כריס אנדרסון
כריס אנדרסון (באנגלית: Chris Anderson; נולד ב-9 ביולי 1961) הוא סופר אמריקאי, עורך המגזין הטכנולוגי Wired בין השנים 2001–2012 ומייסד 3DRobotics, חברה לייצור כלי טיס בלתי מאוישים זעירים. במאי 2007 הופיע אנדרסון כאחד ממאה הוגי הדעות המובילים ברשימה השנתית של מגזין TIME.
ביוגרפיה
אנדרסון נולד בלונדון, משפחתו עברה לארצות הברית כאשר היה בן חמש. משפחתו בעלת היסטוריה חברתית וכלכלית ענפה. סבו, פרד האוזר, המציא את מערכת הממטרות האוטומטית ואביו היה עיתונאי שנהג לשהות באירופה ולבסס קשרים עם הסובייטים.
אנדרסון החל בלימודים לתואר בפיזיקה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, אותם עזב באמצע וחזר להשלימם מאוחר יותר. הוא המשיך ללימודי מכניקת קוונטים ועיתונאות מדע באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.
לפני שהצטרף למגזין Wired, עבד אנדרסון ב-"The Economist", שבו הוא השיק את הכיסוי למגזין האינטרנט.
בבלוג שניהל, הוא התוודה, כי הוא לא עבר את הסיבוב הראשון בקולג' והעביר את רוב שנות העשרים שלו בבטלה ברוכה. בהמשך, חזר אנדרסון להשלים את התואר שלו בפיזיקה באוניברסיטת וושינגטון. וכך, בשנת 1986, כשהיה רק בן 25, כבר היה עוזר מחקר במחלקה לפיזיקה באוניברסיטה, ולאחר קריירה קצרה כעוזר למדען הראשי במשרד התחבורה האמריקני, פנה אנדרסון לתחום העיתונות והיזמות.
בין השנים 1994–2001, עבד אנדרסון בכמה מגזינים מדעיים חשובים: "The Scientist", "Nature" ו-"Science", ובשנת 1994 עבר לעיתון ה "Economist". אנדרסון ביצע תפקידים שונים ומגוונים באקונומיסט עד שנת 2001. הוא התחיל כעורך טכנולוגיה והתקדם להיות עורך העסקים של העיתון בארצות הברית. הוא היה ראש הדסק של העיתון בהונג-קונג ועורך חטיבת העסקים של אסיה השנים באקונומיסט נתנו לו מטאפורה חדשה להבין דרכה את העולם – המטאפורה הכלכלית.
בהמשך דרכו המקצועית, התמנה להיות עורך המגזין הטכנולוגי "Wired" בשנת 2001 ובשנת 2007, הוא ייסד את "GeekDad" - "בלוג עשה זאת בעצמך", שהפך להיות חלק מ-wired.com. בשנת 2012 עזב אנדרסון את המשרה הבכירה על מנת להמשיך ביזמות מדפסות התלת-ממד, אשר לטענתו מהוות שלב חדש ומתקדם של המהפכה התעשייתית.
אנדרסון מתגורר בקליפורניה. הוא נשוי ולו חמישה ילדים.
ספריו
- The Long Tail: Why the Future of Business Is Selling Less (2006)
- Free: The Future of a Radical Price (2009)
- Makers: The New Industrial Revolution (2012)
תיאורית הזנב הארוך
תיאורית "הזנב הארוך" שהגה אנדרסון, נכתבה לראשונה בשנת 2004 במאמר והורחבה בספר: "The Long Tail: Why the Future of Business is Selling Less of More", שייצא בשנת 2006 והופיע ב"ניו יורק טיימס", ברשימת המכירות של המגזין. תאוריה זו מתייחסת באהדה לחידושים של הדור השני של האינטרנט, ווב 2.0 ולעסקי הבידור.
תיאורית הזנב הארוך גורסת כי הדור השני של האינטרנט, ווב 2.0, מאפשר לקנות מגוון רחב של מוצרים בעלי פופולריות נמוכה, לעומת החנויות הרגילות והממשיות, המציעות מגוון מצומצם של מוצרים שהם מאד פופולריים, בעלי ביקוש גבוה או רבי מכר. לכן, לדידו של אנדרסון, חברות כמו "אמזון" ו"נטפליקס" מרוויחות יותר ממכירת מוצרים אקלקטיים שאין להם ביקוש, מאשר ממכירה של מוצרים בעלי ביקוש גבוה. ולכן, חברות שיספקו חופש בחירה רחב לצרכנים, ירוויחו יותר מחברות שיספקו מגוון מצומצם של שירותים או מוצרים. המסקנה הנגזרת מתאוריה זו, היא כי כאשר נותנים להמון מרחב בחירה גדול, הטעם שלו מגוון יותר מכל מגוון שמוגבל באופן פיזי.
התממשותה של תיאורית הזנב הארוך, מושגת בעיקר משום שהדור השני של האינטרנט מאפשר מרחב בלתי מוגבל (כמעט) של אחסון ומערכי הפצה גדולים. זאת, בניגוד לחנויות הממשיות, שבהן יש משמעות לכל מדף, לכל מקום ולכן, הן עובדות על בסיס של שיווק מוצרים שהם פופולריים או רבי מכר, מוצרים אשר פונים למכנה המשותף הרחב ביותר של ההמון. יתרה מכך, אנדרסון סובר בתאוריה זו, כי כאשר מערך ההפצה או החנות גדולים מספיק, המכירות של מוצרים פחות מבוקשים, יעלו על אלו של רבי המכר ושל המוצרים הפופולריים.
מודל "כלכלת חינם"
ערך מורחב – כלכלת הרשת
מודל זה הוצג בספרו השני "כלכלת החינם" (באנגלית- Free: The Future of a Radical Price) הספר פורסם בשנת 2009 והיה זמין להורדה חינמית בגרסתו הדיגיטלית. הספר דורג במקום ה12 ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס", גם בגרסתו הדיגיטלית הספר נחל הצלחה רבה כאשר היה זמין להורדה לזמן מוגבל. מספר ההורדות המשוער של הספר בשבועות הראשונים עומד בין 200–300 אלף עותקים. הספר בוחן את היתרונות של אסטרטגיה בה מוצעים מוצרים ושירותים שונים תחילה ללא תשלום כאשר בהמשך מרוויחים העסקים בטווח הארוך כתוצאה מחלוקה של שירותים ומצרים שונים בחינם. המודל העסקי והמושג הכלכלי אשר מוצגים בספר מסבירים את מחירם הצונח של מגוון מוצרים בכל התחומים, מאז התפתחות הדור השני של האינטרנט לטענתו אנו צועדים אל "החינם האמיתי" כלומר מחיר אפס. אנדרסון בעל מוניטין רב בעולם אך עם זאת הספר עורר ביקורות והאשמות שטענו כי קטעים ממנו הועתקו ממקורות מקוונים שונים. אנדרסון טען כי הוא לא מסכים לביקורות וכי לא ציטט את המקורות כיוון שהתכנים המקוונים משתנים מעת לעת אך עם זאת הוא הוסיף הערות שוליים והתנצלות לספרו המודפס ולמהדורה הדיגיטלית.
העיקרון המנחה שעומד בבסיס המודל, הוא שכדי להרוויח, יש לתת ללקוח, לצרכן, משהו בחינם. כך, נולדו רעיונות כמו, חבילות הדקות בחברות התקשורת הסלולריות, המקנות מספר דקות שיחה בחודש, ללא תשלום על המכשיר הסלולרי. כך גם, מחירם של מוצרים כמו, מוזיקה, ספרים והרצאות, כרטיסי טיסה, מכוניות, פעולות בבורסה, אופניים וכלי סכו"ם, ירד באופן משמעותי.
הסיבה לירידה הדרסטית במחירם של מגוון המוצרים: עלויות ייצור נמוכות, ירידה בעלויות רוחב פס, יותר מקום אחסון, CD ותוכן גולשים. בעולם שבו עלות שולית - מחיר הייצור של יחידה אחת נוספת - צונח, גם המחיר לצרכן יורד בהתאם. ובעולם כזה, טוען אנדרסון, החינם הוא מודל עסקי מנצח. כתוצאה מהעלויות הצונחות, הציבור הרחב ייהנה ממתנות חינם, או מ"כלכלת מתנות".
מודל "כלכלת חינם" מבוסס על כלכלת מתנות. שיטה בה חלק מהצרכנים משלמים על מוצרי פרימיום, והציבור הרחב נהנה מהשירותים, או מהמוצרים בחינם. די בשיעור קטן של משלמים, כדי לממן את השירותים גם לאלו שנהנים מהם בחינם. דוגמה לכך, הם אתרים כמו פליקר שנותנים לכולם שירות בסיסי בחינם, אבל למשתמשים כבדים, השירות ניתן בתשלום וכך, כולם מרוויחים.
המהפכה התעשייתית החדשה
"המהפכה התעשייתית החדשה" (באנגלית: Makers: The New Industrial Revolution) הוא ספרו השלישי של אנדרסון. הספר יצא בשנת ומבוסס על מאמרו מ-2010 "Atoms Are the New Bits". הרעיון המרכזי של הספר נשען על טכנולוגיית הדפסה בתלת ממד אשר הופכת משוכללת וזולה. באפשרותה של הדפסה מסוג זה ליצור עצמים. ממדי המכשיר עשויים להיות קטנים כגודלה של מדפסת משרדית, המכשיר מקבל הוראה ממחשב ו"מדפיס", באמצעות יציקה של שכבות דקות אחת על השנייה בהדבקה, כך ניתן ליצור חפצים מסוגים רבים. בעזרת טכנולוגיה זו הדפיסו במכון ה- Media Lab באוניברסיטת MIT עוגה, חומרי הגלם הוכנסו והוגדרה צורתה באופן דיגיטלי. במקביל לעליית השימוש במדפסות מסוג זה, מופיעות משפחות של חומרים מורכבים בהם ניתן לעשות שימוש במדפסות. כך על פי אנדרסון מתחיל עידן בו ניתן להפוך אטומים לביטים וביטים לאטומים[1].
הספר מציג את הטכנולוגיה החדשה כפריצת דרך ו"כמהפכה התעשייתית החדשה". מהפכה שתאפשר את שבירת השוק על ידי התפתחותם של היצרנים הפרטיים חובבי הטכנולוגיה היצירתיים אשר מכונים בארצות הברית "Makers". אנדרסון טוען כי התוכנות והמכשור הנגיש והזול יחסית של מדפסות התלת ממד יהוו איום גדול על תעשיות הענק. המדפסות יאפשרו פיתוח, יצירה ושיווק של מוצרים רבים עם מעט ידע וכסף בניגוד לעבר[2]. אנדרסון רואה במדפסות התלת מימד בשורה של עידן חדש בתחום היזמות והתעשייה והוא בעצמו הקים חברה מפתחת בתחום זה. אנדרסון מסכם את רעיון הספר ואומר כי "אם האינטרנט הוליד את "הזנב הארוך" של הרעיונות הרבים, כלי התקשורת הפרטיים, השירותים ויצרני התוכן, כעת מתחיל עידן "הזנב הארוך" של המוצרים. אנדרסון מצהיר כי לדעתו המדפסות התלת ממדיות הן הדור הבא ולטענתו הולכות להיות גדולות יותר מהאינטרנט[3].
קישורים חיצוניים
- אסף גלעד, המהפכה העשייתית, באתר כלכליסט, 10 בינואר 2013
- ריצ'רד פלורידה, The Atlantic, המהפכה התעשייתית השנייה, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2012
- איתמר שאלתיאל, גיק בשבוע: כריס אנדרסון, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2008
- דורה קישינבסקי, קצוץ זנב: כריס אנדרסון מגיב להתקפות על תיאוריית "הזנב הארוך", באתר כלכליסט, 16 ביולי 2008
- כריס אנדרסון, סדרת השראה: העתיד - חינם!, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2008
- שיזף רפאלי, לא כרוך בתשלום: ספרו החדש של כריס אנדרסון, באתר כלכליסט, 16 ביולי 2009
הערות שוליים
- ^ שיזף רפאלי, מיהם מחסלי בתי החרושת?, באתר כלכליסט, 25 באוקטובר 2012
- ^ שיזף רפאלי, לא כרוך בתשלום: ספרו החדש של כריס אנדרסון, באתר כלכליסט, 16 ביולי 2009
- ^ Tom Foremski, Chris Anderson, Why I left Wired - 3D Printing Will Be Bigger Than The Web, ZDnet, 16 November 2012
24280583כריס אנדרסון