ינה רקוניץ
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית רופא ריקה. ינה רקוניץ (בהונגרית: Rakonitz Jenő; בודפשט, טרזווארוש, 28 במרץ 1899 – בודפשט, 21 ביוני 1963)[1] היה דוקטור לרפואה (MD) יהודי-הונגרי, נוירולוג, פרופסור באוניברסיטה, קנדידט (דוקטורט "קטן" .CSc) במדעי הרפואה (1952).
קורות חיים
ינה רקוניץ נולד במשפחה יהודית אורתודוקסית כבנם של דיולה רקוניץ (1860–1934)[2] עורך דין בבודפשט, ושל סידוניה לינדנבאום (1874–1942).[3] את לימודיו התיכוניים השלים בגימנסיה הראשית האוונגלית בבודפשט (1909–1917), ולאחר מכן התקבל לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט (כיום שמה אוניברסיטת אטווש לוראנד), משם עבר לאוניברסיטת פירנצה ולבסוף, בשנת 1924, הוסמך כרופא באוניברסיטת ארז'בט של פץ'. לאחר שסיים את שנת ההתמחות שלו, התמחה ללא שכר במחלקה לפסיכיאטריה ונוירולוגיה של אוניברסיטת פאזמאן פטר (שמה של אוניברסיטת בודפשט אחרי מלחמת העולם הראשונה) תחת פרופסור קארוי שאפר.
קריירה
באוקטובר 1930 קיבל הסמכה רפואית משפטית על סמך בחינה רפואית משפטית שנערכה בבודפשט.[4] בנובמבר 1939, כתוצאה מהחוקים ה (אנטי)יהודיים, הוא נאלץ לעזוב את המרפאה. לאחר מכן עבד כרופא מחליף במספר מכונים ופתח פרקטיקה פרטית. מאוקטובר 1943 עד יולי 1944 נלקח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) למזלו הוצב כרופא בבית החולים לחולי נפש אנגיאלפלד, אך הוא ברח משם ונאלץ להסתתר במשך כחצי שנה, עד לשחרור העיר על ידי הצבא האדום.
בשנת 1946 קיבל את התואר פרופסור חבר פרטי (שלא חלק מהסגל) באוניברסיטה בתחום "הפתולוגיה של מערכת העצבים הווגטטיבית".[5] לאחר מותו של הוגו ריכטר, בשנת 1948, הוא מונה לראש המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים היהודי ברחוב סאבולץ' (שמה כיום המרכז הרפואי הלאומי). באותה שנה נבחר למזכ"ל איגוד הנוירולוגים ופסיכיאטרים פבלוב של ההיסתדרות הרפואית ההונגרית. מאותו זמן ואילך הפך להיות חבר המועצה הקבוע של הבית החולים Kútvölgyi út Allami Kórház ובית החולים Korvin Ottó. ב-1962 מונה לראש המחלקה לנוירולוגיה במכון לחינוך רפואי באוניברסיטת זמלווייס, אך גם טיפל בחולים גם ב"בית החולים היהודי לחסד" (Szeretetkórház).
הוא נבחר לחבר כבוד של הנהלת הקהילה היהודית של בודפשט.
רקוניץ הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה. בהלווייתו, לאחר החזן מרטון לורנד ומקהלת הקהילה, הספיד אותו סגן הרב הראשי הלאומי של הונגריהאימרה בנושופסקי וציין את גדולתו האנושית ואת הישגיו המדעיים.[6]
פרסים והוקרה
עבודותיו ופרסומיו
- אלגו-מיוריתמיה. (שבועון רפואי, 1935, 29.)
- השפעה מיוחדת על רפלקס הברך . (שבועון רפואי, 1935, 48)
- הפרדת זיעה ב-Atrophia faciei progressiva של רומברג . (שבועון רפואי, 1935, 52)
- עוד סימפטום נוירולוגי אמין לאבחון של polyradiculitis . (שבועון רפואי, 1936, 50)
- היווצרות התכווצויות באף ודיסטוניה פיתול מיוקלונית כהרדופתיה משולבת . עם לאסלו בנדק . (שבועון רפואי, 1938, 49)
- Die Eígenerkrankung des Corpus Luysii. Der erste hetedodegenerative Biballismus-Fall . (Zeitschrift für die gesamte Neurologie und Psychiatrie. Bd. 144. 1933)
- החולה מחוסר הכרה. עם אימרה שטרוס. בודפשט, 1961
- באבינסקי הרצוני. (שבועון רפואי, 1962, 18)
- על יכולת האבחון של סיאטיקה חיונית. (שבועון רפואי, 1963, 21)
לקריאה נוספת
- Alexander Emed (2006). "Ideg- és elmegyógyászatunk nagy alakja (Rakonitz Jenő, 1899-1963)". 16 (3): 87–88.
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה)(אלכסנדר אמד. 2006. חיפה. לזכרו של ינה רקוניץ) - Gergely András: Jeles magyar zsidó orvosok lexikona. Budapest, Makkabi, 2001 (אנדראש גרגיי: לקסיקון רופאים יהודים הונגרים מפורסמים ומצטיינים. הוצאת מכבי. בודפשט 2001)
- Magyar Imre. "Rakonitz Jenő (1899-1963)". Orvosi Hetilap. 104 (30): 1393–1394. (אימרה מדיאר. ינה רקוניץ)
- Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969. {לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
ראו גם
- Révai új lexikona XVI. (Rac–Sy). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2005. ISBN 963-955-626-2 (הלקסיקון החדש של רוואי)
- Új magyar életrajzi lexikon V. (P–S). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2004. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)
הערות שוליים
- ^ "Gyászjelentése".
- ^ "Rakonitz Gyula halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 1766/1934. folyószáma alatt".
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése az óbudai izraelita hitközség házassági akv. 23/1893. folyószáma alatt".
- ^ Budapesti Közlöny, 1930. december 16. (64. évfolyam, 287. szám)
- ^ Magyar Közlöny, 1946. június 20. (138. szám)
- ^ "Dr. Rakonitz Jenő temetése". Új Élet.
- ^ Esti Budapest, 1952. július 1. (1. évfolyam, 75. szám)
- ^ Esti Hírlap, 1959. július 2. (4. évfolyam, 153. szám)
