כיסא חשמלי

הכיסא החשמלי הראשון, שנעשה בו שימוש בהוצאה להורג של ויליאם קמלר ב-1890. המורשע מתיישב על הכיסא ואז נקשר בידיו וברגליו לכיסא.

כיסא חשמלי הוא מתקן ששימש בארצות הברית במהלך המאה ה-20 להוצאה להורג של פושעים שנגזר עליהם עונש מוות. השימוש הראשון בכיסא חשמלי היה בסוף המאה ה-19, ונראה שעם פרוס המאה ה-21 הולך ונעלם השימוש באמצעי זה (ב-17.01.2013, הוצא להורג רוברט גליסון Gleason, באמצעות כיסא חשמלי במדינת וירג'יניה) . הכיסא החשמלי שימש להוצאות להורג גם בפיליפינים.

היסטוריה

הכיסא החשמלי המעשי הוא פרי המצאתו של הרולד בראון. בראון הועסק על ידי תומאס אדיסון במחקר שוק חשמלי ופיתוח הכיסא החשמלי. בשל תמיכתו של אדיסון בעבודתו של בראון, יש המייחסים בטעות את ההמצאה לאדיסון. התכנון של בראון התבסס על זרם חילופין, שהתגלה זה מכבר כמתחרה לזרם הישר, היעיל-פחות להעברה. במסגרת התעמולה בין הזרם הישר בו תמך אדיסון לזרם החילופין ("מלחמת הזרמים"), ניסה אדיסון להוכיח שזרם החילופין מסוכן ושאין להשתמש בו לשימוש ביתי ויחד עם בראון חישמל למוות חיות שונות, כולל פילה שהרגה את המטפל שלה. הדבר הוביל לשיא עם תכנונו של כיסא ההוצאה להורג, אשר יועד למורשעים ברצח בני-אדם.

מדינת ניו יורק הקימה בשנת 1886 ועדה כדי למצוא שיטה חדשה והומנית יותר להוצאה להורג שתחליף את התלייה. גם אדיסון וגם וסטינגהאוז, שהתחרו ביניהם על הטכניקה להובלת חשמל, לא רצו שהאמצעים החשמליים שלהם יבחרו, שכן הם פחדו שהצרכנים לא ירצו בבתיהם את אותו סוג של חשמל המשמש להריגת פושעים.

כדי להוכיח שזרם חילופין עדיף לשם הוצאה להורג, הרגו בראון ואדיסון בעלי חיים רבים, ביניהם פיל קרקס, בעת שבחנו את אב-הטיפוס שלהם. הם אף ערכו הדגמות של הוצאות להורג של בעלי חיים לעיני התקשורת כדי לוודא שדווקא זרם החילופין יקושר להוצאה להורג בחישמול. רוב הניסויים הללו נערכו במעבדתו של אדיסון בווסט אורנג' שבניו ג'רזי בשנת 1888.

הניסויים הצליחו להשיג את מטרתם, והוועדה אכן אמצה בשנת 1889 את הכיסא החשמלי המופעל בזרם חילופין. [1]

הנידון למוות הראשון שהוצא להורג בעזרת כיסא חשמלי היה ויליאם קמלר בכלא אובורן בניו יורק ב-6 באוגוסט 1890. האישה הראשונה שהוצאה להורג בכיסא החשמלי הייתה מרתה פלייס, שהוצאה להורג בכלא סינג סינג ב-20 במרץ 1899. תוך זמן קצר, הפך הכיסא החשמלי לאמצעי המוביל בהוצאות להורג בארצות הברית, ונשאר כזה עד אמצע שנות השמונים, למרות הפופולריות הגואה של תא הגזים החל בשנות החמישים.

השיטה

הנידון למוות נקשר לכיסא, כשאלקטרודה אחת מחוברת לראשו ואלקטרודה נוספת מחוברת לרגלו. זרם החשמל הופעל לפחות פעמיים למספר דקות, תלוי במוצא להורג. בתחילה הועבר זרם החשמל במתח של 2,000 וולט כדי לשבור את ההתנגדות של העור ולגרום לאובדן הכרה (באופן תאורטי). אז ניתן להשתמש במתח נמוך יותר כדי למנוע בערה. עוצמת הזרם המועבר בגוף הוא 8 אמפר. גופת המוצא להורג התחממה עד לטמפרטורה של 59° צלזיוס והזרם החשמלי גרם נזק רב לאברים הפנימיים.

באופן תאורטי, אובדן ההכרה אמור להתרחש תוך חלקיק שנייה. בפועל, היו דיווחים על ראשי נידונים שעלו בלהבות, על שנאים שנשרפו, ועל נידונים למוות הזועקים מכאב על רצפת חדר ההוצאה להורג, במהלך תיקון הכיסא. בשנת 1946 הכיסא כשל בהוצאה להורג של וילי פרנסיס, שלפי הדיווחים זעק "עצרו! תנו לי לנשום!" ("Stop it! Let me breathe!") בעת שבוצע ניסיון ההוצאה להורג. התברר שהכיסא (הנייד) הותקן שלא כהלכה על ידי אחראי שיכור. התיק הובא בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית, כשפרקליטיו של פרנסיס טוענים אף שפרנסיס לא מת, הוא למעשה הוצא להורג. הטיעון נדחה, ופרנסיס הוצא להורג בשנית בכיסא החשמלי בשנה שלאחר מכן.

נוסף על כך, בלי קשר לאיכות ההוצאה להורג, חלק מעור הנידון נשרף תמיד ויש צורך בהפרדת העור והנוזל לאחר המוות. הנידון גם מאבד את השליטה על השרירים לאחר מכת הזרם הראשונית מה שגורם לאיבוד השליטה על הסוגרים ולכך שהנידון מטיל את מימיו ואת צרכיו ללא שליטה על הרצפה מתחת לכיסא. בשל כך שונו מעט הכיסאות החשמליים המודרניים - הם רופדו, וצוידו בחגורות בטיחות כמו במכוניות.

ירידת קרנו של הכיסא החשמלי

לאחר שטקסס אמצה את זריקת הרעל כאמצעי הוצאה להורג בשנת 1982, הלך ופחת השימוש בכיסא החשמלי. נכון לשנת 2004, רק אלבמה, פלורידה, נברסקה, דרום קרוליינה, טנסי ווירג'יניה מאפשרות הוצאה להורג בכיסא חשמלי. עד לפברואר 2008 היה הנידון רשאי לבחור בזריקת רעל במקום בכיסא חשמלי בכל המדינות שבהן נעשה שימוש בכיסא זולת נברסקה.

ההמתה באמצעות כיסא החשמלי ספגה ביקורת בשל מספר מקרים בהם הנידון לא מת מיד אלא נדרשו מספר מכות חשמל כדי להורגו. בשל כך נטען שזהו עונש אכזרי ויוצא דופן ולפיכך עומד בניגוד לחוקת ארצות הברית. בניסיון לענות לטענות אלו, שונה נוהל השימוש בכיסא החשמלי בנברסקה כך שדרך גופו של הנידון מועבר זרם במתח של 2,450 וולט למשך 15 שניות ולאחר 15 דקות, בודק חוקר מקרי מוות את הגופה כדי לבדוק האם יש בה סימני חיים (בעבר הועבר זרם במתח של 2,450 וולט למשך 8 שניות, לאחריו הפסקה של שנייה ולאחריה 22 שניות של 480 וולט כך שלאחר הפסקה בת 20 שניות חוזרים על התהליך שלוש פעמים נוספות).

בנברסקה המשיכו לבצע הוצאה להורג רק באמצעות כיסא חשמלי בעיקר בשל פעולתם של מתנגדי עונש המוות בבית המחוקקים שלה. אלה קיוו שייקבע שהוצאה להורג בדרך זו היא עונש אכזרי ויוצא דופן, ושכך תישאר המדינה ללא אמצעי חוקי לביצוע עונש מוות אם זריקת הרעל לא תהפוך לחוקית. עם זאת ב-8 בפברואר 2008 פסק בית המשפט העליון של נברסקה כי אין להשתמש עוד בכיסא החשמלי. בית המשפט קבע כי השימוש בכיסא חשמלי מנוגד לחוקה משום שמראה הגופות החרוכות והשרופות מהווה פגיעה בצנעת הפרט ובכבוד האדם ועל סמך פסיקתו כי ישנן ראיות רבות מידי לכך שמוות בעקבות חישמול בכיסא חשמלי אינו מיידי, אלא כרוך בסבל ממושך, ולכן אכזרי ויוצא דופן בצורה המנוגדת לחוקה.

ראו גם

• מכת חשמל

קישורים חיצוניים

• ההיסטוריה של הכיסא החשמלי