יעקב אברהם קשפיצקי
| לידה | פראשקה, הקיסרות הגרמנית |
|---|---|
יעקב אברהם קשפיצקי (בפולנית: Jakow Krzepicki; 1915, ורשה – 18 באפריל 1943, גטו ורשה) היה פולני ממוצא יהודי. במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרף לאי"ל והיה חבר בתנועת "הנוער הציוני" בוורשה.
קורות חייו
קשפיצקי נולד בשנת 1918 בעיר פרשקה, פולין, למשפחה יהודית בת שמונה נפשות. אביו, אברהם, התפרנס ממסחר בטקסטיל, הן בפרשקה והן בדנציג שבפולין, אליה עברה המשפחה ב-1928. בנעוריו עבד קשפיצקי עם אביו בעסק המשפחתי, וב-1938 התגייס לצבא הפולני בכדי לשמור על אזרחותו הפולנית.[1]
קשפיצקי בפרוץ המלחמה
קשפיצקי היה חבר בתנועת "הנוער הציוני" בוורשה בראשות יעקב פרשקר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעת הפלישה הגרמנית לפולין, קשפיצקי נפל בשבי הגרמני, ולאחר כחצי שנה במחנה לשבויי מלחמה, הוא הועבר משם לגטו ורשה.[2]
הבריחה מטרבלינקה
ב-25 באוגוסט 1942, באחת האקציות הראשונות בגטו ורשה, נתפס קשפיצקי והועבר בטרנספורט למחנה ההשמדה טרבלינקה, שרק הוקם. בטרבלינקה הוא הוצב ב"לובטן קומנדו", "קומנדו הסמרטוטים" - משימה שכללה את פריקת הטרנספורטים, אותן רכבות עמוסות יהודים שהגיעו מרחבי אירופה במסעות ארוכים ללא מים ומזון ממחנות הריכוז והגטאות היישר להשמדה, והיה עד לרגעים האחרונים של משפחות שלמות, לרגעים בהם הם הבינו כי בניגוד לתקוותם ולכל מה שאפשר היה לדמיין הם עומדים למות כאן באופן מחריד. בעדותו הוא מלגלג על מי שנאחזו בשאריות התקווה שהתבססו על השקרים שהפיצו הגרמנים ומזלזל בהם. אבחנותיו לעיתים קרובות שזורות בעוקצנות מרירה, למשל כשהוא מתאר נאום של איש אס-אס המבטיח ליהודים שזה עתה הגיעו למחנה שהם יעבדו בו במקצועות שלהם. "מקצת האנשים החלו להריע לגרמני. רוב היהודים שהקשיבו למתק שפתיו פשוט נרגעו והחלו להאמין שהם אכן נמצאים במחנה עבודה [...] ואנשים הסתדרו במקומותיהם, כמו ילדים בכיתה". עם זאת קשפיצקי מביע גם קורטוב של אהדה לילדים ולנשים בטרבלינקה. סיפורו של ילד אחד זעזע אותו במיוחד: "ילד בן שמונה עמד והתחנן להיפרד מאביו שהגיע אתו. הוא סירב להתפשט עד שייפרד מאביו שעמד בצד האחר של הדלת. הוא לא יכול היה להגיע אליו, האב עמד תחת משמר אחד, ובנו תחת משמר אחר. אבל קרה לו נס. קורפורל אוקראיני שניצב בצריף זז קמעה. הוא הבין את המילים הפולניות ומילא את משאלתו של הילד, הוציא אותו החוצה והביאו אל אביו. האב הרים אותו על ידיו, נשק ללחייו הרכות והוריד אותו ארצה. רגוע חזר הפושע הקטן לצריף ופשט את בגדיו בעצמו. משאלתו האחרונה התמלאה".[1]
הוא כותב את מחשבותיו לפני הבריחה מטרבלינקה, "נהגתי לחטוף מבט אחרון לעבר ההרוג, ושבעת מעשה חשבתי, כי אם לא היום אז מחר צפוי גם לי גורל דומה… חרטה גדולה נאורה בי על כי בהיותי אדם חופשי לא חיפשתי דרך להתגנב מעבר לגבול ולברוח לעולם החופשי, לבני משפחתי. בהיבטי כך אל הקברים הפתוחים והגופות שבהם, חשבתי יותר ויותר באיזה אופן אוכל להיחלץ מכאן. בהימצאי במקומות אחרים, במחנה נעשיתי קר ואדיש. ראיתי רק את הקשיים ואת חוסר האפשרות שבבריחה, אולם בחוזרי בכל פעם לשדה המתים, הייתי מנסה להתעשת כדי לחפש דרך להימלט. מפעם לפעם נעשיתי איתן יותר בשאיפתי לברוח."[1]
קשפיצקי שיתף במחשבותיו על בריחה את הסובבים אותו, אך הוא נתקל בפסימיות מצדם של חבריו האסירים ביחס לסיכויי המילוט. קשפיצקי ניסה בכל זאת לברוח, והיה נוטל מדי פעם חפצים כחלק מתוכנית הבריחה שלו ומטמין אותם במקומות מסתור. תוכנית הבריחה של קשפיצקי קיבלה תוקף כאשר פגש מכר מהעיר דנציג, אדם יהודי בשם ז'ליכובר, שצורף לקבוצת חוטבי העצים - קבוצת אסירים שיצאה מדי יום ליער על מנת לכרות ענפים לצורכי הסוואה, בליווי מספר אוקראינים ואיש אס אס אחד. כל יום הם דחו את מועד הבריחה יותר ויותר מפני שחששו.[3]
לאחר 18 ימים בטריבלנקה, קשפיצקי הצליח להימלט מן המחנה. יום לפני הבריחה של קשפיצקי התרחשה סלקציה. בזמן הסלקציה, כשכולם עומדים בשורה, יצא שבוי מן השורה ותקע סכין בגבו של המפקד שביצע את הסלקציה. נוצרה מהומה מיד, וקשפיצקי ניצל את המהומה וברח למחרת.[4]
ב-13 בספטמבר הצליח יעקב להמלט מהמחנה. הוא ניצל את נגישותו למערך הרכבות שיצאו מהמחנה ונכנסו אליו בכל יום, כדי לברוח החוצה בהיחבא באחת מהן וקפץ החוצה כשכבר היה במרחק בטוח מטרבלינקה. תוך הסתתרות ביערות החליט קשפיצקי לחזור אל גטו ורשה על מנת להזהיר את חבריו ולספר על ממדי הזוועה. כשחזר לוורשה לאחר הבריחה, הצטרף קשפיצקי לכוח הלוחם שהוביל את המרד בגטו.[5]
מרד גטו ורשה
קשפיצקי שהה חודשים ספורים בגטו ורשה. למשך יותר משלושה חודשים, מ-28 בדצמבר 1942 עד 7 במרץ 1943, העניק קשפיצקי את עדותו לרחל אוירבך ממפעל התיעוד "עונג שבת" - ארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ודאג ללקט בזמן אמת את הסיפורים של יהודי הגטו.[5] העדות נפרשה על פני 323 עמודים, שהיה מהעדויות המפורטות והמדויקות ביותר שהיו.[1]
עם חזרתו לוורשה הפך קשפיצקי למעוררי המרד והיה לוחם במסגרת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). קשפיצקי לקח חלק פעיל בקרבות בינואר 1943 ברחוב מילא שאורגנו על ידי קבוצה משותפת של "הנוער הציוני" ו"גורדוניה". בפעולה זו נהרגו שלושה אנשי אס אס ואחדים מהם נפצעו. ב-19 באפריל ערב פסח החל מרד גטו ורשה. במהלך הפגזת גרמנית על מבנה בגטו קשפיצקי נפצע קשה בקרבות והורד לבונקר ברחוב ואלובה 6. חבריו נאלצו לפנות את הבניין הבוער ולנטוש אותו יחד עם עוד פצועים נוספים שנותרו בבניין, ושם הוא מצא את מותו. יעקב נפל ב-22 באפריל 1943 בהגנה על הגטו כשהיה רק בן 25.[6]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 עורכת ראשית: איריס רוזנברג, "בכו בלוויה של עצמם", יד ושם ירושלים, גיליון 75, 2014, עמ' 12-13
- ^ יעקב קשפיצקי, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- ^ ארכיון יד ושם ירושלים
- ^ אברהם קז'פיצקי: "אדם ברח מטרבלינקה", באתר ארכיון לוחמי בית הגטאות
- ^ 5.0 5.1 יוגב כרמל, "ברלינר שלף סכין ותקע בגבו של הגרמני": העדות של היהודי שברח מטרבלינקה – במוזיאון שחטף פגיעה ישירה בעוטף, באתר מאקו, 5 במאי 2024
- ^ איה בן-נפתלי, פריט מספר 41 - האקציה הגדולה בגטו ורשה, מכון משואה
38856234יעקב אברהם קשפיצקי