יזמות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ייזום)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יזמות היא הליך ההוצאה לפועל של מכלול הפעולות הדרושות להקמתו וניהולו של מיזם חדש, עסק או של תחום פעילות חדש בארגון קיים. בעוד שלעיתים קרובות נוטים לקשור יזמות לסטארט-אפים חדשים, קטנים ורווחיים, ניתן גם לראות התנהגות יזמית בחברות קטנות, בינוניות וגדולות, חברות חדשות ומבוססות וארגונים למטרות רווח ולא למטרות רווח כולל מלכ"רים, ארגוני צדקה וממשל.

יזמות היא פעילות ליצירה של ערך. זהו תהליך של שינוי, הכרוך בדרך כלל בסיכון כמו גם בערכים אחרים מלבד ערכים כלכליים. אנשים שמקימים מיזמים מכונים לעיתים קרובות יזמים, בעלים/מנהלים, או סוכני שינוי. בתחום הכלכלה, המונח יזם משמש לישות שיש לה יכולת לתרגם המצאות או טכנולוגיות למוצרים ושירותים שניתנים למיסחור.

חלק ניכר מהמיזמים אינם שורדים את שנות פעילותם הראשונות או נאלצים להיסגר בשל סיבות כגון: חוסר מימון, החלטות עסקיות שגויות, קושי להתמודד עם מדיניות ממשלתית, משבר כלכלי, חוסר ביקוש בשוק, או שילוב של כל אלה[1].

נהוג להתייחס לשלושה כוחות מרכזיים המחוללים את היזמות: יזם, הזדמנות ומשאבים. היזם הוא המוציא לפועל של מכלול הפעולות ומהווה הכוח המניע היוצר את החיבור בין ההזדמנות למשאבים[2]. זמות נחשבת כגורם המשמעותי ביותר כמעט בהתפתחות כלכלית וצמיחה של מדינות ומושפעת בין היתר מהתנאים הכלכליים והלא כלכליים כמו נורמות וערכים, שמתקיימים במדינה. במצב בו מתקיימים תנאים הכלכליים טובים, תוספת של מוטיבציה אנושית יכולה להביא לצמיחת יזמות וצמיחה כלכלית[3].

מקורות ושימושים היסטוריים במונחים יזם ויזמות

המילה "יזם" (Entrepreneur) מקורה בשפה הצרפתית. המילה הופיעה לראשונה במילון הצרפתי שכותרתו Dictionnaire Universel de Commerce שהורכב על ידי ז'אק דה ברוסלס ופורסם בשנת 1723[4]. בבריטניה, נהגו לעיתים קרובות להשתמש במונח "הרפתקן" (Adventurer) לתיאור היזם [5]. מחקר היזמות החל בסוף המאה ה -17 ובתחילת המאה ה -18 על ידי הכלכלן האירי-צרפתי ריצ'רד קנטילון (Richard Cantillon), שהיה הראשון לזהות את היזם ותרומתו למערכת הכלכלית במדינה. קנטילון הגדיר את המונח לראשונה ב- Essai sur la Nature du Commerce en Général, (- מסה על טבע הסחר הכללי)[6]. קנטילון הגדיר את היזם כ"ספקולטור", שמשלם מחיר מסוים עבור מוצר ומשווק אותו מחדש במחיר לא ידוע מראש. כך, כשהוא מקבל החלטות לגבי השגת משאבים על ידי הקצאת משאבים, הוא מודה למעשה בסיכון הכרוך במיזם. לפיכך, החשיב קנטילון את היזם כנוטל סיכונים, המקצה משאבים בכוונה לנצל הזדמנויות לשם מקסום התשואה הכספית. קנטילון הדגיש את נכונותו של היזם לקחת את הסיכון ולהתמודד עם חוסר ודאות, ובכך הפנה את תשומת ליבו לתפקידו של היזם והבחין בין תפקידו של היזם, מבצע העסקה, לבין הבעלים (Owner) שסיפק את הכסף לעסקה[4][7][8].

ז'אן-בפטיסט סאי (Jean-Baptiste Say) גם זיהה יזמים כגורם מניע להתפתחות כלכלית, והדגיש את תפקידם כאחד מגורמי הייצור המקצים משאבים מתחומים פחות יצרניים לתחומים יצרניים יותר. סאי וקנטילון השתייכו לאסכולה הצרפתית והיו ידועים בשם הפיזיוקרטים (Physiocrats) [9].

בתקופות מוקדמות יותר כמו תקופת הגילדות מימי הביניים בגרמניה, בעל מלאכה נדרש אישור מיוחד לפעול כיזם. מנהל/בעלים של עסק, על סמך "ההוכחה הקטנה למיומנות" (Kleiner Befähigungsnachweis), שהגבילה את הכשרת החניכים לאנשי מלאכה שהיו בעלי תעודת מאסטר (Meister). עם זאת, לא נדרשה הוכחת כשירות לפתיחת עסק. בשנת 1935 ובשנת 1953 הוכנסה מחדש תעודת "ההוכחה ליכולת גדולה יותר" (Großer Befähigungsnachweis Kuhlenbeck), שדרשה מאנשי מלאכה להשיג תעודת הכשרת חניכות מייסטר לפני שהורשו להקים עסק חדש[10].

באימפריה האשנטית, בממלכת אקאאן (גאנה של ימינו) בין השנים 1701 עד 1957 יזמים מצליחים שצברו עושר גדול וגברים שבלטו במעשי גבורה זכו להכרה חברתית ופוליטית בכך שהם מכונים "אבירמפון" (Abirempon) שפירושם גברים גדולים. במאות ה-18 וה- 19 לספירה, הכינוי "אבירמפון" התגבש והפך רשמי כדי להיטיב עם אלה שניהלו סחר שממנו נהנתה כל המדינה. המדינה גמלה ליזמים שהגיעו להישגים כאלה עם מנא Mena (זנב הפיל ) שהיה "התג ההראלדי" (Heraldic Badge)[11]

יזמות והתיאוריה הכלכלית

תיאוריות כלכליות קלאסיות לא התייחסו אל היזם ולמעשה עד לימינו לא קיימת תיאוריה כלכלית כוללנית המיוחסת ליזם ולתהליך היזמות. ברמה המיקרו כלכלית קיימת הבנה שהיזם הוא דמות חשובה בתהליך הקמת והתפתחות מיזמים ועסקים[3] ועל פי האינטואיציה ניתן להניח כי יש קשר הדוק בין המטען האישי של היזם וההצלחה הכלכלית של המיזם כפי שנמדדת במונחים של רווח וצמיחה. כך, הגישה הממקדת את אישיות היזם במרכז ההצלחה העסקית נדונה רבות בהיבטים תאורטיים סוציולוגים ופסיכולוגים אך פחות מההיבט הכלכלי [12]

בבסיס צמיחת התיאוריות הכלכליות עד תחילת המאה ה - 20, עמדה ההבנה שלשם התוויית מדיניות כלכלית יש לחקור 1. איך נוצרת רווחה כלכלית (עושר) ו - 2. איך העושר מופץ ומתחלק בחברה ובשוק.

בשוק החופשי, על פי התאוריה הניאו קלאסית של אדם סמית [13] ובהמשך של החוקרים מארשל ווורלס על שיווי המשקל בשוק[14], לא ניתן להרשות לאף ספק ליצור מוצר שונה ממוצרים אחרים. אף מוכר לא יכול לקבוע בעצמו מחירים או לשלוט במחירי השוק. במקום זאת, יצרנים מתנהגים בפאסיביות, כמגיבים ללא אפשרות לקבוע כללי המשחק חדשים. בשוק חופשי כזה, כאשר מחירים עולים היצרנים מייצרים יותר כאשר מחירים יורדים היצרנים מייצרים פחות, למעשה מתאפשר חיזוי של התהליכים הצפויים (עלייה וירידה בביקוש ובהיצע). חיזוי זה מתקיים על ידי אלימינציה של ההתנהגות הבלתי ניתנת לניבוי של היזם שביכולתו ליצור ולמכור מוצרים ושירותים חדשים כלומר: ליצור ביקוש חדש. בהתאם לכך, התאוריה הניאו קלאסית וזו הקפיטליסטית אמנם מתייחסות לאופן בו נוצר העושר וכיצד הוא מופץ אך אינן מתייחסות ליזם כשחקן משפיע או מושפע בתוך המערכת הכלכלית. Bygrave מציין כי השמטתו של היזם ממרכז התאוריה הכלכלית צריך להיות מיוחס לאדם סמית אשר החליף את היזם עם הקפיטליסט[15][16]. היעדרותו של היזם ניכרת גם מהתיאוריה הקיינסיאנית. התאוריה הקייסיאנית רואה בהחדרה מאסיבית של הוצאות ממשלה בסיס ליצירה של תעסוקה מלאה בשוק (-"הפצת העושר"). ניתן להניח כי על פי הגישה הקיינסיאנית, יזמות תתרחש רק לאחר תקופה ארוכה, לאחר שכל ההוצאות הושלמו הן בסקטור הפרטי והן בציבורי על מנת ליצור תעסוקה מלאה[15][17].

במאה ה - 20, יזמות נחקרה על ידי ג'וזף שומפטר (1883-1950) ועל ידי כלכלנים אוסטריים אחרים כמו קרל מנגר (1840-1921), לודוויג פון מיזס ( 1881-1973) ופרידריך פון האייק (1899-1992). בעוד שאימוץ המילה "יזם" (Entrepreneur) מצרפתית מתוארכת לשנת 1762[18], המילה "יזמות" (Entrepreneurism) אומצה בשנת 1902[19]. לטענתם, כדי לחדד ההבנה איך השוק פועל – ולעצב מדיניות כלכלית עלינו להתמקד, הרבה יותר מכפי שרגילים לחשוב, במהותו ובתפקידו של היזם.

לדעת שומפטר יזמים הם המכניזם ליצירת עושר כלכלי והפצתו במערכת הקפיטליסטית. שומפטר ראה במונח "חידוש" או "חדשנות" או "המצאה" כוח מניע ביצירת ביקוש חדש למוצרים ושירותים שעונים על צורך מסוים של צרכנים. כל חידוש יוצא לשוק באמצעות חברות עסקיות גדולות או קטנות, ותיקות או חדשות ויוצר ביקוש חדש למוצר או השירות וכך נוצרת רווחה והתפתחות כלכלית. במקום שהתיאוריה הניאו קלאסית דיברה על שווקים מתחרים המתפקדים באופן שיביא לידי שיווי משקל בין קונים למוכרים, שומפטר ראה מערכת שווקים כאוטית המונעת על ידי הופעה של יזמים הניכנסים לשוק באמצעות חידוש כלשהו אשר יוצא כנגד אותם מספר מוכרים השולטים בשוק.

יזמים מקימים את העסק שלהם עם הון קטן עם האמביציה ליצור עושר לעצמם. הם המפתחים מוצר או שירות חדש ונאבקים להצליח בשוק. אם הם מצליחים הם מתרחבים לכל השוק ויוצרים רווחה כלכלית.

החידוש של היזם השומפטריאני, יוצר סדרים חדשים בשוק על ידי הריסת מבנה השוק הקיים ודעיכת מתחרים קיימים וותיקים וגזילת העושר מידם. בו בזמן יזמים שוכרים עובדים חדשים, ומשלמים דיבידנדים לבעלי המניות שלהם או לבעלי העניין. עושר חדש נוצר באמצעות ביקוש חדש. תהליך זה של הריסת מבנה שווקים קיימים ויצירת עושר חדש באמצעות חידוש, מכונה על ידי שומפטר "הרס יצירתי" Creative Destruction. ההרס היצירתי מתרחש על ידי שימוש חדש במשאבים קיימים.

התיאוריה של שומפטר הרואה ביזם שחקן מרכזי במערכת הכלכלית, זה המחולל את ההרס היצירתי, מנוגדת לחלוטין לתאוריה הניאו קלאסית הגורסת לפאסיביות ותגובתיות של הקונים והמוכרים המגיבים לשינויים במחירים שנועדו ליצור שיווי משקל בשוק[15].

תאוריות מודרניות כלכליות החלו לכלול את היזם בתוכן. על פי ישראל קירצנר, ביזמות בשוק, רעיון נושא רווח עולה כאשר אדם שם לב שאפשר לקנות "משאבים" בסכום כסף מסוים ולהמירם לכדי "מוצר" שאפשר למוכרו בסכום כסף גדול יותר. "שימת לב" זו יכולה גם להתבטא בזיהוי פער מחירים של אותו פריט בשני שווקים. זה הבסיס למודל הארביטרז' (ניצול פערי מחיר) הטהור של היזמות. ברוב המקרים, "שימת הלב" כוללת, נוסף על ההתוודעות לפערי המחירים הרלוונטיים, גם את גילוי האפשרות לאסוף משאבים פיזיים לשם ייצור מוצרים השונים מהם פיזית – למשל המצאת טכניקה חדשנית ונושאת רווח.

שום תהליך של ייצור פיזי בשוק אינו מתרחש בלי שמישהו שם לב תחילה לאפשריותו. כל ייצור (רווחי) הוא תוצאה של רעיונות (טובים), שבאו בהשראת הדחף לנצל הזדמנויות לרווח. רכיב זה של היזמות, הוא כשלעצמו איננו משאב (במובן שבו קרקע, בולי עץ, פלדה, עבודה ומכונות הם משאבים). קרקע, בולי עץ, פלדה וכל היתר הם משאבים במובן זה שהם מנוצלים במתכוון בעת תהליך הייצור[3].

תהליך היזמות

יזמות היא תהליך ארוך המורכב מצעדים רבים, אשר כל אחד מהם מצריך משאבים וכישורים שונים[20].

פיטר דרוקר (אבי תורת הניהול המודרנית) הגדיר יזמות עסקית כך: יישום של תהליכים, רעיונות, מוצרים ושירותים תוך חיפוש מכוון אחר שינויים וניתוח שיטתי של הזדמנויות המאפשרות להכניס חידוש. איתור ובדיקה של תנאי השוק והיערכות למתן פתרונות בזמן הנכון, במקום הנכון ובמחיר הנכון[21]. בהתאם לכך, שלושת השלבים הראשוניים של ייזום הם: גילוי עניין, זיהוי הזדמנות והתנהגות המכוונת לנקיטה בפעולות הנחוצות עבור הקמת המיזם[20].

ישראל קירזנר (מהכלכלנים הבולטים המזוהים עם האסכולה האוסטרית) הסביר כי יזמות היא הרעיון או ה'גילוי' הראשוני של האפשרות להמיר משאבים למוצר שווה ערך גבוה יותר, כאשר מחקר מכוון (בין שנעשה בידי היוזם ובין שנעשה בידי שכיר של היוזם) מהווה תוצאה של היזמות שגילתה את הסיכוי להפקת מוצר שווה ערך גבוה מהמשאב של המחקר[22].

בפני היזם עומדים מכשולים רבים בדרך ליישום הרעיון בבסיס המיזם והוצאתו לפועל, גם אם מדובר ברעיון מוצלח. בין קשיים אלו ניתן למנות את תהליך השגת המימון, קבלת אישורים רגולטוריים, גיוס צוות עובדים מיומן ורישום פטנטים (במידת הצורך) וכדומה. בתחום היזמות הטכנולוגית, המיזם החדש נקרא בשם "חברת הזנק" (סטארטאפ). חלק מהמיזמים נעזרים בחברות ייעוץ או ביועצים עסקיים המתמחים בליווי והקמת עסקים חדשים.

אף שאין דרך אחת נכונה בתהליך היזמות, ככל שמדובר ביזמות עסקית, נהוג בבתי הספר למנהל עסקים לתת ללומדים מסגרת מסודרת ליזמות מוצלחת- כגון כיצד לעבד את הרעיון העסקי, להגדיר אסטרטגיה עסקית, לכתוב תוכנית עסקית, לגייס מימון, לבנות צוות ועוד.

עם פיתוח והתרחבות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת כמו האינטרנט הוקמו אתרים שעוסקים בתחום (למשל מונופולי).

למרות השוני הקיים בתהליך הפיתוח של מוצר/שירות בין התעשיות השונות, ניתן לזהות תהליך יזמות ג'נרי בן 5 שלבים:

  • שלב הרעיון - הרעיון למוצר/שירות יכול להגיע ממגון מקורות: צרכנים, מתחרים, עובדי החברה ועוד. רעיונות צריכים להיבחן בזהירות על מנת לקבוע מי מהם טוב וייחודי.
  • שלב התפיסה (הקונספט של המיזם) - בשלב זה הרעיונות מפותחים כקונספט של מוצר/שירות עובד. בהערכה זו יש לבחון לעומק את ההזדמנות והצורך של השוק במוצר ובשירות לצד נקודות החוזק והחולשה של הגוף היוזם. ההיתכנות של המוצר/השירות לשגשג תידון בשלב זה במסמך התוכנית העסקית.
  • שלב הפיתוח - כולל פיתוח אב טיפוס ובחינה מחודשת שלו על ידי גורמי מקצוע בתעשייה ולקוחות פוטנציאליים.
  • שלב מבחן השוק - הערכת של רמת הביקוש הצפויה בשוק למוצר/השירות וגיבוש תוכנית שיווק.
  • שלב המסחור - שבו מתחיל המיזם את מחזור חיים שלו בענף ובשוק[23].

תהליך היזמות יכול להארך זמן רב או להתקצר בהתאם לסוג המוצר/השירות, מידת החדשנות שבו, מורכבותו, השוק ועוצמת התחרות בו וכן בתלות בעלויות המעורבות בפיתוח והמסחור.

ניתן למנות שלושה גורמים שיכולים לקדם או לעכב את תהליך הפיכת הרעיון למוצר/שירות ממוסחר:

  1. ממשלה - מדיניות ממשלתית, תקנות וחוקים וכן רמת הבירוקרטיה עשויים להשפיע על הזדמנויות לפיתוח מוצרים ושירותים חדשים.
  2. יזמות בארגון פעיל - יזמות במסגרת פנים ארגונית יכולה להיתרם ממערכות ארגוניות קיימות וכן מידע, וניסיון מצטבר הקיימים בארגון ונחוצים לפיתוח המיזם. מאידך תהליכים פנים ארגוניים בירוקרטיים ופולטיקה פנים ארגונית יכולים לעכב יזמות.
  3. יצירתיות בפתרון בעיות - יצירתיות היא מרכיב חשוב אצל כל יזם באמצעותה ניתן לגשר על המחסור במשאבים והקשיים בתהליך ביתר קלות[23].

גיוס משאבים ומימון

משאב הוא כל נכס בבעלות המיזם שיש לו פוטנציאל ליצירת ערך כלכלי. משאבים חיוניים ליזמות יכולים להיות מוחשיים ובלתי מוחשיים. משאבים מוחשיים הם בעלי צורה פיזית וניתנים לכימות. בקטגוריית משאבים מוחשיים/חומריים נכללים: ציוד, בניין, רהיטים, קרקע, רכב, מכונות, מלאי, מזומנים, אג"ח ומלאי. לעומתם, משאבים בלתי מוחשיים אינם פיזיים ולכן מאתגרים יותר לזיהוי והערכה. משאבים בלתי מוחשיים הם בעלי יכולת יצירת ערך רבה מאוד וכוללים את ההון האנושי ואנשי המפתח במיזם, מיומנויות וניסיון בתחום מסוים, מבנה ארגוני של החברה, שם מותג, מוניטין, רשתות קשרים חברתיות ועסקיות שיכולים לתרום לקידום המיזם והתמיכה הכלכלית בו, ידע, קניין רוחני כולל זכויות יוצרים, סימני מסחר ופטנטים[24].

משאבים ומימון ממקורות פנימיים (Bootstrapping) הם למעשה מקורות עצמיים של היזם או המיזם. אחת הסיבות לכך שיזמים מעדיפים להשתמש במקורות פנימיים היא שקבלת מימון מחייבת את היזם לספק שותפות כמו מניות בעלות למשקיעים או להשתמש במימון בנקאי יקר (הלוואות). יתרה מזו, עסקאות מימון ממכירת מניות בשלב מוקדם עשויות לספק רוח גבית למשקיעים והפסד עצום ליזם. מאידך, כניסת משקיעים ושותפים בשלבים מוקדמים יכולה להשפיע משמעותית על אסטרטגיית המיזם, על בחירת המנכ"ל ועל החלטות חשובות אחרות. עבור יזמים רבים זה בדרך כלל בעייתי מכיוון שלמשקיע עשויות להיות השקפות שונות לגבי המטרות ארוכות הטווח של המיזם. במיזמים עסקיים משקיע בדרך כלל יכוון לאקזיט רווחי ולכן יקדם מכירה בשווי גבוה של החברה או הנפקה למכירת מניותיהן, בעוד שליזם עשויות להיות כוונות פילנתרופיות ושיקולים אחרים שיהוו כוח מניע בפעילות המיזם[25].

המקורות הפנימיים הם אם כן, אוסף של שיטות המשמשות למזעור ההתחייבויות לגורמים חיצוניים כמו: בנקים ומשקיעים ומאפשרים אוטונומיה רבה יותר ליזם בניהול המיזם. במילים אחרות, בעוד שמימון ממקורות פנימיים כרוך בסיכון פיננסי אישי גבוה עבור יזמים, היעדרותו של בעל עניין אחר מעניק ליזם יותר חופש לפתח את החברה. עבור יזמים רבים החיסכון האישי משמש לרוב כבסיס התחלתי. שיטות מקובלות הן:

  • מימון עצמי של היזם כולל חיסכון, הלוואות אישיות ושימוש בכרטיסי אשראי
  • ניהול הון חוזר שממזער את היקף החייבים על ידי גביית חובות מואצת, הרחבת תנאי תשלום ותקבולים, השקעה חוזרת של רווחים
  • ניהול יעיל להפחתת תקורה על ידי שימוש בקבלנים עצמאיים.
  • הגדלת החובות לתשלום על ידי עיכוב התשלום לספקים או ליסינג במקום רכישת ציוד ומשאבים יקרים
  • אסטרטגיות ייצור חסכוניות כגון: מזעור מלאי והפעלה רזה להפחתת עלויות פיתוח מוצרים[24]

מאידך, משאבים ומימון ממקורות חיצוניים נדרשים כי מיזמים רבים זקוקים להון רב יותר ממה שיש בידיהם. במקרה זה, קיימות מגוון אפשרויות הכוללות מגוון רחב של הון פרטי, ציבורי ומענקים.

מימון ממקורות פרטיים כוללים מרכזי האצת פיתוח (Accelerators), משקיעים פרטיים (אנג'לים), משקיעי הון סיכון, מימון המונים וקרנות גידור.

הלוואות הן אמצעי מקובל נוסף וכוללות מגוון סוגים: הלוואות מבנקים, חברות טכנולוגיה, חברות פיננסיות וביטוח, וארגוני פיתוח כלכלי, קווי אשראי מבנקים ומחברות טכנולוגיות פיננסיות, מיקרו-אשראי/מיקרו הלוואות.

מענקים בדמות סכום כספי חד פעמי או בדמות שירות שווה כסף, לשם סיוע בתלות בתנאים שמכתיב הגורם המעניק. בהקשר זה ניתן לכלול מרכזי האצה שלא דורשים חלוקת מניות והשתתפות בבעלות (Equity-free accelerators), תחרויות על תוכניות עסקיות ליזמים באוניברסיטאות, מכללות ומטעם גופים אחרים, מענקי מחקר חדשנות לעסקים קטנים מהממשלה, סובסידיות ומענקים לאזורי פיתוח ואוכלוסיות מיוחדות.

מרכזי סיוע ליזמים כמו חממות טכנולוגיות וחממות עסקיות וכן מרכזי האצה שמטרתם לעודד יזמות ולסייע ליזמים בנושאי פיתוח, שיווק ותפעול המיזם כמו מט"י (מרכז טיפוח יזמות), שלו סניפים ברחבי הארץ.

ישנם גם ארגוני נוער שמטרתם לעודד יזמות בקרב בני נוער, כמו הארגון הבינלאומי "יזמים צעירים".

בתחום ההייטק נפוצה שיטת מימון מסוג של הון עצמי המבוססת על משקיעים פרטיים (המכונים לעיתים אנג'לים) וגופי השקעה כגון חממות טכנולוגיות וקרנות הון סיכון המשקיעות הון במיזמים הנמצאים בשלביהם הראשוניים, תוך הסכם לקבלת אחוזים מרווחיה העתידיים של החברה כתוצאה ממכירות, מרכישתה על ידי חברה גדולה (אקזיט) או מהנפקתה בבורסה לניירות ערך.

השפעת המיסים

יזמים עומדים בפני מגבלות נזילות ולעיתים קרובות חסר להם אשראי הדרוש לצורך הלוואת סכומי כסף גדולים למימון המיזם שלהם. מחקרים רבים מגלים שההשפעה של מיסים על ההסתברות להפוך ליזם קטנה ולעיתים נדרשת ירידה של 50 נקודות בשיעור המס העליון כדי לייצר שינוי של אחוז אחד בפעילות היזמית[26].

נטייה ומוטיבציה ליזמות

הנטייה ליזמות משתנה בין קבוצות שונות של אנשים[27]. למאפייני היזם ולגורמים המשפיעים על המוטיבציה של אנשים לבחור ביזמות על פני עבודה כשכירים, ישנה חשיבות רבה עבור קובעי המדיניות. זאת משום שהם אלו שצריכים לקבל החלטות בנוגע לפעולות ויוזמות למען קידום ופיתוח של עולם היזמות. על כן, ההבנה של הגורמים המשפיעים על הבחירה של מסלול התעסוקה של אנשים שונים יכולה לסייע רבות בתחום זה[27].

הגישה האישיותיות

ראשית מחקר ההתנהגות היזמית עסק בשאלה מיהו היזם? והתמקד בהיבטים אישיותיים. בין מאפייני האישיות הבולטים של יזמים שזוהו במחקרים היו:

צורך בהישג של היזם מניע התמדה ונטילת אחריות אישית במצבים של השגת מטרות, פתרון בעיות ותחרות. צורך בהישג מניע חדשנות ויזמות על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר, בעלויות נמוכות יותר, ביעילות גבוהה יותר ולשם חיפוש מתמיד אחר הזדמנויות, מידע, רעיונות ומשוב מאחרים עליהם[28]. מניע ההישג אינו עולה בהכרח במצבי סיכון גבוה ונמצא קשור לנטילת סיכון מתון.

עוד נמצא כי מניע ההישג קשור לצורך בשליטה באירועים, תחושת אוטונומיה ועצמאות לעומת כסף, המהווה מניע משני בלבד בכניסה ליזמות עסקית [29][30][31]. מאפיין אישיותי נוסף הוא מיקוד שליטה פנימי (אנ') המבטא הכרה ביכולת להשפיע על התרחשות הדברים, הוא מרכיב חשוב בחדשנות וביכולת לשכנע משקיעים, לקוחות ואחרים להאמין במיזם. יזמים מצליחים זוהו כשקולים וזהירים נוכח האתגרים הכלכליים, הרגשיים, הבריאותיים, החברתיים ואלה הנוגעים לעתידם המקצועי. מחקרים אחרים מצאו קשר בין תסמינים של הפרעת קשב לבין נטייה גבוהה יותר לגישות ושאיפות יזמיות[32]. אחת הסיבות המרכזיות לנטייה זו היא שלהפרעת קשב יש השפעה חיובית על מאפיינים יזמיים כגון: צורך בהישגיות, עצמאות ואוטונומיה, נטייה ליצירתיות, ונטייה מתונה של נטילת סיכונים[27]. בהתאם לכך, לאנשים עם הפרעת קשב יש סיכוי גבוה יותר להיות יזמים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית[27]. עם זאת, אנשים עם הפרעת קשב ונטייה ליזמות עלולים להתקשות בביצוע פעילויות יזמיות בפועל[32]. לכן הנטייה של התקשורת להציג יזמים מצליחים עם הפרעת קשב אשר מייחסים את ההצלחה שלהם לתסמינים של הפרעת קשב עלולה להיות מטעה[32]. כלומר, הפרעת קשב יכולה בהחלט לעודד אנשים לפנות לתחום היזמות, אבל לא בהכרח תסייע להם גם להצליח בו.

הביקורת על הגישה האישיותית נבעה מהשאלה העומדת בבסיס גישה זו: האם יזמות היא תכונה מולדת או נרכשת? [33]השמת הדגש על אישיות היזם משמעה שרק אלה בעלי תכונות אישיות מולדות יוכלו להצליח ולפיכך אין מקום לאמן ליזמות. הביקורת על הדטרמיניזם של הגישה האישיותית הולידה הסתכלות רחבה יותר על היזם/ האדם כמכלול של תכונות והתנסויות שמניעים ומסייעים לצמיחת יזמות[28] ובמקום זאת, נבחנה השאלה: מה עושה היזם? [34]

הגישה הדמוגרפית-חברתית

גישה זו ליזמות מניחה שמאפיינים דמוגרפיים וניסיון חיים, מניעים באופן ישיר או עקיף להתנהגות יזמית. ניסיון חיים הוא מכלול ההתנסויות התורם למגוון המיומנויות והיכולות של האדם, הערכים שרכש ומידת ההלימה שלהם עם הכניסה ליזמות. ניסיון החיים יאפשר ליזם הפוטנציאלי להכיר וללמוד מהצלחות וכשלונות קודמים. בהתאם לכך, מאפיינים דמוגרפיים כמו: גיל, מגדר, רמת השכלה ניסיון קודם בעבודה וביזמות וכן מוצא אתני והגירה יניעו כניסה ליזמות[28].

הגיל הכרונולוגי בו מתחיל אדם ליזום קשור גם להשכלה וגם לניסיון קודם בעבודה. ככלל, ניתן להגדיר שלושה סוגי קריירה יזמית במונחי גיל (מאז סיים תואר ראשון): 1: המתחילים בגיל מוקדם (Early starters) שנכנסים ליזמות בתקופת הלימודים או מיד אחרי הלימודים, בשנות העשרים המוקדמות שלהם. 2: כאלה העובדים כשכירים לאחר כ - 8 שנים מסיום הלימודים הופכים ליזמים בעצמם 3: אלה שמתחילים באמצע שנות השלושים שלהם. במחקרים רבים גיל הביניים דהיינו סביבות גיל 35, מהווה הגיל הממוצע של יזמים לאחר שרכשו ניסיון וקשרים מספיקים מבחינתם כדי להקים עסק ובכך לקחת סיכון מתון. כניסה ליזמות בגיל צעיר תורמת לצבירת ניסיון ביזמות. ככל שהכניסה ליזמות מוקדמת יותר כך גדל הסיכוי להישאר יזם גם אם חווה כישלון במהלך הדרך[35]

הממצאים על רמת ההשכלה של היזמים והקשר שלהם ליזמות אינם חד משמעיים. חלק מהחוקרים טוענים שההשכלה חוסמת את התהליך היזמי ואחרים טענו כי השכלה מסייעת ליזמים להצליח. מחקרים על פני שנים מצביעים על כך שיזמים משכילים יותר מכלל האוכלוסייה ובמקצועות הטכנולוגיים אף יותר ממנהלים[35] [36] יזמות בתעשיות שמשיקות לתחומים כמו רפואה, הנדסה ומקצועות מדעיים נוספים מחייבים השכלה או מומחיות בתחום על מנת לזהות הזדמנות לעצב את המוצר והשירות. לימודי ניהול יכולים לסייע ביזמות אך מאידך יכולים להוות חסם ליזמות כי הקונספטים שבהם משתמשים עלולים להגביל חשיבה ולדכא יצירתיות[35]. למרות הביקורת ישנן עדויות שהשכלה פורמלית בתחום הניהול כן מסייעת בהצלחה ליזמות. לימודי תואר ראשון בעלי פוטנציאל לגרות את הסקרנות, והיצירתיות ואת פתיחות המחשבה וכן את הקשרים בין אישים התורמים ליזמות והחדשנות. בהתאם, הם עשויים לתרום גם ליכולת לאגד לארגן משאבים בשלבים מאוחרים יותר של מחזור החיים של המיזם. כישורים טכניים יהיו חשובים לקריירה היזמית בענפים מסוימים ויתרמו ליצירת חידושים טכנולוגיים. חוסר השכלה יכול להשפיע על יזמים שאינם משכילים שעלולים לחשוש מהעסקת עובדים משכילים ומנוסים מהם. בסיכומו של דבר ניכר כי ההשכלה יכולה להגביר את המוטיבציה ליזמות ולהצלחתה[28].

ניסיון קודם בענף מספק ליזם הפוטנציאלי מידע חשוב שנדרש על מנת להכיר בהזדמנות ולהעריך את הסיכון הכרוך בה. הכרת הנורמות בתעשייה, מרכיבי התמחור, אופני העסקה המקובלים, והקשר עם הספקים כמו גם ניסיון קודם בשיווק בענף תורמים לכניסה ליזמות ולהצלחתה. ביזמות מתקיים "עיקרון המסדרון" שעל פיו ניסיון קודם ביזמות בדרך כלל מנבא כניסה ליזמויות נוספות בעתיד כך שברגע שיזם עלה על דרך היזמות אחד "המסדרונות" להצלחה. בניגוד למצופה, כישלונות קודמים ביזמות אינם מהווים חסם או עכבה לניסיון נוסף ליזום[35] [37] אחרים משמעותיים יכולים להוות מודלים לחיקוי ליזמות ובכך להקנות ליזם למידה עקיפה על הקמה וניהול מיזמים ולהניע אותו להקים עסק בעצמו. מודלים אפשריים לחיקוי יכולים להיות מסביבתו הקרובה של היזם כמו הורים ומכרים קרובים, מעסיקים קודמים. יזמים אחרים שיכולים לספק השראה ולמידה מקורם מהסביבה הרחוקה יותר כמו מהעיר, מהמדינה ומחוצה לה. מרבית המחקרים התייחסו להורה כמודל חיקוי משמעותי ומצאו כי יזמים אשר אביהם היה יזם היו אחר כך גם כן יזמים [38]

סוגי יזמות

יזמות עסקית

יזמות עסקית היא תהליך של הקמה של עסק חדש הפועל לשם רווח. יזמים יוצרים ומציעים סוג חדש של מוצר, שירות, משאב או טכנולוגיה בעלי ערך בשוק. ייזום הוא תהליך של עיבוד תשומות כמו כסף, חומרי גלם ורעיונות לתוצרים בדמות מוצרים ושירותים שנמכרים בשוק. המונח "יזם" לעיתים מתחלף עם המונח "עסק קטן" (Small Business). בעוד שרוב המיזמים מתחילים כעסק קטן, לא כל העסקים הקטנים הם מיזמים (Ventures) חדשים במובן המחמיר של המונח. עסקים קטנים רבים מנוהלים על ידי היזם/המנהל בלבד או שיש להם מספר מועט של עובדים. רבים מהעסקים הקטנים הללו מציעים מוצר, תהליך או שירות קיימים והם אינם מכוונים לצמיחה. לעומת זאת, קיימים מיזמים המציעים מוצר, תהליך או שירות חדשניים והיזם בדרך כלל שואף להגדיל את החברה באמצעות הוספת עובדים, חיפוש מכירות בינלאומיות וכן הלאה, תהליך הממומן על ידי הון סיכון או על ידי משקיעים פרטיים (אנג'לים Business Angels). באופן זה, המונח "יזם" עשוי להיות קשור גם במונח "סטארט-אפ". ליזמים מצליחים יש את היכולת להוביל עסק בכיוון חיובי על ידי תכנון נכון, להסתגל לסביבות משתנות ולהבין את נקודות החוזק והחולשה של עצמם[39].

יזמות פנים ארגונית

יזמות פנים ארגונית מתמקדת בהגברת היכולת של הארגון לרכוש יכולות חדשניות ומיומנויות במטרה לשפר את המיצוב התחרותי של העסק ורמת הביצוע שלו. יזמות פנים ארגונית היא סך הפעולות ברמה הפורמלית והבלתי פורמלית שמטרתן ליצור עסקים חדשים בפירמות ותיקות באמצעות חדשנות במוצר ובתהליכים. פעולות אלה יכולות להתרחש ברמת הארגון או בחטיבה בתוכו[40]. יזמות פנים ארגונית היא אסטרטגיית צמיחה של עסקים שהתפתחה כתוצאה ממגוון גורמים וביניהם: גידול במספר המתחרים וברמת התחכום שלהם, כניסת מתחרים חדשים עם פתיחת שווקים נוספים וגלובליזציה, צורך מתמיד לשיפור היעילות הארגונית. כדי לעודד יזמות פנים ארגונית, ארגונים צריכים לספק מידה של חופש ועידוד לעובדים ולאפשר להם לפתח רעיונות וליישמם בתוך סביבת הארגון. לשם כך על הארגון להטמיע מטרות ברורות וערכים שמעודדים יזמות ותקשורת בינאישית, להיות סבלניים כלפי כשלונות, לרתום יחידות ארגוניות כמו שיווק וייצור כדי לתמוך במיזמים חדשים שפותחו בארגון, לתגמל על חדשנות ושיפורים במוצר בשירות ובתהליכים חדשים, ליצור מסלול עוקף בירוקרטיה ארגונית[41].

יזמות חברתית

ערך מורחב – יזמות חברתית

בעת המודרנית, לצד היזמות העסקית, מתבסס מונח חדש בשם "יזמות חברתית". זוהי יזמות המשתמשת בשיטות שמאפיינות את היזמות העסקית, במטרה ליזום וליצור ארגונים והתאגדויות חדשות, שמטרתן להוות מענה לבעיות חברתיות וסביבתיות. בניגוד ליזמות העסקית, היזמות החברתית ככלל איננה מונעת משיקולים של רווח, אף שיזם חברתי עשוי לייצר רווח כספי כתוצאה מפעילותו. יזמות חברתית מנסה בדרך כלל לקדם יעדים חברתיים, תרבותיים וסביבתיים רחבים הקשורים לתחום ההתנדבותיבתחומים כגון סיוע לאוכלוסיות ברמה חברתית כלכלית נמוכה, מתן שירותי בריאות משלימים, וקידום וטיפוח קהילתי[42]

יזמות אתנית

המונח "יזמות אתנית" מתייחס לבעלי עסקים עצמאיים המשתייכים לקבוצות מיעוט גזעיות או אתניות שנחקרו בעיקר בארצות הברית ובאירופה. מסורת ארוכה של מחקר אקדמי בוחנת את חוויותיהם ואסטרטגיות הכניסה ליזמות של יזמים אתניים כאשר הם שואפים להשתלב כלכלית בחברה המרכזית בארצות הברית או באירופה. מקרים קלאסיים כוללים סוחרים ואנשי סחר יהודים בערים גדולות בארצות הברית במאה ה -19 ובתחילת המאה ה -20, כמו גם בעלי עסקים קטנים סיניים ויפנים (מסעדות, חקלאים, בעלי חנויות) בחוף המערבי. בשנות ה -20 של המאה העשרים נחקרה יזמות אתנית במקרה של בעלי עסקים קובניים במיאמי, בעלי מוטלים הודים של ארצות הברית ובעלי עסקים סיניים בצ'יינה טאונס ברחבי ארצות הברית. היזמות אמנם מציעה לקבוצות אלה הזדמנויות רבות להתקדמות כלכלית, העסקה עצמית ובעלות עסקית בארצות הברית נותרות מפוזרות בצורה לא אחידה בקווים גזעיים / אתניים. למרות סיפורי הצלחה רבים של יזמים אסייתים, ניתוח סטטיסטי עדכני של נתוני מפקד האוכלוסין בארצות הברית מראה כי לבנים יש סיכוי גבוה יותר מאסייתים, אפרו-אמריקאים ולטינים להיות עצמאיים בתעשיות רווחיות יוקרתיות גבוהות[43].

יזמות תרבותית

יזמות תרבותית היא התנהלות של פרטים ויישויות חברתיות המאופיינת בייזום שילוב ומעבר בין מקצועות תרבות ואופני ייצור תרבותי. יזמות תרבותית מתייחסת לפעילויות ומגזרים בתעשיית התרבות והיצירה התרבותית. ניתן לזהות שלושה סוגים של יזמים תרבותיים. הראשון, אישים תרבותיים - המוגדרים כאינדיוידואלים שבונים את מותג היצירתיות האישי שלהם כסמכות תרבותית וממנפים אותו ליצירתם כדי לקיים מפעלים תרבותיים שונים. השני, טייקונים - יזמים שהשפעתם המרכזית בתחום התרבות נוצרת על ידי שילוב סינרגטי בין האינטרסים התעשייתיים, תרבותיים פוליטיים ופילנתרופיים שלהם. הסוג האחרון הוא ארגונים קולקטיביים, העוסקים ביצירת תרבות למטרות רווח ושלא למטרות רווח. בשנות ה - 2000 תחום בניית הסיפורים ואופן סיפורם התהווה כתחום לימוד חדש ביזמות תרבותית. יש הטוענים[דרושה הבהרה] כי יזמות תרבותיים משתמשים בסיפורים כדי לבנות נרטיב לקבל לגיטימציה ולנסות בכך לנצל הזדמנויות חדשות בשוק ולגיוס הון[44].

יזמות נשים

יזמות נשים גדלה בהתמדה במהלך המאה ה -20 וה -21. במדינות בעלות שוויון הזדמנויות רחב יותר עולה בהתאמה השתתפות הנשים בפעילות היזמות. נשים מנהלות בממוצע עסקים קטנים יותר ונוכחותן בולטת בקרב עסקי השירותים יותר מאשר בעסקי הייצור. נשים יזמיות מנהלות עסקים קטנים יותר מאשר גברים אך דומות לגברים מבחינת מניעי הכניסה ליזמות[28].

יזמות פמיניסטית

יזמית פמיניסטית היא אינדיבידואל שמיישם ערכים וגישות פמיניסטיות באמצעות יזמות, במטרה לשפר את איכות החיים והרווחה של ילדות ונשים. רבים עושים זאת על ידי יצירת מפעלים שמיועדים לנשים. יזמות פמיניסטית בכניסה לשווקים מסחריים מונעת מרצון ליצור שינוי חברתי ומבוססת על אתיקה של שיתוף פעולה, שוויון וכבוד הדדי[45].

יזמות של בני דור המילניום

יזמות של בני דור המילניום (המכונה גם דור ה- Y), מתייחס לאלה שנולדו בין השנים 1981–1996. דור זה גדל באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית וכלי תקשורת המונים. יזמים בני דור ה Y מצוידים היטב בידע של טכנולוגיה חדשה ומודלים עסקיים חדשים. עסקים פורצי דרך רבים מיוחסים לבני דור זה כמו מארק צוקרברג, שיצר את פייסבוק[46].

יזמות פרויקטים

יזמי פרויקטים הם אנשים העוסקים בהרכבה או הקמה חוזרת של ארגונים זמניים המתפרקים במהירות עם סיום הפרויקט. ענפים בהם מפעלים מבוססי פרויקטים נפוצים כוללים: הפקת סרטים, פיתוח תוכנה, הפקת טלוויזיה ובנייה. הייחוד של יזמי הפרויקטים מתבטא בצורך "להרכיב מחדש" מיזמים זמניים אלה באופן שיתאימו להזדמנויות בענף. יזם פרויקטים שהשתמש בגישה ובצוות מסוים עבור פרויקט אחד עשוי להידרש לשנות את המודל העסקי או הצוות לפרויקט אחר[47].

זכיינות

זכיינות היא קבלת הזכות להשתמש בשם של עסק או איגוד מסוים (Franchisor) . חברות בין לאומיות וגם אלה שפועלות במסגרת ארצית מאפשרות להשתמש בשמן על ידי מתן הזכות לאנשים שונים לעשות זאת. ליזם, הזכיין (Franchisee), ניתנת הרשות להשתמש בשם העסק והלוגו של חברת האם, למכור את מוצריה ושירותיה תוך שימוש בשיטות הניהול והמכירה שלה. חברת האם מספקת ליזם תמורת תשלום עבור הזיכיון גם שירותים כמו: הדרכה וביקורות תקופתיות, עזרה במיקום העסק וקשר עם זכיינים אחרים. הזיכיון יאפשר ליזם למכור את שירותי החברה באזור גאוגרפי מסויים ולתקופה מוגבלת תמורת תשלום עבור הזיכיון, תמלוגים שנתיים מהמכירות ותשלומים נוספים שקשורים במבצעי מכירות של הרשת הזכיינית. זכיינות נחשבת יזמות. הזיכיון אמנם יכול מקטין את רמת הסיכונים של העסק בתחילת צעדיו אך כניסה לעסק זכייני כרוכה בסיכונים כלכליים רבים ולאופן שבו מנוהל המיזם על ידי היזם יש השפעה על מידת הצלחתו. רשתות מזון מהיר, תחנות דלק, חנויות ביגוד וקימעונאות הן דוגמאות לתעשיות בהן מתקיימת זכיינות[48].

יזמות בישראל

אופי והיקף צמיחת היזמות בישראל השתנו במהלך שנות המדינה ומידת המעורבות של גורמים ממשלתיים בה הושפעה מהמצב הכלכלי, הביטחוני ומהשינויים בערכים החברתיים לאורך זמן. בראשית שנותיה התקיים בישראל דגם של "יזמים מתוצר מדינה" בעיקר בענפי תעשייה בעלי פוטנציאל לפיתוח מקורות תעסוקה כמו טקסטיל שתאמו את צרכי המדינה בראשית דרכה. יזמים כאלה צמחו בעיקר בסקטור הציבורי ממשלתי אך רבים אחרים נבחרו וטופחו על ידי המדינה מקרב הסקטור הפרטי בישראל ומחו"ל. יזמים אלה זכו במשאבים תמורת פעילותם כמו אשראי זול, מענקים למפעלים. דגם ייחודי של יזמים כאלה היו אמידים שגוייסו מחו"ל לשם הקמת מפעלים באזורי פריפריה בדרך כלל, ובכך זכו לחסות ממשלתית ואף השקעה ממשלתית משלימה שלעיתים היתה גדולה בהיקפה מהשקעת היזם. דוגמאות בולטות לכך היו מפעלים כמו כיתן דימונה, גיבור סברינה ואחרים שהוקמו באזורי פריפריה. טרום מלחמת ששת הימים ובהמשך מלחמת יום הכיפורים העתיקו את דגש הסיוע לתעשייה הביטחונית והאלקטרונית באמצעות משרד התעשייה שפיתח קריטריונים מובנים לקבלת סיוע. קבלת הסיוע התבססה על מדיניות הממשלה שעודדה פיתוח של תעשיות עתירות ידע ומיזמים עם פוטנציאל ייצוא. סוכנות החדשנות הישראלית המכונה רשות החדשנות, הוקמה ב-1965 בשם לשכת המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר ועוצבה כגוף התומך בעיקר במו"פ שנעשה במסגרת מכוני מחקר ממשלתיים. עם כניסת יצחק יעקב לתפקיד המדען הראשי באמצע שנות ה-70', החל המדען הראשי לתמוך במו"פ תעשייתי על מנת להגדיל את הייצוא התעשייתי של מוצרים עתירי-ידע. המדען הראשי התמקד בהקטנת הסיכון באמצעות השתתפות במימון הפרויקט, אשר החברות הפרטיות בחרו והובילו. בשנות השמונים של המאה ה - 20 בדומה למגמות במדינות מפותחות בעולם,התגבשה אסטרטגיית פיתוח כלכלי אזורי המבוססת על עידוד ותמיכה במיזמים קטנים מקומיים. התמיכה הממשלתית באה לידי ביטוי, בין היתר, בחקיקה, בהקניית תנאי עדיפות לענפים או אזורים שונים ובהקמת חממות עסקיות אזוריות[49]. במקביל, באמצע שנות ה-80 עוצב מבנה לשכת המדען הראשי מחדש ועוגן במסגרת החוק לעידוד מחקר, פיתוח וחדשנות טכנולוגית בתעשייה, התשמ"ד, 1984 . עיצוב המבנה על בסיס חוק המו"פ נועד לרתום את כלי המדע"ר להתמודדות עם המשימות הלאומיות עימם התמודדה ישראל באותה תקופה - קליטת עלייה המונית ומשבר כלכלי. לשכת המדען הראשי השכילה לזהות חמישה אתגרי מפתח העומדים בפני התעשייה עתירת הידע ולפתח עבורם מענים הולמים: תמיכה במו"פ תחרותי ככלי להצמחת תעשיית היי-טק; הקמת קרנות יוזמה ככלי ליצירת שוק של הון-סיכון; הקמת החממות ככלי ליצירת זרם מספק של מיזמים חדשניים; עידוד שיתופי פעולה בין האקדמיה לתעשייה באמצעות תכניות מגנ"ט; ופתיחת שווקים בין-לאומיים בפני חברות ישראליות. כלי המדען שעוצבו אז היו חדשניים ברמה העולמית וסייעו להזניק את התעשייה הישראלית לחזית הטכנולוגיה העולמית.

מדיניות מו"פ של מדינת ישראל הצליחה למעלה מהמשוער. נוצרה תעשייה עתירת ידע עצמאית וחיונית, והתפתחה בה תרבות יזמית תוססת. שמה של ישראל כאומת הסטארט אפ (Startup Nation) התבסס בעולם פעילות לשכת המדען הראשי הצליחה לתמוך בהתפתחות של המשק הישראלי לכדי משק מודרני המובל על ידי תעשיות עתירות-ידע. תעשיית ההיי טק ששורשיה בתעשיות הביטחוניות הפכה לתעשייה אשר ענף טכנולוגיות המידע והתקשורת (ICT) הוא מרכזי בה. לצד זאת, ניתן היום לראות ניצנים של ענפים אחרים דוגמת מדעי החיים ותחבורה. ישראל ידועה בעולם כמדינה חדשנית ומובילה, ההוצאה הלאומית למו"פ אזרחי בשנת 2016 עמדה על כ- 4.3% מהתמ"ג, כאשר משקל המגזר העסקי בתוך הוצאה זו הוא הגבוה ביותר ב-OECD. ישראל אף ממוקמת במקום הראשון בעולם בהשקעות הון סיכון כשיעור מהתמ"ג, ומהווה מוקד משיכה ללמעלה מ-300 חברות רב-לאומיות מובילות אשר הקימו בה בעשורים האחרונים מרכזי מו"פ וחדשנות. לצד הישגים אלו, החלו בשנים האחרונות להתעורר אתגרים חדשים בפני המשק הישראלי אשר דרשו היערכות מחדש של מדיניות החדשנות בישראל. ראשית, תעשיית ההייטק אמנם ייצרה לאורך השנים מעגל תעסוקה איכותית ובשכר גבוה, אולם בעשור האחרון משקלה בתעסוקה בישראל אינו גדל. שנית, פערי הפריון של מרבית ענפי התעשייה והשירותים בישראל לעומת מדינות מפותחות אחרות מעידים שהחדשנות בתעשיית ההייטק אינה מחלחלת מספיק לענפים אחרים ואינה מוטמעת בהם. במקביל, התחרות הגלובלית על הובלה טכנולוגית גוברת, וממשלות במדינות אחרות מאיצות את השקעתן בחדשנות. נוכח אתגרים אלו חלחלה ההבנה שלא ניתן להשתמש באותם הכלים של שנות ה-90 אל מול משימות חדשות ומורכבות. לפיכך, עברה רשות החדשנות למבנה ארגוני חדש של זירות חדשנות, שמבטיח קשר טוב יותר עם התעשייה, התמחות מעמיקה יותר בסוגים שונים של חברות והתמקדות במשימות המשרתות אוכלוסיות שונות של ענפים תוך פישוט תהליכים בירוקרטיים.

מאפייני יזמות בישראל

בסקר ארצי מייצג בקרב גילאי 18-64 בשנת 2019 על רמות היזמות בישראל זוהו מגמות ביזמות בישראל. המחקר זיהה את נקודות החוזק והחולשה באקוסיסטם היזמי של ישראל על פי דירוגי מומחים ישראלים. נקודות החוזק של ישראל שזוהו כוללות: נורמות חברתיות ותרבותיות ותמיכה חברתית והערכה ליזמות וחדשנות לסוגיה, תשתיות פיזיות ונגישות לשירותים הדרושים ליזמים, גישה קלה לתשתיות מקצועיות ומסחריות (כמו: רואי חשבון, עורכי דין/משפטנים, יועצים לטכנולוגיית ניהול), אקלים פיננסי משתפר ביחס ליזמים ויזמות, דינמיקת השוק הפנימי - פתיחות וגמישות בינונית, והעברה והטמעה של מחקר ופיתוח . לעומת זאת, נקודות החולשה שזוהו כוללות: חינוך והכשרה ליזמות תחרותית והתנהלות כלכלית מודרנית במסגרות החינוך היסודי והתיכון, מדיניות ממשלתית, בירוקרטיה, מיסוי ורגולציה שאינן מוכוונות ליזמות כמשימה לאומית, מדיניות ממשלתית לתמיכה, עידוד, עדיפויות ליזמים שינה מגובשת דיה ולא מאפשרת תחרותיות אמיתית., עומסי השוק על היזמים גבוהים מדי, תכניות ממשלתיות לקידום יזמות שאינן מספקות ולבסוף, מחסור בהכשרה מקצועית ליזמות במסגרות ההכשרה המקצועיות, והאקדמיות למיניהן.

המחקר מצא יחס של 72.5% נשים ל 100% גברים שמשמעו: על כל 100 גברים יזמים יש כ 72 נשים בעלות עסקים בתחילת דרכם.

בנוסף, היזמות של עסקים צעירים (עד 3.5 שנות תפעול) בישראל 2019 מגיעה לשיאה בגילאי 34-25. בקרב עסקים מעל 3.5 שנות תפעול רמת היזמות הגבוהה ביותר היא בגילאי 45-54. בגילאי 55-64 יש ייצוג משמעותי ליזמים הוותיקים ויש גם ייצוג לעסקים חדשים המוקמים על ידי יזמים בוגרים שהם כנראה עסקים נוספים או חלופות לעסקים קודמים, המוקמים בגילאים אלה.

המחקר אף בדק הבדלי יזמות בקרב המגזרים היהודי הוותיק, המגזר הערבי, מגזר העולים מחבר העמים והמגזר החרדי, מצא הבדלים בין גברים לנשים במגזר החרדי באופן שאחד מכל 5 גברים מגדיר עצמו כיזם לעומת אישה אחת מכל 14 נשים. שיעור הגברים החרדים המגדירים עצמם כיזמים הוא הגבוה ביותר מבין המגזרים. במגזר הערבי והיהודי הוותיק, עולה רמת היזמות של הגברים על זו של הנשים אך היחס הבין-מגדרי מתון יותר. יוצא דופן הוא מגזר העולים שבו עולה רמת היזמות בקרב נשים על זו של הגברים[50].

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: יזמות עסקית

הערות שוליים

  1. ^ Sharon A. Alvarez, Lowell W. Busenitz, The entrepreneurship of resource-based theory, Journal of Management 27, 2001-12, עמ' 755–775 doi: 10.1177/014920630102700609
  2. ^ Jeffry A. Timmons, New venture creation : entrepreneurship in the 1990s, 3rd ed, Homewood, IL: Irwin, 1990, עמ' 15, מסת"ב 0-256-07879-3
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 על מהותה ותפקידה של היזמות, באתר השילוח, ‏2018-02-05
  4. ^ 4.0 4.1 Wayback Machine, web.archive.org, ‏2017-03-29
  5. ^ Joe Carlen, A brief history of entrepreneurship : the pioneers, profiteers, and racketeers who shaped our world, 2016, מסת"ב 978-0-231-54281-4
  6. ^ W. Stanley Jevons, Essay on the Nature of Commerce in General, Routledge, 2017-07-28, עמ' 133–158, מסת"ב 978-1-351-31152-6
  7. ^ Entrepreneurship : concepts, theory and perspective, Berlin: Springer, 2007, מסת"ב 978-3-540-48543-8
  8. ^ Anthony Brewer, Richard Cantillon : pioneer of economic theory, London: Routledge, 1992, מסת"ב 0-415-07577-7
  9. ^ Robin Lowe, Enterprise : entrepreneurship and innovation : concepts, contexts and commercialization, 1st ed, Oxford: Elsevier Butterworth-Heinemann, 2006, עמ' pp.5, מסת"ב 0-7506-6920-9
  10. ^ Davud Rostam-Afschar, Entry regulation and entrepreneurship: a natural experiment in German craftsmanship, Empirical Economics 47, 2013-12-08, עמ' 1067–1101 doi: 10.1007/s00181-013-0773-7
  11. ^ J. Pashington Obeng, Asante Catholicism: Religious and Cultural Reproduction Among the Akan of Ghana, BRILL, 1996, עמ' 23-24, מסת"ב 978-90-04-10631-4. (באנגלית)
  12. ^ Mark Casson, Professor of Economics Mark Casson, The Entrepreneur: An Economic Theory, Rowman & Littlefield, 1982, עמ' 9-10, מסת"ב 978-0-389-20328-5. (באנגלית)
  13. ^ Adam Smith, An Inquiry Into the Nature and Causes of the Wealth of Nations, Legrand, 1791, מסת"ב 978-1-4499-9156-2. (באנגלית)
  14. ^ A History of Macroeconomics from Keynes to Lucas and Beyond, Cambridge: Cambridge University Press, 2016, עמ' 339–357, מסת"ב 978-0-521-89843-0
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 The Portable MBA in Entrepreneurship, 4th Edition | Wiley (עמ' 440-451), Wiley.com (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ A History of Entrepreneurship, Routledge & CRC Press (באנגלית)
  17. ^ Daniel F. Jennings, 3-4, Multiple Perspectives of Entrepreneurship: Text, Readings, and Cases, South-Western Pub., 1994, מסת"ב 978-0-538-81090-6. (באנגלית)
  18. ^ Stuart James, Oxford English Dictionary Online2000288Oxford English Dictionary Online. Oxford: Oxford University Press 2000. online database www.oed.com, Reference Reviews 14, 2000-06, עמ' 20–22 doi: 10.1108/rr.2000.14.6.20.288
  19. ^ Stuart James, Oxford English Dictionary Online2000288Oxford English Dictionary Online. Oxford: Oxford University Press 2000. online database www.oed.com, Reference Reviews 14, 2000-06, עמ' 20–22 doi: 10.1108/rr.2000.14.6.20.288
  20. ^ 20.0 20.1 Lerner, D. A., Hunt, R. A., & Verheul, I. (2018). Dueling Banjos: Harmony and Discord between ADHD and Entrepreneurship. Academy Of Management Perspectives, 32(2), 266-286.
  21. ^ יזמות עסקית - אתר בית הספר ליזמות עסקית YZM, באתר http://www.yzm.co.il/יזמות-עסקית
  22. ^ ישראל קירזנר (מאנגלית: צור ארליך), ‏"על מהותה ותפקידה של היזמות", השילוח 8, פברואר 2018
  23. ^ 23.0 23.1 Hisrich, D.R., Entrepreneurship, Intrapreneurship and Venture Capital., Massachusetts: Lexington Books, 1986, עמ' 71-81
  24. ^ 24.0 24.1 Robert D. Hisrich, 11-12, Entrepreneurship, Tenth edition, 2017, מסת"ב 978-0-07-811284-3
  25. ^ Amar Bhide, The origin and evolution of new businesses, New York: Oxford University Press, 2000, עמ' 40, מסת"ב 0-19-513144-4
  26. ^ Donald Bruce, Mohammed Mohsin, Tax Policy and Entrepreneurship: New Time Series Evidence, Small Business Economics 26, 2006-06, עמ' 409–425 doi: 10.1007/s11187-005-5602-8
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 Dimic, N., & Orlov, V. (2014). Entrepreneurial tendencies among people with ADHD. International Review of Entrepreneurship, 13,187-204.
  28. ^ 28.0 28.1 28.2 28.3 28.4 Barbara J. Bird, Entrepreneurial behavior, Glenview, Ill.: Scott, Foresman, 1989, עמ' 77-100, מסת"ב 0-673-39791-2
  29. ^ Collins, C.J., Hanges, P.J., Locke, E.A., The Relationship of AchievementMotivation to EntrepreneurialBehavior: A Meta-Analysis, HUMAN PERFORMANCE (1),17, עמ' 95–117
  30. ^ McClelland, D. C.,, Toward a theory of motive acquisition., American Psychologist, 20, 1965, עמ' 321–333
  31. ^ McClelland, D. C., Clark, R. A., Roby, T. B., & Atkinson, J. W. ., The effect of the need for achievement on thematic apperception, In J. W. Atkinson (Ed.), Motives in fantasy, action and soci-ety, Princeton, NJ: Van Norstrand, 1958, עמ' (pp. 64–82)
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 Antshel, Kevin M. "Attention Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD) and Entrepreneurship." Academy of Management Perspectives, vol. 32, no. 2, May 2018, pp. 243-265
  33. ^ Encyclopedia of entrepreneurship, Englewood Cliffs, NJ: Prentice-Hall, 1982, עמ' 39-56, מסת"ב 0-13-275826-1
  34. ^ William B. Gartner, “Who Is an Entrepreneur?” Is the Wrong Question, American Journal of Small Business 12, 1988-04-01, עמ' 11–32 doi: 10.1177/104225878801200401
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 35.3 Robert Ronstadt, Entrepreneurship : text, cases and notes, 1st ed, Dover, Mass.: Lord Pub, 1984, מסת"ב 0-930204-11-5
  36. ^ . Hyungrae Jo., J.L, The relationship between an entrepreneur's background and performance in a new venture, Technovation 16, 1996-04-01, עמ' 161–211 doi: 10.1016/0166-4972(96)89124-3
  37. ^ Robert Ronstadt, The Corridor Principle, Journal of Business Venturing 3, 1988-12-01, עמ' 31–40 doi: 10.1016/0883-9026(88)90028-6
  38. ^ Bosma, N et.al., Entrepreneurship and role models, Journal of Economic Psychology 33, 2012-04-01, עמ' 410–424 doi: 10.1016/j.joep.2011.03.004
  39. ^ Driessen, Martyn P.; Zwart, Peter S. (2010). "The role of the entrepreneur in small business success: the Entrepreneurship Scan" (PDF). - חיפוש ב-Google, באתר Semantic Scholar
  40. ^ Shaker A. Zahra, Predictors and financial outcomes of corporate entrepreneurship: An exploratory study, Journal of Business Venturing 6, 1991-07-XX, עמ' 259–285 doi: 10.1016/0883-9026(91)90019-a
  41. ^ Donald F Kuratko, Richard M Hodgetts, Entrepreneurship: theory, process, practice, Mason, Ohio: Thomson/South-Western, 2004, מסת"ב 978-0-324-25826-4. (בenglish)
  42. ^ גדרון, בנימין., הכלכלה החברתית החדשה בישראל
  43. ^ Ali R. Chaudhary, Racialized Incorporation: The Effects of Race and Generational Status on Self-Employment and Industry-Sector Prestige in the United States, International Migration Review 49, 2015-06, עמ' 318–354 doi: 10.1111/imre.12087
  44. ^ Christopher Rea & Nicolai Volland,, The Business of Culture, UBC Press, 2015, עמ' 4-7
  45. ^ Barbara J. Orser; Catherine Elliott; Joanne Leck, Feminist attributes and entrepreneurial identity, .Gender in Management 26 (8):, 2011, עמ' 561–589
  46. ^ Rauch, Jonathan, Events November 2018 - March 2019, Optik & Photonik 13, 2018-10-24, עמ' 104–104 doi: 10.1002/opph.201870423
  47. ^ Ferriani, S.; Cattani, G.; Baden-Fuller, C., "The Relational Antecedents of Project-Entrepreneurship: Network Centrality, Team Composition, and Project Performance". 38 (10): ., Research Policy. 38 (10), 2009, עמ' 1545–1558
  48. ^ יעל גרוס, סודות הזכיינות, באתר www.makorrishon.co.il, ‏24.5.2005
  49. ^ Lerner, M., Paternalism and entrepreneurship the emergence of state-made entrepreneurs, Journal of Behavioral Economics 18, 1989-09-01, עמ' 149–166 doi: 10.1016/0090-5720(89)90020-X
  50. ^ א. מניפז ו י. אברהמי, [https://www.gemconsortium.org/economy-profiles/israel-2 יזמות וחדשנות כמפתח ליציאה ממשבר לאומי ואישי יזמות וחדשנות בישראל 2020/2019 GEM דוח מחקר לאומי], ‏2020


מנהל עסקים
תחומים ניהול • מימון • שיווק • חשבונאות • התנהגות ארגונית • אסטרטגיה עסקית • מערכות מידע • יזמות • לוגיסטיקה • חקר ביצועים • קבלת החלטות
מושגים כלליים ניהול סיכונים • אסטרטגיה תפעולית • ייעוץ אסטרטגי • SWOT • קרן הון סיכון • תוכנית עסקית • נתח שוק • משאבי אנוש • יועץ עסקי • דירקטוריון • מנכ"ל
אישים בולטים פיטר דרוקר • הנרי מינצברג • פרדריק טיילור • ויליאם שארפ • הנרי פורד • מילטון פרידמן • מייקל פורטר
מוסדות לימוד ומחקר בולטים הרווארד • וורטון • סטנפורד • MIT • קלוג • דיוק (פיוקווא) • INSEAD • בית הספר לעסקים של לונדון
שיטות מחקר אתנוגרפיה • מחקר איכותני • מחקר כמותי • ניתוח אירוע • ניתוח נתוני ארכיון • ניתוח תוכן
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31446727יזמות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יזמות&oldid=1696374"