יעקב מאליק

יעקב אלכסנדרוביץ מאליק (ברוסית: Яков Александрович Малик; 6 בדצמבר^[1] 1906 - 11 בפברואר 1980) היה דיפלומט סובייטי.

ביוגרפיה

מאליק, יליד הכפר אוסטרוברחובקה, בגוברניית חרקובסקייה, למד במכון חרקוב לכלכלה לאומית וסיים את לימודיו בשנת 1930. לאחר מכן הוא עבד עבור המפלגה הקומוניסטית בחרקוב, ומאז 1937 עבד בשירות החוץ הסובייטי במוסקבה. היה הקונסול הסובייטי בטוקיו במהלך מלחמת העולם השנייה (בשנים 1939–1942), ולאחר מכן שגריר ביפן (בשנים 1942–1945). בשנים 1946 עד 1953 היה סגן שר החוץ של ברית המועצות. במקביל, היה השגריר הסובייטי באו"ם ובמועצת הביטחון של הארגון מ-1948 עד 1952. באוגוסט 1948, באוגוסט 1950, ביוני 1951 וביוני 1952 היה נשיא מועצת הביטחון.

ב-25 ביוני 1950, מאליק נעדר ממועצת הביטחון של האו"ם במחאה על נוכחותו של נציג מסין הלאומנית (טאיוויאן). היעדרותו איפשרה להחלטה 82 לעבור פה אחד, 9-0, בקריאה לצפון קוריאה להסיג את כוחותיה מהדרום.

בין 1953 ו-1960 היה שגריר בממלכה המאוחדת. מ-1960 עד 1980 היה שנית סגן שר החוץ. משנת 1968 עד 1976 כיהן פעם נוספת כשגריר ברית המועצות באו"ם ובמועצת הביטחון. באפריל 1968, בספטמבר 1969, בדצמבר 1970, מרץ 1972, ביוני 1973, באוגוסט 1974, בנובמבר 1975, היה גם נשיא מועצת הביטחון של האו"ם למשך חודש בכל פעם.

מאליק היה אחד מחשובי הדיפלומטים של זמנו, ושמו נקשר במספר פרשות ידועות מאותה תקופה, כמו מלחמת קוריאה, קונפליקט סהרה המערבית, היחסים בין סין העממית וסין הלאומנית (טאיוויאן) והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה. בגללו הוסר לבסוף הסגר על ברלין בשנת 1949.

מאליק נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה. זכה בשלושה עיטורי לנין.