהב של המלך הסקיתי סאיטאפרנס, והכתר הוצג באוסף המוזיאון.

באודסה פעל בית מלאכה צרפתי בשם "ז'קו", שקיים קשרי עבודה עם רוחומובסקי. מנהל בית המלאכה סיפר לרוחומובסקי על ידיעה בעיתון "לה פיגארו", המספרת על רכישת הכתר כל ידי הלובר, וכך נודע לרוחומובסקי על הזיוף.

תוך זמן קצר החלו לעלות ספקות לגבי מקוריות הכתר. בלטו בגישה זו ארנסט פון שטרן, היסטוריון ופילולוג גרמני-רוסי, אלכסנדר וסלובסקי (אנ'), פרופסור לספרות משווה באוניברסיטת סנקט פטרבורג ואדולף פורטוונגלר (אנ'), ארכאולוג ממינכן, שזיהה את מקורות ההשראה ליצירת הכתר. כנגדו טענו אנשי הלובר שבעת העתיקה שימשו דגמים דומים מודל ליצירות שונות, ולכן לא מפתיע למצוא אותם גם בכתר.

בשנת 1903 התפרסמה בעיתון הצרפתי Le Matin (אנ') ידיעה לפיה צייר צרפתי בשם אלינו טוען שהוא יצר את הכתר. מנהל בית המלאכה "ז'קו", ששהה בפריז, טען שאלינו משקר ושהוא מכיר את האמן האמיתי שגר באודסה. ב-25 במרץ הודיע תחקירן של עיתון שפגש את רוחומובסקי באודסה והוא האמן שיצר את הכתר. משרד התרבות הצרפתי הורה על הקמת ועדת חקירה בראשות עמד הארכאולוג שארל קלרמון-גנו, ורוחומובסקי הוזמן להעיד בפניה. הוא הופיע בפני הוועדה ב-5 באפריל 1903, והראה את התרשימים שהכין לשם יצירת הכתר. חברי הוועדה דרשו שיוכיח את כישוריו ביצירת העתק, על גבי רדיד זהב, של אחת הסצנות שעל הכתר, ורוחומובסקי עשה זאת. קלרמון-גנו השתכנע שרוחומובסקי הוא יוצר הכתר, והכתר הוסר מהתצוגה בלובר.

בשנת 1954 הוצג הכתר בלובר בתערוכה בשם "סלון הזיופים". ב-1997 הוצגה במוזיאון ישראל התערוכה "סוד כתר הזהב", ובה הוצגו יצירות אמנות של רוחומובסקי, ובהן כתר סאיטאפרנס שהושאל מהלובר.^[1] במרץ 2018 נכלל הכתר בתערוכה בשם "שגיאות וזיופים בארכאולוגיה" שהוצגה במוזיאון לארכאולוגיה בהרנה שבגרמניה. עותק של הכתר נכלל באוסף של המוזיאון הבריטי.^[2]